נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, מסיימת חמש וחצי שנים של כהונה סוערת ושנויה במחלוקת, במסירת פסק הדין האחרון שלה. בייניש תיזכר כמי שהמשיכה את דרכו השיפוטית של אהרון ברק ושמרה על מורשתו, אך גם על עמידתה האיתנה בפרשת קו 300

מאת אבירם זינו

היום בעשר בבוקר, לאחר 44 שנה במערכת המשפט, מסיימת דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון את כהונתה כנשיאה אחרי חמש וחצי שנות כהונה סוערות. היא תעשה זאת במסירה של פסק הדין האחרון שלה, שעוסק בשלילת אבטחת הכנסה ממי שיש בבעלותו רכב. לאחר הקראת פסק הדין יתקיים טקס בהשתתפות שר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, הנשיא הנכנס וראש לשכת עורכי הדין והנשיאה היוצאת תישא דברי פרידה. בייניש תיזכר כמי שהמשיכה את דרכו השיפוטית של אהרון ברק ושמרה על מורשתו, שרבים חלקו עליה. אבל היא גם תיזכר בזכות עמידתה האיתנה בפרשת קו 300, לצידו של יצחק זמיר.

"תקופת הנשיאות שלי לא קלה. אני מאלה שלא מספיק להם שיקבלו את דעתם, אני רוצה שידעו שאני גם צודקת", אמרה בשיא כהונתה נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, שמפנה היום את כסאה לשופט אשר גרוניס.

דורית בייניש (1942), נולדה וגדלה בת"א. היא נשואה ליחזקאל בייניש ואם לשתי בנות. את שירותה הצבאי עשתה באגף כוח אדם במטכ"ל והשתחררה בדרגת סגן. לאחר שירותה הצבאי למדה בייניש באוניברסיטה העברית, לצד בעלה, וסיימה תואר ראשון ושני במשפטים בהצטיינות, אף כי רצתה להיות מורה.

אהרון וחווה ורבה, הוריה של ביניש, עלו ארצה מפולין בשנת 1933 עם בתם הבכורה בת השלוש, פנינה. בצעירותו היה אביה במפלגת פועלי ציון שמאל בוורשה, מפלגה שדב בר בורוכוב היה ממקימיה ולימים התפלגה לשתי מפלגות: מפא"י ומפ"ם. אמה של ביניש, חווה, תלמידתו של יאנוש קורצ'אק בפולין, נולדה בעיירה צ'כנוביץ' ועם סיום לימודיה נשלחה לביאליסטוק לנהל בית-יתומות שלימים הפך למרכז לפעילות ציונית באזור.

" 'דורית היפה', כינו הכול את ביניש. כך בימים שהייתה תלמידה בבית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב, וכך במהלך שירותה הצבאי כקצינה באגף כוח-אדם במטכ"ל, וכמובן, בכל שנותיה הארוכות בפרקליטות המדינה. היא הייתה תמירה במונחים של אותם ימים, ודקת גו, שערה הבהיר אסוף בגומייה אל עורפה, וקווצה קטנה של תלתלים סוררים כמו מסרבת להישמע לתכתיב ונשמטת על מצחה. פניה נקיות מאיפור ועיניה מישירות מבט. שובה-לב במיוחד היה החיוך המלבב שעלה מדי פעם על שפתיה. היסוד המרתק ביותר בסיפורה של בייניש טמון דווקא בהשפעתה הממגנטת על גורלם ועל התנהגותם של אחרים." (מתוך העליונים, מאת נעמי לויצקי).

את התמחותה ביצעה במחלקת החקיקה של משרד המשפטים ובלשכה הראשית של פרקליטות המדינה. לאחר ההתמחות המשיכה בייניש בפרקליטות. לביניש היה תפקיד מרכזי בחקירת פרשת קו 300, כאשר עמדה לצד היועמ"ש, יצחק זמיר, בדרישה לחקור עד תום את אנשי השב"כ המעורבים בפרשה, לאחר שנתגלה לפרקליטות שהם הרגו מחבלים כפותים, שיקרו בחקירתם בנוגע לכך ושיבשו ראיות.

בראשית שנת 1989 מונתה לתפקיד פרקליטת המדינה והייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה. בין האירועים המרכזיים שליוו את תקופת כהונתה כפרקליטת המדינה אפשר למנות את המשפט הפלילי נגד אריה דרעי. בפרשת גירוש הפלסטינים סירבה בייניש לייצג את ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, בבג"ץ.

ב-1995 מונתה לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון, לאחר ששנתיים קודם לכן מינויה נדחה ברוב של קול אחד. חלק ניכר מראשית כהונתה כנשיאת בית המשפט העליון הוקדשה למחלוקות ולהשתלחויות הדדיות קשות בינה לבין שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן. בכנס של הפורום למשפט ולחברה של מכללת נתניה אמרה על עימות זה: "כל יום אנחנו קוראים כותרות בעיתונים, שמציגות מאבק ביני לבין פרידמן. כאילו אנחנו קוראים פרק באיזו טלנובלה".

בינואר 2010, במהלך דיון בבית-המשפט העליון, נפגעה ביניש בפניה לאחר שפנחס כהן, בן 52 מירושלים, השליך לעברה זוג נעליים בשל כעסיו על מערכת המשפט ועל פסיקות בסכסוך בינו לבין אשתו. ביניש, שנחבלה קלות, טופלה וחזרה לאחר שעה קלה לכס השיפוט.

בייניש קבעה, כי זכויות ההורים בחברה הישראלית לגדל ולחנך את ילדיהם אינן זכויות מוחלטות. על-כן, ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכול וכול, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה כלח: "בקרבנו מצויים הורים לא מעטים, העושים שימוש בכוח שאינו מוגזם כלפי ילדיהם (כגון מכה קלה בישבן או על כף היד), כדי לחנכם ולתת בהם משמעת…אנו חיים בחברה בה האלימות פושה כנגע; היתר לאלימות "קלה" עלול להידרדר לאלימות שחומרתה רבה. אין לסכן את שלמות גופו ונפשו של קטין בענישה גופנית כל-שהיא; אמת המידה הראויה צריכה להיות ברורה וחד-משמעית, והמסר הוא כי אין ענישה גופנית מותרת."

בפרשת צחי הנגבי, שנגדו התנהלה חקירה פלילית בהיותו השר לביטחון-פנים, פסקה כי חקירות פליליות שנסגרו ללא אישום עשויות למנוע מאדם מינוי לשר לביטחון פנים; חקירה נמשכת מחייבת שלא יכהן כשר לביטחון פנים למשך כמה שנים.

בייניש הייתה גם שותפה להלכת ייששכרוב, שם קבעה כי אפשר לפסול ראיה שהושגה "שלא כדין" ובמקרה הספציפי אף קבעה, כי יש לפסול את ההודאה מחמת הפגיעה בזכות החוקתית להיוועץ בעורך דין.

בפרשת קצב הייתה ביניש בדעת מיעוט וסברה כי יש לבטל את הסדר הטיעון המקל שניתן לנשיא דאז, משה קצב.

בשבוע שעבר הובילה את החלטת בג"ץ בעניין חוק טל וקבעה כי חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, "חוק טל", אינו חוקתי, ועל כן, הכנסת לא תוכל להאריכו במתכונתו הנוכחית, לאחר שתוקפו יסתיים ביום 1.8.2012. בפסק הדין נקבע, כי החוק אינו מידתי הואיל ו"קיימים בו חסמים טבועים המונעים את הגשמתו הלכה למעשה".