יוון של השמש והים, הספינות, האיים הקסומים והבוזוקי, יוון של יהודה פוליקר וירון אנוש ושמעון פרנס, המפלט האולטימטיבי. ויוון של המשבר הכלכלי שממוטט את בורסות העולם, של התפרעויות ההמונים ברחובות אתונה  ושל האיום הגדול על גוש האירו. זוהי גם יוון של שמונה מאות עובדי העיתון הוותיק אלפטרוטיפיה (חופש הביטוי) שלא קיבלו משכורת חצי שנה, עד שהחליטו: לא צריך. ולקחו בעלות על העיתון

מאת אורה עריף כץ

באתר 'הגדה השמאלית' תרגמו ראיון של עיתונאי בעיתון החדש-ישן מואיסיס ליציס, לעיתון הספרדי דיאגונל. שמו החדש של העיתון 'אלפטרוטיפיה של העובדים'.

סיפורו של ליציס הוא סיפור המשבר הכלכלי, אבל הוא גם סיפור שמערער על הסדר הישן, מתריס נגד צורות ההעסקה המסורתיות ומציג דור חדש של אנשים, הנאבקים על קיומם, על חופש הבעת הדעה שלהם ועל שליטתם בגורלם, מבלי לעלות על בריקדות.

העיתון אלפרוטיפיה הוקם ב-1975, לאחר הפלת משטר הגנרלים וחרט על דגלו גישה חדשה, אנטי קפיטליסטית. אלא שכמו עסקים אחרים ביוון, גם העיתון נקלע לקשיי נזילות והחל להטיל את יהבו על הלוואות מהמערכת הבנקאית. המערכת הבנקאית, מצדה, הבטיחה ולא קיימה. ליציס מעלה השערה סבירה שהבנקים, נציגי הקפיטליזם, עטו על ההזדמנות לנקום בעיתון שלא חשש להיאבק נגדם. אבל, זוהי רק תמונה חלקית: גם אמצעי התקשורת האחרים ביוון חדלו לשלם שכר ומפטרים רבים מעובדיהם.
ההחלטה לקחת את העיתון ואת עתידם המקצועי בידיים זכתה לתגובות נלהבות ואף לתמיכה מוסרית וכלכלית שמנותבת לסייע לקיום העובדים.

בעיתון כמו מגפון, שלא קם מחורבות עיתון ותיק, מבוסס ופופולארי, אך נבנה מבעלות עיתונאים, ללא שכר בשלב ראשון, ניתן לשאוב השראה ועידוד מהפורמט הזה.
היום, אולי נכון לומר לעובדי מפעל 'פרי גליל': קחו את גורלכם בידיים. השתלטו על המפעל ותקבלו, מאתנו בטוח, וגם מרבים אחרים,את כל התמיכה המוסרית והציבורית המגיעה לכם כדי להמשיך הלאה.
ישראל אמנם אינה בקריסה כלכלית, אבל היא סובלת ממחלה אחרת, שבשפה פוליטית קוראים לה 'קפיטליזם חזירי'. היוונים, שנראו לנו בכיינים ותבוסתנים, שקיבלו תמיכה בלתי פוסקת מאירופה ואיימו בכך על הפנסיה שלי ושלך, מציעים במקרה הזה, לשם שינוי, מודל אחר שיכול לשמש דוגמא ומופת גם לישראלים הכורעים תחת הנטל. די לחזירות, די לקפיטליזם. לא רוצים לפרנס אותנו? הבה נילחם לפרנס את עצמנו.