Skip to content

"יהודי טוב" בתיאטרון העברי: אהבה, גזענות וקיטש

הנושא חשוב, אבל המחזה שטחי, הדמויות חד מימדיות והבימוי נוטה לדידקטיות. למרות הכל יש בהצגה רגעים נוגעים ללב - ובעיקר גיליתי שחקנית מצוינת: טטיאנה מחלינובסקי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★★★

אתחיל עם הבשורה הטובה: "יהודי טוב" היא הצגה נוגעת ללב, בעיקר בחלקה השני. המחזה של האמריקני הנרי יאגלום (שהוא בעיקר תסריטאי) עוסק בסיפור אהבה מורכב המתרחש בפולין, על רקע שנות השלושים של המאה הקודמת וגל האנטישמיות שהציף את אירופה.

איש עסקים יהודי, פוגש ברכבת לוורשה אישה נוצריה. היא יפה וחכמה, אבל מה? לא אוהבת יהודים. "אני מריחה אותם מרחוק", היא אומרת, והוא מזועזע. למרות הכל הגבר השרמנטי מחזר אחריה וכובש את ליבה. כך לפחות המחזאי רוצה שנאמין. לא האמנתי. כל הסיפור הזה נעשה במהירות. רק עכשיו הכירו – וכבר הם מאוהבים. האהבה חזקה יותר מהכל ונראה שהיא גם תנצח. עד שמתגלה סיפור אפל בעברה של האישה. סיפור שקשור באימו של הגבר.

הקלות הבלתי נסבלת של הרוע. צילום: גיל פורזנסקי

עכשיו אני מגיע לבשורה הרעה: המחזה שיטחי, הדמויות חד מימדיות, המשחק מוגזם והבימוי של פנינה ברט וגדי צדקה, שגם מופיע בתפקיד הראשי, נוטה לדידקטיות. פתאום הרגשתי שאני נוכח בשיעור על גזענות וזהות, ולא בהצגה. באתי לעבור חוויה ולא להאזין להרצאה, נוגעת ללב ככל שתהיה. בעיקר עושה זאת גדי צדקה, שחקן עם נוכחות מרשימה, אבל נוטה להסביר את הדמות ולא לשחק.

למרות הפגמים יש בהצגה רגעים מרגשים ואפילו מתח דרמטי. בעיקר בזכות שחקנית אחת. תרשמו את השם: טטיאנה מחלינובסקי. שחקנית צעירה, מעניינת ואמינה, עם עיניים גדולות ועצובות, שמצליחה להכניס רגישות ועומק לדמות שלה. לא רק גיבור המחזה התאהב בה. גם אני.

נראה לי ש"יהודי טוב" יכולה להתאים בעיקר לבני נוער (רוב הקהל בהצגת הבכורה היה כזה) בתור "הצגה חינוכית" ובמסגרת שיעור על אנטישמיות, גזענות והקלות הבלתי נסבלת של הרוע.  "יהודי טוב" היא הצגה שיכלה להיות פחות קיטשית ויותר טובה.

2 Comments

  1. יובל
    25 באפריל 2018 @ 23:21

    הצגה מעולה .משחק מצוין
    אקטואלית מאוד לאור החוק החדש של הפולנים בנושא השואה וממחישה עד כמה השנאה שלהם עמוקה ועתיקה

  2. ליהיא
    20 בפברואר 2018 @ 7:12

    צר לי ,אבל אני מסתייגת מרוב דבריך. לא חשתי כלל בשיעור דידקטי על גזענות ועל שנאה.או בהרצאה.. חשתי את חוויית התאטרון במלוא עוצמתה בייחוד בחלק השני. יסוד ההתאהבות בקיטשי בעיניך לא משמעותי בעיניי. אין חוקיות למעשה ההתאהבות. אפשר גם במציאות להתאהב ברגע..הצגה אינה ראי מדויק של המציאות ,ודאי לא חיקוי אחד לאחד. גם דמות המספר המגולמת שלא במקרה על ידי השחקן הראשי מוסיפה נופך להצגה. מה דעתך לצפות בה שוב? אולי תשנה דעתך?

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן