"ספיידרמן: השיבה הביתה" אינו רק סרט הסולו הראשון של טום הולנד ("הבלתי אפשרי") בדמותו של פיטר פארקר (לאחר הופעת הבכורה הגדולה שלו ב-"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים"), זהו גם הסרט הראשון באורך מלא של ספיידרמן, שנחשב כחלק מהיקום הקולנועי של מארוול. למרות שזהו סרט ספיידרמן השלישי שיוצא לאקרנים בחמש השנים האחרונות (והשישי בסך הכל, להוציא את "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים"), התקווה שלה קיוו המפיקים – קשר ישיר עם שאר גיבורי היקום הקולנועי של מארוול, בשיתוף עם החזון של הבמאי ג'ון וואטס ("ניידת משטרה"), לקבל השראה מסרטי התיכון של שנות השמונים, יאפשרו לסרט זה להתבלט ולהיות מיוחד אל מול שאר סרטי ספיידרמן שיצאו עד היום. למרבה המזל, מתברר כי התקוות הללו לא היו לשווא. "ספיידרמן: השיבה הביתה" עובד היטב בשני המישורים: כדרמה קומית (מצחיקה מאוד) המתרחשת בתיכון וכסרט גיבורים מוצלח העומד בפני עצמו ביקום הקולנועי של מארוול.

"ספיידרמן: השיבה הביתה": טום הולנד מוצלח ביותר כנער העכביש

בעוד טרילוגיית "ספיידרמן" של סם ריימי בכיכובו של טובי מגווייר וכן סרטי "ספיידרמן המופלא" של מארק ווב בכיכובו של אנדרו גארפילד, היו אופרות סבון של גיבורי על, שמעבירות את חוויות בית הספר של פיטר פארקר לרקע, דווקא "ספיידרמן: השיבה הביתה" נוקט בגישה הפוכה ומניח את ההתרחשויות בתיכון מקדימה, וצובע את הרפתקאות היקום של מארוול כנושא משני. "ספיידרמן: השיבה הביתה" שומר על הבדיחות הקשורות לתקופת הנעורים וכיצד הילדות חומקת בין אצבעותינו. במקביל, מחרוזת האירועים הקיצוניים בחייו של פארקר נשזרים בסך העלילה, שבה לומדים כיצד הנער בן ה-15 לוחם בפשע, שילדים בגילו יכולים רק לחלום עליו. הסרט טווה באופן חלק את רשת הדמויות הקריקטוריסטיות המשעשעות ומפתח את האופי שלהן אל תוך סיפור כנה, המזכיר דווקא את הסרט המונפש: "לגו באטמן" – השוואה ראויה, כיוון ששני תסריטאים שעבדו על הסרט (כריס מק'קנה ואריק סומרס) היו חלק מצוות בן שישה תסריטאים ששיתפו פעולה כדי ליצור את "ספיידרמן: השיבה הביתה". מבחינה זו, ההפניות לאירועים קודמים ביקום הקולנועי של מארוול הם החלקים הפחות מעניינים בסרט זה… אולם, אין זה אומר שאינם מספקים הקשר חשוב ו/או אינם חלק בלתי נפרד מהסיפור המתואר בעלילה.

השילוב של ההופעה הכריזמטית של הולנד וגילו הצעיר יחסית (בן 19 בעת הצילומים, המגלם בן 15), הופך את גרסתו לפיטר פארקר, כילד טוב-מזג שמטפל בנושאים ברומו של עולם, משכנעת ומוצלחת יותר מכל הגרסאות הקודמות של ספיידרמן. שחקני המשנה הצעירים – חבריו לבית הספר, חביבים ואמינים באותה מידה, כמו למשל ג'קוב באטאלון – כחבר החנוני הטוב של פיטר, זנדאיה ("שייק") כחכמה של השכבה ולאורה הארייר ("חמש השנים האחרונות") כמלכת השכבה, ליז, כמו גם מושא האהבה שובר המוסכמות של פיטר. השחקן טוני רוולורי ("מלון גרנד בודפשט") מוצא עצמו בצד שני של המתרס, כ'אויב' והמתחרה של פארקר בבית הספר, פלאש תומפסון. למרבה המזל, "ספיידרמן: השיבה הביתה" שומר זרקור קבוע על יחסיו של פיטר עם חבריו ללימודים בכל שלושת מערכות הסרט, כששתי הדמויות 'ההוריות' של פיטר, רוברט דאוני ג'וניור ("איירון מן") כטוני סטארק ומריסה טומיי ("בן דודי ויני") כדודה מיי – תומכים ביעילות בתפקידי משנה.

מבחינת הנבלים ב-"ספיידרמן: השיבה הביתה", מייקל קיטון ("בירדמן") כאדריאן טום / הנשר הוא אחד מהדמויות האנטגוניסטיות הטובות והמפותחות ביותר שהשתתפו עד כה ביקום הקולנועי של מארוול. אדריאן הוא 'בחור רע', אבל קיטון משכנע ומעניין מספיק כדי לגרות את הצופים למעשיו. יתר על כן, לאדריאן יש הרבה במשותף עם פיטר (במונחים של רקע ותסכולים) כדי ליצור אותו לנבל הראשי של הסרט. העוזרים של הנשר מבוססים יותר על דמויות קומיות פחות מפורטות, אבל בהחלט ניתן להבחין בכמה שחקני אופי מצויינים, כמו מיכאל צ'רנוס ("קפטן פיליפס"), בוקים וודין ("פארגו") ולוגאן מרשל-גרין ("פרומתיאוס") בתפקידים מרושעים, אך גם את דונלד גלובר ("אטלנטה") בתפקיד עשיר ומבדר.

"ספיידרמן: השיבה הביתה" לא מניע קדימה את עלילת היקום הקולנועי של מארוול, כמו הסרטים האחרונים בסדרה שיצאו בשנים האחרונות, אבל הוא משיג משהו שסרטים אלה התקשו להתמודד איתו: הצלחה כסרט גיבור מארוול עצמאי, שמשתמש ברכיבים שהופיעו בפרקים שלפניו, אך כזה שבהחלט עומד בפני עצמו. "ספיידרמן: השיבה הביתה" אף מרחיב את סוגת היקום הקולנועי של מארוול כקומדיית תיכון משעשעת, ופיטר פארקר הוא רק דמות בעלילה. מסיבות אלה, סביר להניח כי סרט זה יהיה שובר קופות קייצי מוצלח במיוחד, וניתן להמליצו גם לאוהבי סרטים קלילים ולא רק לאוהדי סרטי קומיקס. למעשה, לאחרונה נודע, כי הסרט הבא בסדרת ספיידרמן יהיה הסרט הראשון ביקום של מארוול שמתרחש לאחר עלילת "הנוקמים: מלחמת האינסוף", שייצא בשני חלקים – במאי 2018 ובמאי 2019, עובדה שתשאיר אותנו סקרנים לדעת את המשך העלילה לעוד שנים רבות…