מחאת 2011  החלה בשל שכר הדירה ומצוקת הדיור, המשיכה בשל עלויות ה"קוטג'", והתגלה לשיאה בשל שלל מצוקות הדר הצעיר. מחאת 2020 שונה בתכלית במהותה. ההמונים שיצאו לרחובות כוללים סבתות וסבים, הורים לבוגרים, והדור הצעיר. ההבדל בין מחאת 2011 למחאה הנוכחית היא שהפעם "העם" (כמו שאוהב ראש הממשלה בנימין נתניהו לומר), ה"עם" החליט שמספיק זה מספיק. יכולת הספיגה אזלה. יכולת ההבנה אזלה והסבלנות נגמרה. מגפון ביקש מאחת מצעירות המחאה לספר את סיפורה, איך הצטרפה למחאת הרחוב ומה לדעתה יש לעשות מול "המשוכנעים" – "הביביסטים"  ומביאו לפניכם במילותיה שלה.

סוף סוף זה קרה – יצאנו לרחוב

יצאנו לרחוב, סוף סוף זה קרה.
אני לא אשכח את הלילה הראשון שיצאתי, זו הייתה מחאה של העצמאיים, לא משהו גדול, בעיקר נאומים על איך ששוכחים מכולם ואין מענקים. צפיתי אז בתשדיר החדשות בזמן שהייתי בעבודה.
ברגע שסיימו לנאום והתחילו להתפזר – ראיתי המוני צעירים נוהרים אל תוך ההפגנה, ומתחילים סוג של צעדה.
הבנתי שהם התחילו להתעורר, זה הזמן לצאת ולהילחם איתם – מה שחיכיתי לו מאז ומתמיד.

עם הזמן יותר ויותר אנשים התחילו להתעורר אבל יש משהו שחלק עדיין לא מבינים – זאת לא הפגנה כנגד שלטון ימני, אלא כנגד שלטון מושחת, רקוב, שלטון שלא אכפת לו מהאזרחים, שלטון שמנסה להפוך את האזרחים לרובוטים. ולא מדובר פה רק בביבי, אלא באמת בכולם. הסירחון מגיע כמעט מכל אחד בממשלה, ממערכת המשפט, מהמשטרה.

הצעירים בבלפור: ביבי הביתה (צילום: בן כהן

שיחה עם ביביסט

אני מאוד פעילה בפייסבוק, משתפת, מודיעה, עושה לייבים מההפגנות ומנהלת המון דיונים – מה שגורם בעצם לאוהדי ביבי לשים עין על הדף שלי. לפני כמה זמן פנה אליי אחד מהם בעקבות פוסט כלשהו. כתב לי "איך ילדה כמוך יכולה להיות כל כך מלאה בשנאה? חבל עלייך, שתדעי שאין יותר טוב מביבי".  לא הבנתי איך הוא פרשן את הדברים שאני כותבת כשנאה, הרצתי כמה צפיות בנאומים של ביבי ושל שאר הלכלוך והבנתי ששרשרו בו את זה שאם אני מפגינה אני אדם רע, אלים ושונא אדם – כמעט כל מי שמכיר אותי יעיד שזה לא כך.  כאב לי על זה שהוא מפרש דעה שונה משלו כהבעת שנאה, אז פתחתי בשיח הכרות:
"היי, אני לא מבינה איך החלטת שאני מלאה בשנאה. אולי התסכול שלי התפרש אצלך ככה. אני סך הכול רוצה לבנות בית ולהקים משפחה, זה החלום הכי גדול שלי.
משהו שמתרחק ממני עם כל יום שעובר כי אם לי קשה פה בתור אזרחית אני לא רוצה שהילדים שלי בעתיד יחוו את זה וגרוע יותר. יום טוב."

הייתי בטוחה שהוא יקלל אותי ויחסום אותי אבל זה לא קרה. במקום זה הוא שאל מה אני עושה בחיים ולמה אני מתלוננת על האבטלה אפילו שאני עובדת. חשבתי שזו איזו הערה צינית אז הגבתי גם תגובה צינית מתוסכלת : "אתה יודע.., אי אפשר להקים בית מלעבוד בקיוסק בשכר מינימום, יאללה אני חוזרת למשמרת, יום טוב".

פתאום נפל לשנינו האסימון – אנחנו לא באמת כאלה שונים.
שנינו אנשים שעובדים המון בשביל לחיות באורח החיים שהם חיים בו.

הוא סיפר לי על איך ששנים היה שכיר וקרע את עצמו, על הילדים שלו, על ההורים.
הסברתי לו שאני יוצאת לרחוב גם בגלל מערכת החינוך. מערכת החינוך כבר כלל לא מותאמת לשנים אלו.

"אם לי היה קשה, כמה ילדים בטח סובלים מההתנהלות של מערכת החינוך עכשיו. וזה רק מתדרדר, אין תוצאות, אין טיפול, לא מעמיקים בזה מחשבה בכלל"

סיפרתי לו על איך שאחרי שכבר קבעתי לי יעד בחיים שלקח לי המון זמן לחשוב עליו הכול התרסק. גם עולם התרבות מת – ואני מוזיקאית בתחילת דרכה.

הוא סיפר לי על כך שסגר את העסק ונאלץ לפטר את העובדים שלו, על זה שבאמת קשה עם הילדים בבית, כבר לא יודעים מה לעשות, שמנסים כל מני חלטורות רק בשביל להכניס קצת אוכל הביתה .אבל הכי הבנתי שגם לו כואב כשהוא אמר: "יש משהו במה שאת אומרת.. אבל מה כבר אפשר לעשות? מי יהיה אם לא הוא? הוא גאון! מה כבר תצליחו לשנות?"

אנחנו הצעירים יכולים לשנות

חברים הגיע הזמן להתאפס,
אגיד לכם בדיוק את מה שאמרתי לו: "מה שהיה כבר נגמר, זאת לא מלחמה על ימין או שמאל, זו מלחמת הישרדות. אנחנו בזמנים חדשים בהם הכל מרקיב כי זה מתחיל מהראש"

"יש לנו 9,000,000 אזרחים במדינה. יש המוני צעירים אנרגטיים, אופטימיים וחיוביים שרק רוצים לעשות טוב לסביבה שלהם ולמדינה שלהם"

יש בקרב העם 120 חברי כנסת חדשים

אתם באמת חושבים שלא נמצא 120 אנשים חדשים שיוכלו לגבש דעות ביחד?
אנחנו בזמנים בהם למדנו לנהל דיונים בכבוד ולא לשלול אדם אחר בגלל דעתו.

כולנו מוכנים להתגבש בשביל מטרה טובה ומאוחדת וכשיש שיח פתוח זה לגמרי אפשרי להגיע לעמק השווה והמכבד כמעט בכל תחום.
ברגע שזה יתנקה הכול יתחיל להתבהר לאט, לאט ונקים את המדינה מחדש.

עכשיו רק צריך סבלנות, נחישות, כבוד לאחר ולא לשכוח אף פעם את המטרה – עתיד טוב יותר לנו ולילדנו.

אנחנו חייבים להפסיק לפחד, אנחנו צריכים להילחם על מה שבאמת חשוב עכשיו ולא על שטויות.

השינוי יגיע בסופו של דבר אבל למה למשוך את הסבל הלוחץ הזה?
למה להסכים שיפילו אותנו ככה?
כולנו חיים פה יחד וכל צד משפיע על האחר, אנחנו יכולים להתנהל בהרמוניה רק תנו לזה הזדמנות.