אונס אותה לעשות מעשים שאישה יהודייה לא צריכה לעשות

אדם אינו חי רק על פי אמונתו, כי אם גם על פי הרגליו. גוי שמתגייר, בא אל רעייתו היהודייה במחשבות שחושבים על נוכריות. לוחש הוא לה דברי פיתוי שלוחשים לנוכריות

אונס אותה לעשות מעשים שאישה יהודייה לא צריכה לעשות

אדם אינו חי רק על פי אמונתו, כי אם גם על פי הרגליו. גוי שמתגייר, בא אל רעייתו היהודייה במחשבות שחושבים על נוכריות. לוחש הוא לה דברי פיתוי שלוחשים לנוכריות

תמונות מחיי נישואין

תקציר החלק הראשון: גוי פולני התגייר במעשה נמהר לאחר שראה  צעירה יהודייה מטיילת לאורך הוויסלה. כשהיה כבר יהודי ונישא לה, מינו אותו לעוזר חזן בבית הכנסת, ועזרת הנשים נעשתה דחוסה מאי פעם. חשדו בו שהוא מכשף נשים בקולו

כעבור חודשים אחדים הגיע הפולני אל ביתו של הרב, להודות לו על אשר עשה למענו.

כומר שבאים אל ביתו, אשתו היא זו שפותחת את הדלת. פריץ שבאים אליו, אחד המשרתים פותח. והנה, הרב פותח בעצמו. כרך את זרועו סביב כתפיו של הפולני ואסף אותו בחום אל פנים הבית. הושיבו על כיסא, ליד השולחן במטבח, והזמין מהרבנית שתי כוסות מים. ביקש גם פרוסת לחם לפולני ולא ביקש לעצמו.

הרב יודע פולנית בסיסית, והפולני יודע כבר מעט אידיש. דיברו ביניהם בשתי שפות, לעתים בשגיאות.

"אני שומע שהינך משתעל", אמר הרב מתוך דאגה.

"כבר זה כמה זמן, השיעולים האלה", אמר הפולני.

"מאימתי בדיוק?"

"מזמן שהייתה חתונה. יום אחד אחרי זה".

"אשתך דיברה שתלך אל רופא?"

"לא מצא בי כלום. ביקש אותי לדבר קצת זמן. מה שאפשר לי. מסיבה כזאת באתי אל הרב באיחור. רציתי שלא יידע שאולי חס וחלילה אני חולה ויחשוב שהמחלה מדבקת אותו".

"נו, ואיך עכשיו, אם באת כעת? סימן שיותר טוב אצלך?"

"אין כאב, בעזרת השם, אלא שעדיין משתעל אבל, ברוך השם, לא בזמן שבבית כנסת. כנראה עושים לי בשמיים שאני בריא בשביל החזנות".

פניו של הרב האפירו. "כן, זה בוודאי", אמר.

הפולני נתקף בבהלה.  "יגיד הרב בבקשה מה שאעשה".

הרב תופף באצבעותיו על השולחן. "מפני שבבית כנסת יש בך דבקוּת, אין אתה חושב מחשבות של גויים שהיית רגיל בהן", אמר, "מפני שאחרי כן, בחוץ, יש בך פחות דבקות, חוזרות אליך המחשבות האסורות,  והשם מייסר אותך בהשתעלות שלא תוכל לדבר בפני רעייתך דברי פיתויי שמשמיעים גויים בפני רעיותיהם".

רשעים וגויים אינם שרים חזנות בצלילות 

קשה לתאר את עוגמת הנפש של הפולני. הוא נפרד מהרב בהבטחה שירפא עצמו בכל מחיר. שתה למען זה, עד אובדן חושים, מוודקה שפולנים מזקקים מתפוחי אדמה, והשיעול נעלם. פעם ראשונה, מאז החתונה, שישן בלילה מבלי להתעורר.

התעורר למחרת בבוקר, עברו כמה שעות והשיעול חזר. כך גם בימים הבאים. בשעות היום, לקראת הצהריים, הוא שותה לשוכרה ומתרפא ממחשבות של גויים ואז גם מהשיעול, ולמחרת, אחרי שאינו שותה בשנתו, לילה שלם, וחי עד הצהריים חיי משפחה עם אשתו, הוא משתעל מחדש.

לעת עתה, לא היו ימי חג. לא הצטרך ללוות את החזן וגם לא להחליף את מקומו, אבל שר ברחובות קטעי חזנות, והקול שלו, הספוג בוודקה של פולנים, נעשה צלול משהיה.

