קשה להגיד שסרטים העוסקים בגיבורי על פועלים על פי אמות ההיגיון, הפיזיקה או הלוגיקה, והסרט "יחידת המתאבדים" אפילו לא מתקרב לשנות הנחה זו.

"יחידת המתאבדים": כולם בשביל אף אחד ואף אחד בשביל כולם

בגדול, מדובר בסרט על נבלים מרושעים, כך שהעלילה אמורה להיות קצת מופרעת. וגם אי אפשר לצפות להרבה התנהגות רציונאלית, כאשר הדמויות הראשיות כוללות מכשפה מהג'ונגל, איש שיורה אש מכפות ידיו, איש תנין ואת וויל סמית' ("היום השלישי"), שמנסה להיות כל דבר אחר, מלבד וויל סמית', לפחות כפי שהכרנו אותו עד היום…

למעשה, מאוד מבדר לראות את סמית' מגלם את דדשוט, לכאורה הצלף הטוב בעולם. הוא גם האדם הכי שפוי בסרט. עוד שחקנית שקל להעריץ בסרט היא מרגו רובי ("האגדה של טרזן"), המגלמת את הארלי קווין המעורערת בנפשה, אולם היא כיפית, מלאת חיים והומור, בדיוק כמו שהבטיחו הקדימונים.

אולם קדימונים אלו מטעים אותנו לגבי אופי דמותו של הג'וקר, בגילומו של ג'ארד לטו ("מועדון הלקוחות של דאלאס"), והם גם לא מכינים אותנו לעובדה ש"יחידת המתאבדים" מתפתחת לפרק נוסף בסדרת "מכסחי השדים". ובכל זאת, רוב הצופים אדישים או צוחקים בעליבות נפש מהסיום המגוחך של הסרט, אם כי חייבים להודות, שבסופו של דבר "יחידת המתאבדים" הוא סרט מבדר.

הסרט ממשיך את היקום המאותחל של חברת DC, בדיוק היכן שהסתיים הסרט "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" (להוציא את גל גדות). העלילה מובלת על ידי אשת הצללים הקרה כקרח, אמנדה וולר (ויולה דייוויס, "העזרה"), המשכנעת אנשי צבא בכירים כי כדור הארץ פגיע לחייזרים, שבניגוד ל-"איש הפלדה" (להלן, סופרמן), יכולים להיות עוינים לערכי ולאורח החיים שלנו.

היא גם מגלה שהיא אוספת ארכי-פושעים בבית כלא סודי. זהו המקום שבו פוגשים, בין היתר, את חברתו המטורפת של הג'וקר – קווין; מומחה הנשק – דדשוט; המקועקע בעל ידי הלהביור, דיאבלו (ג'יי הרננדז, "הוסטל"); קפטן בומרנג – אדם שיודע לזרוק בומרנג, ומישהו בהפקה החליט שזה כוחות על (ג'יי קורטני, "מפוצלים"); איש-התנין, קילר קרוק (אדוואלה אקינואויה-אגבאג'ה, "אבודים", "אוז"); ומוביל הצוות, איש הכוחות המיוחדים, אל"מ ריק פלאג (ג'ואל קינמן, "רובוקופ"). הכנופיה כולה נראית כמו החבר'ה בסרט "12 הנועזים", רק עם איפור יותר טוב.

עוד בטרם מוקמת היחידה, ובלי אימונים מיוחדים – לאחר שהיו חודשים ארוכים בכלא, היחידה צריכה לטפל בבת זוג של פלאג, ג'ון מון (קארה דלווין, "ערים של נייר"), שבמקרה השתלטה על גופה מכשפה. באופן טבעי, הכל משתבש, והמכשפה רוצה להשתלט על העולם.

ברגע זה, החליט הבמאי דיוויד אייר ("זעם") לזרוק על הצופים את כל האפקטים שניתן. כלומר, יש הרבה קטעי פעולה כאוטיים שקשה להבין מי נגד מי ויותר מדי דמויות רעות שפרצופיהם נראים כמו פירות רקובים. וכאשר האנטי-גיבורים מסתערים על העיר הנטושה כדי להביס את המכשפה, אייר מוכיח שהוא הצליח לפרוץ למחסן האפקטים המיוחדים של הבמאי פול פייג ("מכסחות השדים").

מה קורה לאחר שהסרט מצליח להיות צפוי ומגוחך כאחד? השאלות מצליחות להיערם: כיצד דדשוט המתחכם הצליח לחדש את יחסיו עם בתו? כיצד הג'וקר הצית מחדש את האהבה המעוותת שלו עם הארלי? מדוע פלאש הדמויות הופיע לרגע ופשוט נעלם? ועוד ועוד.

אולם כל זה כאין וכאפס לכיצד לטו מגלם את הג'וקר, בהתחשב שבעבר כבר גולם באופן יוצא דופן על ידי ג'ק ניקולסון ("באטמן"), ואף על ידי הית' לדג'ר ("האביר האפל"), שגם גרף אוסקר על גילומו דמות זו. בעוד לדג'ר הביא עומק ופחד לתפקיד, לטו מגלם את הג'וקר בקפדנות – בדיוק כמו שכתוב בקומיקס. יתכן וזה עובד כאן – כשכל ביזאריות ושטוחות כאחד, אך סביר להניח שאופי דמותו לא תשרוד בסרט הבא של באטמן, שכבר בשלבי הפקה.

XXXXX

אם כן, יהיה מעניין לראות להיכן תיקח חברת DC את הדמויות החצי אפויות שלה, מעבר לבלאגן המענג של "יחידת המתאבדים". אבל לעת עתה, כדאי ליהנות מחוויה מבדרת, מרושלת ופרועה.