אם היה שר את התקווה – היהודים היו מציגים את השופט סלים ג'ובראן כצבוע והערבים כבוגד. יהודית ודמוקרטית? הצחקתם את אלקין. פרשת שופטים החדשה היא רק הדובדבן הרקוב המתנוסס על הקצפת העבשה של הפסאדה הדמוקרטית, השוויונית והפלורליסטית שחשבנו שהיינו ונהיה

מאת טובי פולק

האירוע – תיאור העובדות:

ביום שלישי השבוע הושבע בבית הנשיא בירושלים הנשיא הנכנס של בית המשפט העליון, אשר גרוניס. הנשיא נאם, ראש הממשלה נאם, נשיאת העליון היוצאת נאמה, נשיא העליון הנכנס נאם. וכמקובל, את האירוע חתמה שירת התקווה. וכמקובל, כולם עמדו דום ושרו את התקווה. נפש יהודי הומיה, ארץ ציון וירושלים.

התקשורת – חיפוש, כיסוי ושיסוי:

כאשר כולם עמדו ושרו, הסתבר שלא כולם עמדו. ובעיקר לא כולם שרו. מישהו מצוות הכיסוי של חדשות ערוץ 2 גילה חריצות עיתונאית ראויה, והפנה את ליבו של הכתב, ובעקבותיו גם את הצלם, אל שפתיו החתומות, ואולי גם החשוקות, של אחד משופטי העליון. סלים  ג'ובראן שמו. ואבוי: הוא לא שר את התקווה. אפילו לא עשה ככה סתם עם השפתיים.

ובמדינת האח הגדול, שבה ערוץ 2 הוא לא רק מדורת השבט אלא השבט כולו וחדשות ערוץ 2 ההיא היא מהדורת החדשות היחידה, כמסתבר – נהפך האייטם הנמוך, העלוב, הבזוי והמשומש הזה לאייטם מרכזי במהדורת השבט.

תזכורת היסטורית (אנקדוטה):

נבחרות ישראל בכדורגל. משחקים בינארציים רשמיים. טקס. המנונים. שחקנים מצוינים כמו ג'ימי טורק, זאהי ארמלי, שאפיק אל הוזייל, ואליד באדיר ועוד – עומדים דום, מכבדים. לא זזים. עומדים זקופים. לא שרים. מצלמות, קלוז-אפ, שפתיים חתומות. אייטם. שוב ושוב אייטם.

נבחרי הציבור – "הנעה לפעולה":

כנסת ישראל – חברי כנסת מן הימין, מהליכוד וימינה, חוגגים, שמחים וצוהלים. מי שלא שר המנון הוא לא ראוי / לא ישחק / לא ישפוט /  לא ינהל / לא יהיה חבר כנסת / לא יהיה שר. הצעות חוק, הצעות לסדר. רדיו. טלוויזיה. טורים מתלהמים בעיתונים.  חגיגה של דמוקרטיה. ביבים בכיכרות.

כרוניקה:

ההמנון הלאומי "התקווה" הוא המנון כמיהה של עם יהודי למולדתו ההיסטורית. מולדת שהיתה ארץ מקלט, מחוז חפץ. פעם אמורפית – לימים מציאותית. אלא שבארץ המובטחת, אחרי כמעט 3 דורות של עצמאות, יש מיעוט שנפשו אינה נפש יהודי הומיה. למעשה, אינה נפש יהודי בכלל. והמיעוט הזה הוא ממש לא מיעוט במיעוטו – לא מספרית ובטח לא רעיונית. המיעוט הערבי הארצישראלי הוא מיעוט גדול, יציב, בעל אחיזה שורשית בארץ הזאת. וגם במדינה, באדמתה ובחייה. והוא מיעוט ממש לא יהודי. נפשו היא לא נפש יהודי הומיה, וארצו היא לא ארץ ציון וירושלים. הוא אולי היה רוצה להיות עם חופשי בארצנו, אבל ארצו הרעיונית היא ממש לא ארץ ציון וירושלים. ואם לא די לנו בערביי הארץ, הנה בשני העשורים האחרונים גם היגרו לכאן מאות אלפי מהגרים שהקשר שלהם אל ארץ ציון הוא קלוש במקרה הטוב ומופרך במקרים רבים. חוק השבות האנכרוניסטי מצד אחד, הייבוא החמדני של עובדים זרים מצד שני והגבול הפרוץ מכל הצדדים – אפשרו למאות אלפי אנשים במצוקה להגיע לכאן. מה להם ולארץ ציון, לנפש יהודי. פחות הומיה – יותר סל קליטה.

מי שנדפק פעם אחת – לא ייגמל מזה:

לדרוש משופט ערבי, שחקן כדורגל ערבי, גשש בדואי, קצין דרוזי, מרצה כורדי – לשיר את התקווה – זו מלכודת רפש. מפתה להגיד מלכודת דבש, אבל המציאות היא רפש. כשהשופט העליון ג'ובראן שומר את פיו חשוק, הם מתנפלים עליו ומסמנים אותו כבוגד; אם היה שר את התקווה – היה מסומן כצבוע, כמתרפס, כשקרן, כי הרי לא ייתכן שהוא אכן מאמין באמת ובתמים במילות ההמנון (מישהו אמר "מומרים?").

כאשר הוא שותק בשירת ההמנון – הוא בוגד בלאום ובמדינה; אם הוא שר את ההמנון – הוא שקרן ובוגד במוצאו, בדתו, באמונתו ובשבטו.

לא מדובשו ובטח לא מעוקצו.

שורה תחתונה:

במגילת העצמאות נקבע שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. כנסת ישראל הנוכחית, ברובה, משמידה בשיטתיות את החלק השני במשוואה של היהדות והדמוקרטיה. ופרשת שופטים החדשה היא רק הדובדבן הרקוב המתנוסס על הקצפת העבשה של הפסאדה הדמוקרטית, השוויונית והפלורליסטית שהמדינה הזאת התיימרה להיות, וכנראה שלא היתה מעולם.

ובעצם, האלקינים והלווינים והבן-ארים והבן-גבירים והפדרמנים צודקים. מנסחי מגילת העצמאות לא היו יכול לנחש שככה יקרה, אבל מסתבר שיהודית ודמוקרטית לא יכולים לדור בכפיפה אחת. אם המדינה יהודית – דמוקרטית היא לא. עובדה.

בעקבות שידור הכתבה בחדשות ערוץ 2, פנו מנהלי ארגון יוזמות קרן אברהם לכתב גיא פלג. מתוך המכתב: "במהלך עשרות טקסים ממלכתיים, צבאיים וממשלתיים בהם משתתפים אזרחים ערבים, איש לא העלה בדעתו שהעובדה שאזרח או בעל תפקיד ערבי לא שר את מילות ההמנון הלאומי היא בעלת ערך חדשותי, ועל חברת החדשות לשאול את עצמה מדוע באווירה הפוליטית הנוכחית לפתע הדבר הופך לאירוע חדשותי. לדעתנו הדבר מסמל הידרדרות של העיתונות בעת הזאת לפופוליזם וניסיון למצוא חן בעיני קבוצה קיצונית בציבור היהודי, שמצליחה להכתיב סדר יום ציבורי אנטי דמוקרטי, שמכוון בעיקרו לפגוע באזרחים הערבים".

המכתב המלא של קרן אברהם לחדשות ערוץ 2  והכתב המשפטי גיא פלג