הקצב האיטי בו בחר המנצח וסילי פטרנקו לפתוח את הקונצ'רטו לצ'לו בסי מינור של דבוז'אק אִפשר לו  "להמריא" ממנו ולהבליט את הניגודים הריתמיים בהמשך.  הפרק הראשון היה איטי בהרבה מהמוכר והאהוב —  מזה של קאזאלס או של ז'קלין דה פרה למשל. לפבלו פרנדס   הייתה  קשת רחבה ותנופה אבל הוא כמעט פורר את הקונצ'רטו מרוב איטיות. במיטבו היה הצ'לן הצעיר (27) בנגינת המודולציות. לכלי הנשיפה – בעיקר לחלילים – היה צליל מופלא  בפתיחה.  הם הבליטו  את הניגוד בטקסטורה בין כלי הנשיפה הבהירים דוגמת החליל לקדרות הגוונים של הצ'לו. את הפאסאז'ים האילתוריים ניגן הסולן בקשת רחבה.

 את פרק האדג'יו ניגנו כלי הנשיפה והמיתר ברכות מלטפת כשהצ'לן נארג לתוכם. אך גם בפרק האיטי נעדרה אינטנסיביות מהצליל של הסולן והפרק נשמע כבד מדי.

 חסר ברק וירטואוזי וניגודים בין הפתיחה האיטית למהירות המסחררת של הפרק הראשון בהמשך.  הצ'לן לא היה מספיק סוחף בנגינתו. בסוף הפרק הראשון "הלמה" התזמורת בנגינתה. ועם זאת היה הרבה קסם בדיאלוג של הצ'לן עם כלי הנשיפה. לצ'לן חסרה וירטואוזיות ועומק גוונים כהים. התזמורת ליוותה את הסולן בקשב דרוך אך המנצח פעם האט ופעם מיהר וכך פירק את השלד הקצבי.הצ'לו נשמע כמעט כמו כינור בהיר. זאת למרות שניגן על סטרדיבריוס לורד איילספורד (1696). גם בפורטה רועם כש"הלמה" בנגינתה לוותה אותו התזמורת ללא שביב צווחנות. האקצ'לרנדו שלו היה נהדר אבל לא סוחף.

 פרק האלגרו החותם  לא היה מספיק ריתמי מהיר ומנוקד. הבלטת הפרטים בצ'לו יצרה נגינה שהייתה  בה יותר  התרפקות מאשר בנייה  של מתח. רק הסוף היה חגיגי כנדרש.

במיטבו היה הצ'לן בנגינת ההדרנים,- בשיר של פבלו קאזאלס, הוא הפליא "להתאדות" ואילו בנגינת הסרבנד מהסוויטה השלישית של באך הפליג באיטיות הביצוע, שפגמה בקונטרפונקט הבאכי.

  סימפונית האלפים של שטראוס מכונה סימפונית הטבע. ייחודה של הסימפוניה בתזמור העשיר במיוחד של שטראוס: כלי הנשיפה, למשל, כוללים עשרים קרנות ושש חצוצרות.

 אליהם מצרף המלחין מכונת רוח ומכונת רעם: תחת השפעת "כה אמר  זרתוסטרא"  של ניטשה יש בסימפוניה סגידה לטבע הנצחי רב התפארת. את הפתיחה ניגנו הצ'לי והקונטרבס ברעד מצמרר ופיאנו חרישי כאילו היה זה  לילה אפל.  חיות הצליל והניגודים של הקלסתרים עם הפעמונייה, הגונג והצ'לסטה – היו מרשימים.  עיצוב הדינמיקה של המנצח היה מרשים: הוא  התחיל מאפסי צליל אבל מהר מאד עבר לתיאור הסופה ביער. הביצוע היה כה פלסטי עד ששמעו  אפילו את אוושת העלים ברוח. עושר הגוונים של שטראוס בא לידי ביטוי מופלא בביצוע זה. הגם שלא ניגנו בלכידות, הטוטי התזמורתי העניק רקע של רעדוד מופלא שעליו נשמע הסולו של כלי הנשיפה רב הבעה מלאת פאתוס. הדימינואנדו החרישי בצירוף האטה היה מצמרר.    בפרק האיטי בלט החליל ביפי נגינתו.

האקצ'לרנדו — העלייה בדינמיקה ובמהירות —  היו מרשימים. קהל המאזינים שמע בעליל  את השלגים והסופות וחש את הטיפוס לגבהי ההר המושלג. היה זה ביצוע שתיאר בצלילים את הטבע במלוא הדרו  –  יפעה מלאת שגב.