★★★★★

אתחיל עם הבשורה הטובה: "יהודי טוב" היא הצגה נוגעת ללב, בעיקר בחלקה השני. המחזה של האמריקני הנרי יאגלום (שהוא בעיקר תסריטאי) עוסק בסיפור אהבה מורכב המתרחש בפולין, על רקע שנות השלושים של המאה הקודמת וגל האנטישמיות שהציף את אירופה.

איש עסקים יהודי, פוגש ברכבת לוורשה אישה נוצריה. היא יפה וחכמה, אבל מה? לא אוהבת יהודים. "אני מריחה אותם מרחוק", היא אומרת, והוא מזועזע. למרות הכל הגבר השרמנטי מחזר אחריה וכובש את ליבה. כך לפחות המחזאי רוצה שנאמין. לא האמנתי. כל הסיפור הזה נעשה במהירות. רק עכשיו הכירו – וכבר הם מאוהבים. האהבה חזקה יותר מהכל ונראה שהיא גם תנצח. עד שמתגלה סיפור אפל בעברה של האישה. סיפור שקשור באימו של הגבר.

עכשיו אני מגיע לבשורה הרעה: המחזה שיטחי, הדמויות חד מימדיות, המשחק מוגזם והבימוי של פנינה ברט וגדי צדקה, שגם מופיע בתפקיד הראשי, נוטה לדידקטיות. פתאום הרגשתי שאני נוכח בשיעור על גזענות וזהות, ולא בהצגה. באתי לעבור חוויה ולא להאזין להרצאה, נוגעת ללב ככל שתהיה. בעיקר עושה זאת גדי צדקה, שחקן עם נוכחות מרשימה, אבל נוטה להסביר את הדמות ולא לשחק.

למרות הפגמים יש בהצגה רגעים מרגשים ואפילו מתח דרמטי. בעיקר בזכות שחקנית אחת. תרשמו את השם: טטיאנה מחלינובסקי. שחקנית צעירה, מעניינת ואמינה, עם עיניים גדולות ועצובות, שמצליחה להכניס רגישות ועומק לדמות שלה. לא רק גיבור המחזה התאהב בה. גם אני.

נראה לי ש"יהודי טוב" יכולה להתאים בעיקר לבני נוער (רוב הקהל בהצגת הבכורה היה כזה) בתור "הצגה חינוכית" ובמסגרת שיעור על אנטישמיות, גזענות והקלות הבלתי נסבלת של הרוע.  "יהודי טוב" היא הצגה שיכלה להיות פחות קיטשית ויותר טובה.