מה מבינים מזה? הייתה על כך מחלוקת. חלק אמרו שקרה נס, וחלק אמרו שהפולני מתנהג בכל זאת ככל הגויים ולא ייתכן שהיה פה מעשה שמיים. מצד אחד אומרים שרשעים וגויים אינם שרים חזנות בצלילות כזאת, ומצד שני אומרים שהוא מתנדנד ברחובות, לעתים אף ישן בהם, ונודף ממנו ריח של גויים. צד אחד נגד הצד השני, עד שהמחנה של המחמירים ניצח ופיטרו אותו מהחזנות בבית הכנסת.

לוחש לה פיתויים שלוחשים לנוכרייה 

הלך בשנית אל הרב, שגם הפעם אספו בחום אל תוך הבית. "יגיד כבודו מה עליי לעשות", הציג הפולני דילמה שעומדת בפניו, "או שאני משתכר והחזנות מפי יפה משהייתה קודם לכן, או שאני לא שותה כלום, רק מים, והחזנות יפה פחות? או שנפטרים ממני בבית כנסת, ואין אצלי במה להביא כסף אל האישה, או שלא נפטרים ממני ויש פרנסה בכבוד אבל אצלי בראש עדיין מחשבות של גויים? אולי טוב שאני שותה, שהשמיים עושים בקול שלי נס ואני מחזק יהודים באמונתם? אומרים הרי שהחזנות היא לשם שמיים".

נתן לו הרב לשתות מים. "ראשית לכל, מצווה עליך לדעת מה בין מחשבות של יהודים לבין מחשבות של גויים", אמר הרב.

פסל של אשה שוכבת
מעוררת מחשבות של יהודי או של גוי? (פיסול: עבודה של רחלי גיל פרקול)

"יהודים עושים שלא לחשוב על נשים", אמר הפולני, "וגויים עושים שדווקא לחשוב על נשים". פניו היו מיוסרות.

"לצערי הגדול", אמר הרב בשאט נפש, "יש יהודים שדומים בזאת לגויים. הם יוצאים מהגטו, רואים נוכריות וחוזרים עם חטאים בראש. אבל יהודי רגיל יותר לצניעות מאשר הגוי. הוא מתייסר בגלל זה יותר מהגוי. יהודי מתייסר בדרגה עליונה, כך שייסוריו יכולים לגאול אותו מחטאי הראש, בעוד שגוי מתייסר בדרגה נמוכה ואין לו גאולה. יהודי יכול גם שלא לצאת מהגטו ולא לראות נוכריות, לעומת גוי שאינו יכול. הרי הוא גר שם. הנוכריות שהוא רואה בלי שיש לו מנוח מהן, מרגילות אותו לחוסר צניעות עד שלעתים קרובות אין בו צניעות כלל ועיקר".

פסל של זוג עירום
יצריה גדולים בגלל זה (פיסול: רחלי גיל פרקול)

"אבל, אני יהודי", נחמץ לבו של הפולני.

"יהודי, כמובן", הרים הרב את קולו, "יהודי שאני מתפלל למענו בכל יום. אלא שאדם אינו חי רק על פי אמונתו, כי אם גם על פי הרגליו. גוי שמתגייר, בא אל רעייתו היהודייה במחשבות שחושבים על נוכריות. לוחש הוא לה דברי פיתוי שלוחשים לנוכריות. יצריה גדולים בגלל זה מכפי שצריך והיא עושה מעשים שלא צריך שתעשה. וככל שהוא מפתה את רעייתו לשביעות רצונה, כך הוא אונס אותה למעשים שאישה יהודייה לא צריכה לעשות".

הזדווגויות שהיא לא צריכה להסכים להן 

הפולני שתה מאז יותר מששתה קודם. התפרנס מאריות אופראיות ששר על גדות הוויסלה כדי לקבץ נדבות. הנשים הנוכריות האזינו לו בהשתוקקות, בדומה להשתוקקות כלפיו מצד יהודיות בעזרת הנשים בבית הכנסת. הן השליכו לרגליו מטבעות כסף, בדומה ליהודים לפני זה שהשחילו לכיסיו מטבעות של כסף.

בבואו בכל לילה אל אשתו, שיכור, מסריח מוודקה, עם ערימה של מטבעות, היא שמחה לקראתו כמות שהוא. רחצה את גופו, הלבישה עליו בגדים נקיים והשכיבה אותו לצדה במיטה. חיכתה בסבלנות עד למחרת בבוקר. נתנה לו לאכול, סיפרה לו, מפי השמועות בבית כנסת, על חדשות מחיי הגטו, והוא כישף אותה בדברי פיתוי נוכריים שתזדווג עמו בהזדווגויות שהיא לא צריכה להסכים להן. אם הסכימה בכל זאת, הרי שהוא אונס אותה להסכים.

