הסרט "טרומן: חברים עד הסוף" הוא קומדיה-טרגדיה חביבה ומקורית על זוג חברים המתכנסים לקראת מותו של אחד מהם. על כס הבימוי יושב הקטלני-ספרדי, ססק גאי, ועל המסך הגדול מופיעים שני שחקנים ענקיים מהקולנוע דובר הספרדית: השחקן הלאומי של ארגנטינה, ריקרדו דארין ("הסוד שבעיניים", "סיפורים פרועים"), ואחד מן השחקנים האהובים על הבמאי פדרו אלמודבר, חוויאר קאמרה ("לעוף מהתרגשות"), ועל כן הסרט פונה לקהל הלטיני בעולם, אבל לא רק…

"טרומן: חברים עד הסוף": דארין וקאמרה מפגינים משחק נהדר וידידות אמיצה

יש שיקראו לזה פגם, אבל העובדה שהסרט מנסה לטשטש את החלק הקיטשי, שבו מראים כיצד גברים אינם מתקשרים ביניהם בנושאים של טראומה נפשית, גורם דווקא להשפעה הפוכה – כל תקריב שעשוי להוביל לדמעה בקרב הצופים מגיע מאוחר מדי ומעט מדי, כשברקע הסרט "טרומן: חברים עד הסוף" מתנגנת גיטרה מלנכולית שדוחפת את הרגש לקצה ואז מדחיקה אותו.

אבל זו רק הסחת דעת שולית, כיוון שרובו המוחלט של הסרט כתוב למופת וגם המשחק האיכותי מקנה עומק לסצינות הקומיות, שנוגעות לאיך משפחה וחברים מגיבים לעובדה שלדמות הראשית נותרו רק שבועות בודדים לחיות.

התסריט של גאי ותומאס ארגאיי בוחן את אירועי ההכנה למוות בהומור ובניואנסים קטנים. בזכות כימיה מצויינת בין השחקנים הראשיים, הצמד מעניק ביצוע עדין, חכם וצנוע. הבמאי משלים את העלילה באמצעות דיאלוגים מצד אחד, וגם הרבה קטעים חסרי מילים המתארים גם הם את קשרי הגומלין בין אנשים, כמו מבטים שקטים, החושפים את בסיס הקשרים שבין החברים.

הסרט "טרומן: חברים עד הסוף" זרוע בהומור שחור מבלי להיות רגשני. למרות שהעלילה שבה ז'וליאן (דארין) מגיע לקיצו, הסרט לא מאבד את הקו המרכזי שבו ידידות מנצחת גם במקרים של מרחק וזמן. גיי מציע תיאור כנה של הנטייה האנושית לסכם את חיינו באריזה קטנה ויפה.

הסרט "טרומן: חברים עד הסוף" זכה בחמישה פרסי גויה (האוסקר הספרדי), כולל הסרט, הבמאי, התסריט, השחקן הראשי ושחקן המשנה.

XXXXX