ההרפתקה החדשה של פיקסאר, "קוקו", הוא הסרט השני של אולפן ההנפשה היוצא בשנת 2017, לאחר ש-"מכוניות 3" קישט את המסכים בקיץ, כמו גם הסרט המקורי הראשון של בית האנימציה מאז "הדינוזאור הטוב", שיצא לאקרנים בשנת 2015.

"קוקו": עולם החיים פוגש את עולם המתים ביקום מונפש להפליא

פיקסאר יצרו לעצמם מוניטין במשך שני העשורים האחרונים, כבית אנימציה המשלב רעיונות מרתקים עם הרבה הומור ונשמה, וזאת כדי לבדר את הקהל הבוגר והמתבגר. למרות שקיים דיון בקהילת הקולנוע אם פיקסאר צריכים להתמקד יותר ברעיונות מקוריים מאשר 'המשכונים' לסרטים אהובים ומוכרים, "קוקו" הוא הוכחה שאולפן ההנפשה, שכיום בבעלות דיסני, עדיין יכול ליצור רעיונות חדשים, המלאים בקסם, לב ונשמה, כפי שיצר בתחילת דרכו. "קוקו" הוא חזיון מרהיב עין והרמוני לאוזניים על משפחה ועל התבגרות, הנשזרים באגדה קסומה המתרחשת ביום המתים המקסיקני.

ליצירת הסרט "קוקו", בית האנימציה גייס צוות ממולח וותיק בסרטי ההנפשה של האולפן – תוך תיאור הרפתקה חדשה ומשכנעת. על כס הבימוי יושבים בשיתוף לי אונקריץ' ("צעצוע של סיפור 3") וכן אדריאן מולינה (מתסריטאי "הדינוזאור הטוב"). האחרון כתב את התסריט עם מת'יו אלדריץ' ("קלינר"), בהתאם לסיפור שכתבו אונקריץ', מולינה, אלדריץ' ו-ג'ייסון כץ ("צעצוע של סיפור: חופשי בהוואי"). אונקריץ' הצטוות עם המפיקה של "צעצוע של סיפור 3", דרלה קיי. אנדרסון ליצירת הסרט, בזמן שגויס מיכאל ג'יאצ'ינו ("הקול בראש", "עולם היורה") שישמש כמלחין. המוזיקה, כמובן, היא חלק בלתי נפרד מהסרט – אם כי "קוקו" אינו סרט מוזיקלי ברוח דיסני.

סיפורו של "קוקו" הוא מסע של גיבור / התבגרות אופייניים למדי, המתאר את ההרפתקאות של מיגל  הצעיר בעולם המתים, תוך שהוא לומד לקח חשוב על עצמו ועל משפחתו לאורך הדרך. המוטיבציה של מיגל – היא ללכת אחר החלום, אלא שמשפחתו לא מבינה אותו – ונקודה זו מספקת מכנה משותף ויוצא דופן לכלל הצופים במדינות העולם. יש הרבה פיתולים והפתעות לאורך העלילה, שמונעים מהסיפור מלהרגיש מוכר ותפל, ובדרך זו, "קוקו" דומה במקצת לטלנובלה, אלא שהטוויסט הגדול שבשליש האחרון, עוקץ לחלוטין את הסטטוס קוו של הסרט. ובכל זאת, טוויסט זה רק עוזר להמשיך לפתח את הנושא המרכזי של הסרט, שהוא הזהות של העצמי, לעומת זהות המשפחה.

בעוד הסיפור של "קוקו" הוא כוחו הגדול של הסרט, אלמנט זה רק מועצם ומוגבר עוד יותר על הקנבס הקולנועי הצבעוני שעליו מצויר עולם המתים. היקום המקביל מונפש באופן עוצר נשימה – החל מתמונות רחבות של הארץ אליה נכנס מיגל, ועד השכונות השונות בעולם המתים. יקום זה מאוכלס בשלדים הדומים למשפחת מיגל, אלא שהם צבועים בניאונים זוהרים, אשר מצטיירים – דו משמעית, כאחת ההנפשות המרתקות ביותר שיצאו מבית פיקסאר. יתר על כן, המיתולוגיה של העולם מבוססת היטב, כך שצופים עם ידע בסיסי ביותר על יום המתים ו/או על התרבות המקסיקנית, יכולים בקלות רבה ללמוד את הכללים של החיים שלאחר המוות.

מעבר לארץ המתים, "קוקו" מצייר את ארץ החיים את ביתו ומשפחתו של מיגל בצבעים בהירים, מלאי חיים, בדיוק כמו בעולם המתים. "קוקו" מנצל אנימציית מחשב תלת ממדית טיפוסית ומעצב עולם עשיר ומלא של עומק – הן עבור דמויות חיות וכן עבור המתות. מכיוון שהמשפחה של מיגל כה גדולה, "קוקו" מתמקד בעיקר במיגל ובסבא וסבתא רבא-רבא שלו, שכן אז החל הקרע במשפחה שמרגיש מיגל בהווה. על אף אי ההתעמקות בשאר בני המשפחה של מיגל, התוצאה היא סיפור מלא לב והצופים מתאהבים בכל בני משפחתו – החיים והמתים.

"קוקו" הוא תוספת נהדרת לספריית פיקסאר, כמו גם הנפשה מרשימה ביותר, שבהחלט תירשם כאחד הסרטים היפים של האולפן עד היום. למרות שכמה אלמנטים ב-"קוקו" עשויים להיות קצת קודרים עבור ילדים צעירים מאוד, זהו סרט נהדר לכל המשפחה – וישעשע את קהל פיקסאר בכל גיל. עם יכולות חזותיות יוצאות דופן אלו, "קוקו" מוכיח שלאולפן המקורי רעיונות חזקים ויפים, בדיוק כמו בעבר.

XXX