Skip to content

דיוה נולדה: קרנית חורכת את הבמה בז'אן זאק

מתאבדת על האמת הפנימית שלה, באומץ לב של סמוראית המבצעת חרקירי, קרנית שורפת את הבמה בלילה סגרירי בדרום תל אביב.
״מוטל שירים תיאטרלי שעתי או יותר״ מופע רוק קאברט של קרנית שזורחת באנרגיות שמפלחות את הלב, ונכנסת ישר לוורידים בלי פילטרים.
המופע הבא ב-20.4.2022 בז׳אן ז׳אק. שונצינו 17, תל אביב.
לרוץ לראות!!!
אסור להחמיץ את הדבר הכי אמיתי שקורה כאן על הבמות!!!

דיוה נולדה: קרנית חורכת את הבמה בז'אן זאק

מתאבדת על האמת הפנימית שלה, באומץ לב של סמוראית המבצעת חרקירי, קרנית שורפת את הבמה בלילה סגרירי בדרום תל אביב.
״מוטל שירים תיאטרלי שעתי או יותר״ מופע רוק קאברט של קרנית שזורחת באנרגיות שמפלחות את הלב, ונכנסת ישר לוורידים בלי פילטרים.
המופע הבא ב-20.4.2022 בז׳אן ז׳אק. שונצינו 17, תל אביב.
לרוץ לראות!!!
אסור להחמיץ את הדבר הכי אמיתי שקורה כאן על הבמות!!!

כסוסה אצילה ופראית דוהרת קרנית לעבר מחוזות האהבה. במופע רוק-קאברטי היא נושאת אותנו אל תהומות הכאב ואל פסגות התשוקה. בז'אן ז'אק, המקום והחלל בזמן שהופך למלון דרכים לשעה, לחדר בריחה מוסיקלי… קרנית עולה על הבמה ומעיפה את הקהל.

במופע שלה ״מוטל שירים תיאטרלי שעתי או יותר״ היא משתחררת מעכבות או דעות קדומות, ומבצעת ממיטב השירים שכתבה, והלחינה. ההפקה המיוחדת בשיתוף תיאטרון קליפה, מארחת את רונית שחר שלראשונה הופיעה על הבמה בנגינה על בס, בנוסף לעיבודים וההפקה המוסיקלית הנפלאים שעשתה לשירים של קרנית. את האווירה השלימו בנגינתם הרגישה והמחבקת, אלעד שודלר בגיטרה ויפתח לוי על הקלידים. אפיק פלג היה על הסאונד והפליא בתאורה קברטית עזת צבעים.

גדולה מן החיים. בתנועות גוף דרמטיות היא שרה על האהבות הנשגבות והאכזבות. קרנית על הבמה בז'אן ז'אק.       צילום: סיגל גליל

במאורה האפלולית שמוארת באדום עז, סגול, וצהוב חם, היא שרה בדם ליבה על הדקויות של החיים. בזעקות הלב היא נושאת את הקהל אל ממלכת החלומות , לשה בצלילים את החומרים המחוספסים שמהם עשויים החיים. מספרת בסארקזם על האהבות הנשגבות והנכזבות … כי אין אהבות שמחות…

בקול חרוך ומראה של דיווה, בגלימת נצנצים זוהרת היא שורפת את הבמה באנרגיות של כוכב רוק אן רול. לפתע היא גולשת אל מתיקות שאין דומה לה.  אל גוונים רכים וצלולים. קולות צלילי פעמונים שהגיעו ממלכה אבודה של פיות יער קסומות.

דיוה אמיתית. עוצמות שמזסכירות את הזמרות הערביות אום כולתום ופיירוז. צילום: סיגל גליל

לרגע המראה התיאטרלי ומלא הדרמה שלה מזכיר את קולות הזמיר של אלילות המוסיקה הערבית, אום כולתום, ופיירוז.

לרגע מזכירה את הטוטליות של ז'אק ברל. צילום: סיגל גליל.

ברגע אחד היא מזכירה את הטוטאליות האקזיסטנציאלית של ז׳אק ברל. והעלתה לי בראש את הסרטים מן ההופעות שלו שראיתי כשהייתי במוזיאון שלו בבריסל. את כאב הפרידה והחרדות האנושיות מ"אל תעזבי אותי", ואת הציניות והסרקאזם מסיפורי המלחים המחפשים אהבה לרגע אצל הזונות של אמסטרדם.

וברגע אחר היא הופכת לראפרית שחורה שמדקלמת מחאה בוטה על עליבות החיים, בצל החלומות הגדולים. קרנית שמחצינה את הגוף הבשל והשופע, מוחקת את המילה "בושה" מן הלקסיקון. ומשרטטת מיניות חושנית חדשה-ישנה, כמו הגרציות הרוקדות של רובנס.

מיניות שופעת . שלושת הגרציות, פיטר פול רובנס, 1630-35, מוזיאון הפראדו , מדריד. מקור: ויקיפדיה.

חשופה ושברירית היא מתקלפת מכל שכבות הנימוס והפוליקלי קורקט , ומקיזה את כל המורסות החברתיות לקתרזיס אנושי. בשירים שהיא כתבה והלחינה היא מדלגת בין מצבי קיום. לרגע היא זמרת בארים, שמתמרחת על הפסנתר, וברגע הבא היא כבר זמרת ביבים.

 

כמו זמרת בארים שנמרחת על הפסנתר. קרנית עושה אהבה עם הפסנתר. צילום: סיגל גליל

איך זה שכוכב מעז להפציע בשמים של דרום תל אביב בלילה סגרירי וקר….

קרנית אהרוני דיווה חדשה נולדה !

תוך כדי שהיא ממציאה את עצמה מחדש, ביום הולדתה ה45, קרנית גם יולדת ז׳אנר חדש בשמי הרוק אן רול והקאברט הישראלי. רוקאברט ישראלי חורך במות. פיוז׳ן מכשף של שירת טרובדורים רוויית געגוע משולבת בזעקת אשה צועניה, נוודית בעולם חסר רחמים.

במילים פשוטות מציירת קרנית את הכמיהה לאהבה.  היא מציירת במשיחות מכחול מחוספסות ועדינות ונוטפות צבע את הצלילים של החלומות, התשוקות, האכזבות ותוגות החיים.

בתנועת הגוף הגדולות והדרמטיות היא מכניסה לאולם החשוך בז'אן ז'אק את טלטלות החיים, ואת סערות הרגש, וסוחפת אחריה את הקהל , שמסרב להיפרד מן הכסאות בסוף ההופעה…

ברגע אחר, היא חולצת את נעלי העקב השחורות , ומקלפת מרגליה את גרביות הניילון החונקות. חושפת את הקווים העגולים של גופה החושני שעטוף בבד סאטן צהוב. בשמלת קומיביליזון צמודה וזוהרת.

בכפות רגליה היחפות מזכירה את החיבור לחיים, והתודה ליקום של מרסדס סוסה. כמו מקימה לתחיה את גראסיאס א לה וידה.          צילום: סיגל גליל

בכפות רגלים יחפות על במת העץ היא נראית פתאום כמו איזו מרסדס סוסה ששרה ״תודה לחיים״ גרסיאס א לה ווידה, מחוברת לאדמה ולכל מקורות האהבה שהולידו אותה , ושמלווים ועוטפים אותה עד היום.

החיבור המופלא עם רונית שחר יוצר מקצבים מכושפים.שנכנסים כמו יין לדם.  הליווי האינטימי של הקולות, הגיטרות, הקלידים, מביא אל הבמה הרמוניות שנטמעות בגוף שלא יכול להפסיק להתנועע.

חיבור נדיר עם רונית שחר שיוצר מיקצבים מהפנטים של מוסיקה למילים החודרות. צילום: סיגל גליל

מזמן לא ראינו על הבמות שלנו מופע כל כך כנה ואותנטי . שברירי ועוצמתי בו בזמן. נפש חשופה ופגיעה שיוצאת במחול חרבות.  מתאבדת על האמת הפנימית שלה, היא שופכת בחלל הסמיך את הבטן והקרביים באומץ לב של סמוראית המבצעת חרקירי.

 

ההדרן בסוף המופע, קרנית נפרדת באהבה מן הקהל שלא נותן לה לרדת מן הבמה. מקור: יח"צ מקיר הפייסבוק של קרנית. צילום ועריכה: מאור גרידיש. מילים, לחן ושירה: קרנית.  הפקה מוסיקלית, עיבוד וגיטרה חשמלית: רונית שחר. גיטרה אקוסטית: אלעד שודלר. מלודיקה: יפתח לוי. סאונד ותאורה: אפיק פלג- ז'אן זאק. ליווי אמנותי, תנועה ותלבושות: עידית הרמן. יח"צ : ברקת סוסיה. פיסול שיער: חן נח.

הביקורת לא מפסיקה להלל

וכך כותבת למחרת המופע הצלמת תמר מצפי על המופע בקיר הפייסבוק שלה:

"אמש הייתי במופע מוזיקה תיאטרלי, סוג של קברט. לא יודעת איך להגדיר. הגעתי ולא ידעתי למה לצפות. קרנית אהרוני התחילה כמו הייתה מלכת דראג ולאט לאט יחד עם הטקסט התפשטה מכל הנצנצים והמסיכות והבל ההבלים שאופף אותה. לכדי זיכוך עצמה, לבושה בשמלה לבנה צמודה חושפנית שרה/הטיחה את המילים הנוקבות {שהיא כתבה וגם הלחינה}. מלווה ב3 נגנים בינהם רונית שחר שניגנה ועיבדה מוזיקלית את הערב. אם תתקלו בזה, ממליצה בחום היה צבעוני, מרתק ומכשף, לא יכולתי לקום מהכיסא בסוף.

אני הייתי במתחם ז'אן ז'אק ברח' שונצינו."

החבורה המוסיקלית המופלאה בסוף המופע לקולות התשואות הנלהבות של הקהל, שלא נתן להם לרדת מן הבמה. צילום: סיגל גליל.

שאפו קרנית!  סאחה על המופע הנדיר שהעלית עם צוות מופלא של נגנים ומלווים בסוף העולם שמאלה של תל אביב.

כסוסה אצילה ופראית דוהרת קרנית לעבר מחוזות האהבה. במופע רוק-קאברטי היא נושאת אותנו אל תהומות הכאב ואל פסגות התשוקה. בז'אן ז'אק, המקום והחלל בזמן שהופך למלון דרכים לשעה, לחדר בריחה מוסיקלי… קרנית עולה על הבמה ומעיפה את הקהל.

במופע שלה ״מוטל שירים תיאטרלי שעתי או יותר״ היא משתחררת מעכבות או דעות קדומות, ומבצעת ממיטב השירים שכתבה, והלחינה. ההפקה המיוחדת בשיתוף תיאטרון קליפה, מארחת את רונית שחר שלראשונה הופיעה על הבמה בנגינה על בס, בנוסף לעיבודים וההפקה המוסיקלית הנפלאים שעשתה לשירים של קרנית. את האווירה השלימו בנגינתם הרגישה והמחבקת, אלעד שודלר בגיטרה ויפתח לוי על הקלידים. אפיק פלג היה על הסאונד והפליא בתאורה קברטית עזת צבעים.

גדולה מן החיים. בתנועות גוף דרמטיות היא שרה על האהבות הנשגבות והאכזבות. קרנית על הבמה בז'אן ז'אק.       צילום: סיגל גליל

במאורה האפלולית שמוארת באדום עז, סגול, וצהוב חם, היא שרה בדם ליבה על הדקויות של החיים. בזעקות הלב היא נושאת את הקהל אל ממלכת החלומות , לשה בצלילים את החומרים המחוספסים שמהם עשויים החיים. מספרת בסארקזם על האהבות הנשגבות והנכזבות … כי אין אהבות שמחות…

בקול חרוך ומראה של דיווה, בגלימת נצנצים זוהרת היא שורפת את הבמה באנרגיות של כוכב רוק אן רול. לפתע היא גולשת אל מתיקות שאין דומה לה.  אל גוונים רכים וצלולים. קולות צלילי פעמונים שהגיעו ממלכה אבודה של פיות יער קסומות.

דיוה אמיתית. עוצמות שמזסכירות את הזמרות הערביות אום כולתום ופיירוז. צילום: סיגל גליל

לרגע המראה התיאטרלי ומלא הדרמה שלה מזכיר את קולות הזמיר של אלילות המוסיקה הערבית, אום כולתום, ופיירוז.

לרגע מזכירה את הטוטליות של ז'אק ברל. צילום: סיגל גליל.

ברגע אחד היא מזכירה את הטוטאליות האקזיסטנציאלית של ז׳אק ברל. והעלתה לי בראש את הסרטים מן ההופעות שלו שראיתי כשהייתי במוזיאון שלו בבריסל. את כאב הפרידה והחרדות האנושיות מ"אל תעזבי אותי", ואת הציניות והסרקאזם מסיפורי המלחים המחפשים אהבה לרגע אצל הזונות של אמסטרדם.

וברגע אחר היא הופכת לראפרית שחורה שמדקלמת מחאה בוטה על עליבות החיים, בצל החלומות הגדולים. קרנית שמחצינה את הגוף הבשל והשופע, מוחקת את המילה "בושה" מן הלקסיקון. ומשרטטת מיניות חושנית חדשה-ישנה, כמו הגרציות הרוקדות של רובנס.

מיניות שופעת . שלושת הגרציות, פיטר פול רובנס, 1630-35, מוזיאון הפראדו , מדריד. מקור: ויקיפדיה.

חשופה ושברירית היא מתקלפת מכל שכבות הנימוס והפוליקלי קורקט , ומקיזה את כל המורסות החברתיות לקתרזיס אנושי. בשירים שהיא כתבה והלחינה היא מדלגת בין מצבי קיום. לרגע היא זמרת בארים, שמתמרחת על הפסנתר, וברגע הבא היא כבר זמרת ביבים.

 

כמו זמרת בארים שנמרחת על הפסנתר. קרנית עושה אהבה עם הפסנתר. צילום: סיגל גליל

איך זה שכוכב מעז להפציע בשמים של דרום תל אביב בלילה סגרירי וקר….

קרנית אהרוני דיווה חדשה נולדה !

תוך כדי שהיא ממציאה את עצמה מחדש, ביום הולדתה ה45, קרנית גם יולדת ז׳אנר חדש בשמי הרוק אן רול והקאברט הישראלי. רוקאברט ישראלי חורך במות. פיוז׳ן מכשף של שירת טרובדורים רוויית געגוע משולבת בזעקת אשה צועניה, נוודית בעולם חסר רחמים.

במילים פשוטות מציירת קרנית את הכמיהה לאהבה.  היא מציירת במשיחות מכחול מחוספסות ועדינות ונוטפות צבע את הצלילים של החלומות, התשוקות, האכזבות ותוגות החיים.

בתנועת הגוף הגדולות והדרמטיות היא מכניסה לאולם החשוך בז'אן ז'אק את טלטלות החיים, ואת סערות הרגש, וסוחפת אחריה את הקהל , שמסרב להיפרד מן הכסאות בסוף ההופעה…

ברגע אחר, היא חולצת את נעלי העקב השחורות , ומקלפת מרגליה את גרביות הניילון החונקות. חושפת את הקווים העגולים של גופה החושני שעטוף בבד סאטן צהוב. בשמלת קומיביליזון צמודה וזוהרת.

בכפות רגליה היחפות מזכירה את החיבור לחיים, והתודה ליקום של מרסדס סוסה. כמו מקימה לתחיה את גראסיאס א לה וידה.          צילום: סיגל גליל

בכפות רגלים יחפות על במת העץ היא נראית פתאום כמו איזו מרסדס סוסה ששרה ״תודה לחיים״ גרסיאס א לה ווידה, מחוברת לאדמה ולכל מקורות האהבה שהולידו אותה , ושמלווים ועוטפים אותה עד היום.

החיבור המופלא עם רונית שחר יוצר מקצבים מכושפים.שנכנסים כמו יין לדם.  הליווי האינטימי של הקולות, הגיטרות, הקלידים, מביא אל הבמה הרמוניות שנטמעות בגוף שלא יכול להפסיק להתנועע.

חיבור נדיר עם רונית שחר שיוצר מיקצבים מהפנטים של מוסיקה למילים החודרות. צילום: סיגל גליל

מזמן לא ראינו על הבמות שלנו מופע כל כך כנה ואותנטי . שברירי ועוצמתי בו בזמן. נפש חשופה ופגיעה שיוצאת במחול חרבות.  מתאבדת על האמת הפנימית שלה, היא שופכת בחלל הסמיך את הבטן והקרביים באומץ לב של סמוראית המבצעת חרקירי.

 

ההדרן בסוף המופע, קרנית נפרדת באהבה מן הקהל שלא נותן לה לרדת מן הבמה. מקור: יח"צ מקיר הפייסבוק של קרנית. צילום ועריכה: מאור גרידיש. מילים, לחן ושירה: קרנית.  הפקה מוסיקלית, עיבוד וגיטרה חשמלית: רונית שחר. גיטרה אקוסטית: אלעד שודלר. מלודיקה: יפתח לוי. סאונד ותאורה: אפיק פלג- ז'אן זאק. ליווי אמנותי, תנועה ותלבושות: עידית הרמן. יח"צ : ברקת סוסיה. פיסול שיער: חן נח.

הביקורת לא מפסיקה להלל

וכך כותבת למחרת המופע הצלמת תמר מצפי על המופע בקיר הפייסבוק שלה:

"אמש הייתי במופע מוזיקה תיאטרלי, סוג של קברט. לא יודעת איך להגדיר. הגעתי ולא ידעתי למה לצפות. קרנית אהרוני התחילה כמו הייתה מלכת דראג ולאט לאט יחד עם הטקסט התפשטה מכל הנצנצים והמסיכות והבל ההבלים שאופף אותה. לכדי זיכוך עצמה, לבושה בשמלה לבנה צמודה חושפנית שרה/הטיחה את המילים הנוקבות {שהיא כתבה וגם הלחינה}. מלווה ב3 נגנים בינהם רונית שחר שניגנה ועיבדה מוזיקלית את הערב. אם תתקלו בזה, ממליצה בחום היה צבעוני, מרתק ומכשף, לא יכולתי לקום מהכיסא בסוף.

אני הייתי במתחם ז'אן ז'אק ברח' שונצינו."

החבורה המוסיקלית המופלאה בסוף המופע לקולות התשואות הנלהבות של הקהל, שלא נתן להם לרדת מן הבמה. צילום: סיגל גליל.

שאפו קרנית!  סאחה על המופע הנדיר שהעלית עם צוות מופלא של נגנים ומלווים בסוף העולם שמאלה של תל אביב.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן