שליש מהאמהות הן גרושות. זו אוכלוסיה הולכת וגדלה, ועדיין התפישה החברתית וחוקי המדינה מביאים לכך שנשים אלו, מרגע שהתגרשו, כאילו כל מעמדן מצטמצם לאימהות. לא ברור לי למה ארגוני הנשים מתנגדות להמלצות ועדת שניט בנושא חזקת הגיל הרך 

מאת גיא רוה

גדלתי וחונכתי בבית בו אימי ואבי היו הורים פעילים. שניהם עבדו, ולאימי היו תפקיד בכיר יותר והכנסה גבוהה יותר. שני הוריי בישלו וחילקו ביניהם את שאר מטלות הבית.

גם בשנים בהן חייתי עם אם בני היה בינינו שיתוף מלא. בניגוד למה שהיה בתקופה שנולדתי אני – הייתי נוכח בחדר הלידה כשבני שלי נולד ואף בחרתי לקחת חופשת לידה ארוכה כדי להיות עמו. גם בתא המשפחתי שלנו בת זוגי עבדה והרוויחה יותר ממני.

בני, יקירי, מתכונן בימים אלו להופעתו הראשונה בצופים, במסגרתה הוא שר על כך שהיום גם לנשים יש זכות הצבעה. כשדיברנו הוא אמר שהיה לו מאוד מוזר לשמוע שפעם נשים לא הצביעו.

לארגוני הנשים בעולם יש חלק חשוב בתהליך חברתי מבורך זה, ההופך את המובן מאליו למציאות. עלינו להמשיך ולקדם שינויים חברתיים אלו, לשאוף ולהגיע לשוויון הזדמנויות, לכבוד לכל אדם באשר הוא, ולמיגור מעמדות בין אנשים.

שליש מהאמהות הן גרושות. זו אוכלוסיה הולכת וגדלה, ועדיין התפישה החברתית והמדינה בחוקיה מביאים לכך שנשים אלו, מרגע שהתגרשו, כאילו כל מעמדן ותפקידן מצטמצם ומסתכם להיותן אימהות.

מרגע הגירושים, כל האחריות והעול לגידול הילדים מוטלים על כתפיה של האם ועל כתפיה בלבד. האב, יכול, רשאי, ואם יואיל בטובו – אך החובה, פרט לחובה הכלכלית, אינה מוטלת עליו.

למרות שאין חולק על חשיבות התמיכה הכלכלית, הרי כשילד חולה יש ערך וצורך בהורה נוסף שיחלוק את הדאגה, את הריצות לרופא, וגם את ימי מחלת הילד שמרתקים אותנו לבית, והילד בוודאי שירצה שאביו יהיה נוכח במשחק כדורגל, בטקס בית ספרי כזה או אחר, או במסיבת סיום.

מדוע בשנת 2012 אמהות גרושות מסכימות ומאפשרות שהמדינה תראה בהן ההורה היחיד האחראי על הילדים לאחר פרידה? איך זה שהן נטשו את המאבק על עצמאותן, על הכרה בהן כבני אדם בזכות עצמן, על החופש?

באחרונה פורסמו המלצות ועדת שניט, שתפקידה היה לבדוק ולהמליץ בכל הקשור להיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין. הוועדה פרסמה דו"ח המלצות, המשרטט את הרפורמה הנדרשת בתחום האחריות ההורית: ביטול חזקת הגיל הרך הקובע שילד עד גיל שש יהיה בחזקת אימו, כשבמקומו תבוא שותפות של שני ההורים –  יחד ולחוד – באחריותם על הילד.

יתאפשר לכל אם להפנות משאבים גם לדברים אחרים

המלצות דו"ח שניט אומצו על ידי שר המשפטים, שהצהיר כי יקדם אותן לחוק. יישומן יביא פתח לשינוי חברתי ותפישתי ביחס לתפקידן של אמהות גרושות ויאפשר להן להיות אמהות, אך לא רק, על ידי חלוקת האחריות ההורית בין שני ההורים, כולל הטלת סנקציות על הורה משתמט. מתוך כך יתאפשר לכל אם להפנות משאבים גם לדברים אחרים, על פי בחירתה והעדפותיה, כמו זמן חופשי שמאפשר אוויר לנשימה, זמן להתפתחות מקצועית או אישית, זמן לזוגיות חדשה, אפשרות לנוח קמעה ממירוץ החיים הבלתי פוסק, שמתעצם כמה מונים כשכלולים בו ילדים.

לא ברור מדוע דווקא ארגוני הנשים, שהוקמו במטרה לקדם את מעמד האישה, מתנגדים לכך.

דוגמה בולטת לכך, גם אם סמנטית, היא הגדרת אמהות גרושות בחוק כ"חד הוריות" – למרות שאבי הילדים עדיין חי, קיים וחלק מהמערך המשפחתי.

הגדרה זו מעוותת את המציאות ולמעשה מאיינת לחלוטין את הורותו של האב, אם מבחינת תפישה, שהרי הגדרה יוצרת מציאות, ואם מבחינה מעשית, ומטילה את כל כובד האחריות ההורית רק על האם, למרות שלילדים יש אבא האמור להמשיך להיות אחראי לשלומם, לאושרם, לרווחתם ולכל מחסורם, יחד עם האמא.

אכן, המדינה לא מטילה על האב שום אחריות הורית בחוק מלבד חובתו למזונות, מגדירה את האם כ"חד הורית" ומקבעת מציאות בה תפקידה היחידי של האם הוא להיות הורה. מחובתנו לשנות זאת מתוך ראית טובת הילד, זכות האב להורותו, והרחבת מעמדה החברתי של האם וזכויותיה כאדם.

גיא רוה הוא יו"ר עמותת הורות משותפת = טובת הילד