הרתה לו כשהיא מכושפת ולא יודעת מה היא עושה, וילדה את סבו של יהושע, שלימים התברך בעצמו בטנור אופראי של חזנים, כמו גם כל הגברים במשפחה מאז ועד היום.

תמונות מחיי נישואין

תקציר החלק הראשון: גוי פולני התגייר במעשה נמהר לאחר שראה  צעירה יהודייה מטיילת לאורך הוויסלה. כשהיה כבר יהודי ונישא לה, מינו אותו לעוזר חזן בבית הכנסת, ועזרת הנשים נעשתה דחוסה מאי פעם. חשדו בו שהוא מכשף נשים בקולו

כעבור חודשים אחדים הגיע הפולני אל ביתו של הרב, להודות לו על אשר עשה למענו.

כומר שבאים אל ביתו, אשתו היא זו שפותחת את הדלת. פריץ שבאים אליו, אחד המשרתים פותח. והנה, הרב פותח בעצמו. כרך את זרועו סביב כתפיו של הפולני ואסף אותו בחום אל פנים הבית. הושיבו על כיסא, ליד השולחן במטבח, והזמין מהרבנית שתי כוסות מים. ביקש גם פרוסת לחם לפולני ולא ביקש לעצמו.

הרב יודע פולנית בסיסית, והפולני יודע כבר מעט אידיש. דיברו ביניהם בשתי שפות, לעתים בשגיאות.

"אני שומע שהינך משתעל", אמר הרב מתוך דאגה.

"כבר זה כמה זמן, השיעולים האלה", אמר הפולני.

"מאימתי בדיוק?"

"מזמן שהייתה חתונה. יום אחד אחרי זה".

"אשתך דיברה שתלך אל רופא?"

"לא מצא בי כלום. ביקש אותי לדבר קצת זמן. מה שאפשר לי. מסיבה כזאת באתי אל הרב באיחור. רציתי שלא יידע שאולי חס וחלילה אני חולה ויחשוב שהמחלה מדבקת אותו".

"נו, ואיך עכשיו, אם באת כעת? סימן שיותר טוב אצלך?"

"אין כאב, בעזרת השם, אלא שעדיין משתעל אבל, ברוך השם, לא בזמן שבבית כנסת. כנראה עושים לי בשמיים שאני בריא בשביל החזנות".

פניו של הרב האפירו. "כן, זה בוודאי", אמר.

הפולני נתקף בבהלה.  "יגיד הרב בבקשה מה שאעשה".

הרב תופף באצבעותיו על השולחן. "מפני שבבית כנסת יש בך דבקוּת, אין אתה חושב מחשבות של גויים שהיית רגיל בהן", אמר, "מפני שאחרי כן, בחוץ, יש בך פחות דבקות, חוזרות אליך המחשבות האסורות,  והשם מייסר אותך בהשתעלות שלא תוכל לדבר בפני רעייתך דברי פיתויי שמשמיעים גויים בפני רעיותיהם".

רשעים וגויים אינם שרים חזנות בצלילות 

קשה לתאר את עוגמת הנפש של הפולני. הוא נפרד מהרב בהבטחה שירפא עצמו בכל מחיר. שתה למען זה, עד אובדן חושים, מוודקה שפולנים מזקקים מתפוחי אדמה, והשיעול נעלם. פעם ראשונה, מאז החתונה, שישן בלילה מבלי להתעורר.

התעורר למחרת בבוקר, עברו כמה שעות והשיעול חזר. כך גם בימים הבאים. בשעות היום, לקראת הצהריים, הוא שותה לשוכרה ומתרפא ממחשבות של גויים ואז גם מהשיעול, ולמחרת, אחרי שאינו שותה בשנתו, לילה שלם, וחי עד הצהריים חיי משפחה עם אשתו, הוא משתעל מחדש.

לעת עתה, לא היו ימי חג. לא הצטרך ללוות את החזן וגם לא להחליף את מקומו, אבל שר ברחובות קטעי חזנות, והקול שלו, הספוג בוודקה של פולנים, נעשה צלול משהיה.

מה מבינים מזה? הייתה על כך מחלוקת. חלק אמרו שקרה נס, וחלק אמרו שהפולני מתנהג בכל זאת ככל הגויים ולא ייתכן שהיה פה מעשה שמיים. מצד אחד אומרים שרשעים וגויים אינם שרים חזנות בצלילות כזאת, ומצד שני אומרים שהוא מתנדנד ברחובות, לעתים אף ישן בהם, ונודף ממנו ריח של גויים. צד אחד נגד הצד השני, עד שהמחנה של המחמירים ניצח ופיטרו אותו מהחזנות בבית הכנסת.

לוחש לה פיתויים שלוחשים לנוכרייה 

הלך בשנית אל הרב, שגם הפעם אספו בחום אל תוך הבית. "יגיד כבודו מה עליי לעשות", הציג הפולני דילמה שעומדת בפניו, "או שאני משתכר והחזנות מפי יפה משהייתה קודם לכן, או שאני לא שותה כלום, רק מים, והחזנות יפה פחות? או שנפטרים ממני בבית כנסת, ואין אצלי במה להביא כסף אל האישה, או שלא נפטרים ממני ויש פרנסה בכבוד אבל אצלי בראש עדיין מחשבות של גויים? אולי טוב שאני שותה, שהשמיים עושים בקול שלי נס ואני מחזק יהודים באמונתם? אומרים הרי שהחזנות היא לשם שמיים".

נתן לו הרב לשתות מים. "ראשית לכל, מצווה עליך לדעת מה בין מחשבות של יהודים לבין מחשבות של גויים", אמר הרב.

פסל של אשה שוכבת
מעוררת מחשבות של יהודי או של גוי? (פיסול: עבודה של רחלי גיל פרקול)

"יהודים עושים שלא לחשוב על נשים", אמר הפולני, "וגויים עושים שדווקא לחשוב על נשים". פניו היו מיוסרות.

"לצערי הגדול", אמר הרב בשאט נפש, "יש יהודים שדומים בזאת לגויים. הם יוצאים מהגטו, רואים נוכריות וחוזרים עם חטאים בראש. אבל יהודי רגיל יותר לצניעות מאשר הגוי. הוא מתייסר בגלל זה יותר מהגוי. יהודי מתייסר בדרגה עליונה, כך שייסוריו יכולים לגאול אותו מחטאי הראש, בעוד שגוי מתייסר בדרגה נמוכה ואין לו גאולה. יהודי יכול גם שלא לצאת מהגטו ולא לראות נוכריות, לעומת גוי שאינו יכול. הרי הוא גר שם. הנוכריות שהוא רואה בלי שיש לו מנוח מהן, מרגילות אותו לחוסר צניעות עד שלעתים קרובות אין בו צניעות כלל ועיקר".

פסל של זוג עירום
יצריה גדולים בגלל זה (פיסול: רחלי גיל פרקול)

"אבל, אני יהודי", נחמץ לבו של הפולני.

"יהודי, כמובן", הרים הרב את קולו, "יהודי שאני מתפלל למענו בכל יום. אלא שאדם אינו חי רק על פי אמונתו, כי אם גם על פי הרגליו. גוי שמתגייר, בא אל רעייתו היהודייה במחשבות שחושבים על נוכריות. לוחש הוא לה דברי פיתוי שלוחשים לנוכריות. יצריה גדולים בגלל זה מכפי שצריך והיא עושה מעשים שלא צריך שתעשה. וככל שהוא מפתה את רעייתו לשביעות רצונה, כך הוא אונס אותה למעשים שאישה יהודייה לא צריכה לעשות".

הזדווגויות שהיא לא צריכה להסכים להן 

הפולני שתה מאז יותר מששתה קודם. התפרנס מאריות אופראיות ששר על גדות הוויסלה כדי לקבץ נדבות. הנשים הנוכריות האזינו לו בהשתוקקות, בדומה להשתוקקות כלפיו מצד יהודיות בעזרת הנשים בבית הכנסת. הן השליכו לרגליו מטבעות כסף, בדומה ליהודים לפני זה שהשחילו לכיסיו מטבעות של כסף.

בבואו בכל לילה אל אשתו, שיכור, מסריח מוודקה, עם ערימה של מטבעות, היא שמחה לקראתו כמות שהוא. רחצה את גופו, הלבישה עליו בגדים נקיים והשכיבה אותו לצדה במיטה. חיכתה בסבלנות עד למחרת בבוקר. נתנה לו לאכול, סיפרה לו, מפי השמועות בבית כנסת, על חדשות מחיי הגטו, והוא כישף אותה בדברי פיתוי נוכריים שתזדווג עמו בהזדווגויות שהיא לא צריכה להסכים להן. אם הסכימה בכל זאת, הרי שהוא אונס אותה להסכים.

הרתה לו כשהיא מכושפת ולא יודעת מה היא עושה, וילדה את סבו של יהושע, שלימים התברך בעצמו בטנור אופראי של חזנים, כמו גם כל הגברים במשפחה מאז ועד היום.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן