דוד פולונסקי נולד בקייב ב-1973 ועלה לישראל כשהיה בן שמונה. לאחר לימודיו בבצלאל החל את דרכו כמאייר לעיתונות ולטלוויזיה. לתודעה הציבורית פרץ עם עבודתו על הסרט ואלס עם באשיר (2008, במאי: ארי פולמן), שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. מאז יצר אינספור פרויקטים במדיומים רבגוניים.

כאחד מהמאיירים המרכזיים ביותר הפועלים כיום בישראל, מוזיאון תל-אביב לאמנות בחר להציג לפולונסקי, תערוכת יחיד מקיפה ראשונה, המציגה מאות דימויים של רישומי הכנה, ציורים, צילומים, בובות, סצנות קולנועיות וחומרי ארכיון אשר שימשו אותו בהכנת פרויקטים, ביניהם הסרטים ואלס עם באשיר, כנס העתידניים ואגדת חורבן, הספרים אנה פרנק: היומן הגרפי,  הכבש השישה עשר, פרח נתתי לנורית, על עלה ועל אלונה ועוד רבים אחרים.

ואלס עם באשיר

סרט האנימציה למבוגרים באורך מלא בבימויו של ארי פולמן, זכה בגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ב-2008 והיה מועמד לאוסקר. זהו הסרט התיעודי המונפש הראשון שזכה לתפוצה עולמית, העוסק במסע ההיזכרות של פולמן באירועי מלחמת לבנון הראשונה (1982), ובייחוד בשאלה היכן היה כאשר התרחש הטבח בסברה ושתילה.

הסרט פותח בהווה, באמצעות ראיונות עם אחים לנשק, עיתונאים שכיסו את המלחמה ואנשי מקצוע העוסקים בפוסט-טראומה, הוא נע אחורה בזמן ומציג את הפחדים והטירוף של המלחמה, ואת ההתמודדות של החיילים הצעירים עם הזוועות והמוות. בעוד שסרטים תיעודיים מנסים להיצמד לעובדות כדי לשחזר את האירוע, פולמן מעוניין בחוויה האישית ומתמקד בפוסט-טראומה ובפערי הזיכרון בין עבר והווה בעזרת מדיום האנימציה.

דוד פולונסקי, המאייר הראשי והמעצב האמנותי, מנצל את איכויותיו של המדיום כדי לגשר בין מה שניתן לייצוג ומה שחומק ממנו, ויהיה זה העבר מתעתע או המראה של נופי לבנון בימי המלחמה. הערבוב בין צילום וציור והצבעוניות העזה והסמלית מעניקים עומק ומשרתים את הנפח הרגשי של הסרט: הם מבליטים את ההבחנה בין ייצוג למציאות ויוצרים ריחוק המאפשר התמודדות עם המראות הקשים. הצבעים מועצמים ומשתנים לאורך הסרט בהתאמה לסובייקטיביות השונה של כל אחד מן המרואיינים, וכדי להוסיף ולחדד את ההבחנה הסגנונית בין התודעות הזוכרות – כמה מן הסצנות צוירו על-ידי מאיירים נוספים. בכמה מן האיורים, למעט במקרה של מרואיינים שביקשו לא להיחשף, נשענו המאיירים על צילומי פנים של הדוברים עצמם.

אנה פרנק: היומן הגרפי

כתב וערך: ארי פולמן אייר: דוד פולונסקי. צביעה: הילה נועם. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2017

"באנלוגיה לעבודה על סרט, ארי היה הבמאי, אני הייתי השחקנים, התפאורה, המלבישה והמאפרת ואנה הייתה התסריטאית" מסביר פולונסקי. קרן אנה פרנק, שביקשה להנגיש את היומן ואת נושא השואה לצעירים כיום, היא שיזמה את יצירת היומן הגרפי וסרט האנימציה המבוססים על היומן. הקרן פנתה ב-2012 ליוצרים ארי פולמן ודוד פולונסקי, והעמידה לרשותם גישה בלתי מוגבלת לארכיונה. היומן הגרפי ראה אור ב-2017, לציון שבעים שנה לפרסום המהדורה הראשונה של היומן. ז'אנר הרומן הגרפי, שהתבסס ברחבי העולם הָחֵל בשנות ה-80, נבדל מספר קומיקס באורכו וכשיר יותר להתמודד עם נושאים מורכבים.

כדי לעבד את היומן לרומן גרפי, בחרו פולמן ופולונסקי לקצר ולערוך אותו ובתוך כך לתת מקום לאיורים, שישלימו את המילים החסרות. רבים מקטעי היומן הושארו ככתבם והם מוצגים במסגרת מרובעת. הדיאלוגים בין הדמויות נוספו על-ידי פולמן, והם ניתנים בבועות טקסט מעוגלות. רומנים גרפיים מוקדמים שעסקו בשואה (הידוע בהם הוא מאוס של ארט ספיגלמן מ-1980), אוירו לרוב בשחור-לבן – אך פולמן ופולונסקי בחרו בצבע כדי ליצור הזדהות אצל בני הנוער של ימינו. האיור של פולונסקי נשען על מגזיני עיצוב וקומיקס אירופיים מן המחצית הראשונה של המאה ה-20, במחשבה על התאמת הסגנון לתקופת ההתרחשות. על בסיס זה הוא מפליא ללכוד את רחשי לבה והפלגות הדמיון של אנה, את ההומור העוקצני של הנערה השלוב בחרדות ופחדים.

כנס העתידנים

צרפת-ישראל-בלגיה-פולין-לוקסמבורג-גרמניה, 2013 .במאי: ארי פולמן. מעצב ומאייר ראשי: דוד פולונסקי

פולנסקי מסביר "ניסיתי ליצור עולם שהקונוטציות שלו מובילות לכל מיני כיוונים מרוחקים. מצד אחד ראיתי שהציורים של הירונימוס בוש מתחברים היטב לאנימציה משנות ה-30 שעליה החלטנו להסתמך, ומצד שני שילבנו גם סגנון פופ חדש, כי חלק מהדמויות המצוירות בסרט – כמו מוחמד עלי, מייקל ג'קסון, צ'ה גווארה ויוקו אונו – הן עכשוויות".

כנס העתידנים, המבוסס באופן חופשי על ספר מדע בדיוני בשם זה מאת סטניסלב לם (Lem), הוא סרט קולנוע באורך מלא, שמחציתו הראשונה מצולמת (לייב-אקשן) ומחציתו השנייה מונפשת.

הסרט מגולל את סיפורה של שחקנית בשם רובין רייט (מגולמת על-ידי השחקנית רובין רייט), הנעתרת להצעה של אולפנים הוליוודיים לסרוק את גופה וקולה ולהשתמש בדמותה ללא הגבלה למשך עשרים שנה. כעבור עשרים שנה היא מוזמנת על-ידי האולפנים ל"כנס העתידנים", המתקיים בעיר האנימציה אברהמה. שם, במחוזות האנימציה (animation zone), סם הזיה מאפשר לנוכחים לשנות את גופם המאויר לכל גוף ודבר שירצו. העלילה נעה במחוזות מופשטים ואל-ליניאריים, שהאנימציה מאפשרת את הבעתם.

כמו בואלס עם באשיר, גם כאן כלי האנימציה ממחיש נזילות של זיכרון ותודעה, מציאות ובדיון. בחיפושו אחר סגנון שיְיַחד את האנימציה בסרט זה, העוסק בכוחה של תעשיית הקולנוע, יצר פולונסקי מחווה לסגנון המזוהה עם אולפני פליישר, שפעלו במקביל לאולפני דיסני בשנות ה-30 וה-40. נוסח פליישר, הסרט בנוי מאנימציה דו-ממדית המצוירת (אמנם במחשב) תמונה אחר תמונה, 24 תמונות בשנייה. לשם כך נדרש מספר עצום של ציורים, שצוירו בידי כ-250 אנימטורים משש ארצות.

בכניסה למחוז האנימציה, המדבר החדגוני הופך לעולם מים צבעוני ופסיכודלי. מלון אברהמה הלאס-וגאסי מעוצב כהכלאה בין בניין Flatiron בעיר ניו-יורק וספינת הטיטניק, ומוקף בבנייני ספינות אחרים. הבחירה בנוסח האנימציה המוקדם משליכה גם על עיצובו של המלון בסגנון אר-דקו שרווח בשנות ה-30. לחיזוק הממד ההזייתי בסצנה המתרחשת בניו-יורק, שאב פולונסקי אלמנטים פנטסטיים מציורו של הירונימוס בוש גן התענוגות הארציים, בשילוב עם מוטיבים צמחיים בנוסח אר-נובו השזורים במבנים של גורדי שחקים ושדה התעופה טמפלהוף בברלין. הנפשות הגרוטסקיות ויצירי כלאיים המאכלסים את גן הסמים הזה מבוססים ברובן על דמויות מוּכּרות מתרבות הסלבריטאים הפופולרית, המקודמת על-ידי הוליווד כאופיום להמונים.

שיקוי אהבה

אחד מסיפורי הקובץ איך לאהוב

מאת דוד פולונסקי. אייר: דוד פולונסקי. הוצאת מודן, 2009

"הגורם המאחד בספר הזה הוא התחזות ורמייה. יש מן ההתחמקות בניסיון למיין את האהבה לסוגים, ולכן בחרתי במתחמק או בשקרן הכי מפואר, שהוא הברון מינכהאוזן, והמצאתי לו סיפורים חדשים. בעצם התחזיתי למתחזה" מתוודה פולונסקי.

סדרת איורים לספר איך לאהוב, המאגד שישה סיפורי-קומיקס בנושא אהבה מאת "אקטוס טרגיקוס" – קבוצת קומיקס ישראלית, שנוסדה ב-1995 על-ידי רותו מודן וירמי פינקוס וקידמה באופן משמעותי את תחום האיור והקומיקס בארץ. כאורח בשניים מספרי הקבוצה, דוד פולונסקי אייר את הסיפור "שיקוי אהבה" – שלא כהרגלו אף כתב אותו, כמקובל בסוגת הקומיקס.

"שיקוי אהבה" הוא סיפור מסגרת: ברון זקן מספר לפילגשו סיפורי אהבה ממסעותיו ברחבי העולם, המזכירים את עלילות הברון מינכהאוזן ונעים בין פנטזיה, אגדה וסיפורי עם מתובלים בהומור. את סגנון האיור המעוטר ורב-הפרטים שאב פולונסקי מתחריטים בארוקיים ואיורים לאגדות אירופאיות מהמאה ה-18, אז גם כתב רודולף אריך ראספה את ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן. בתקופה זו שימשו בערבוביה מיסטיקה ומדע, ובאיורים ניכרת גישה פסאודו-מדעית לאיורים קרטוגרפיים, בוטאנים וזואולוגים.

טינקרטנק

מאת: נורית זרחי. אייר: דוד פולונסקי. הוצאת כתר, 2012

פולונסקי מספר "כשהתחלתי לעבוד על הספר הייתי בעיצומה של התאהבות באנימציה של שנות ה-30. הרגשתי שהסגנון הזה מתאים לבטא את המתח שקיים בסיפור בין המתיקות של עולם הפיות לבין הדרמה של עיצוב זהותה של הגיבורה בניגוד לתכתיבי המוסכמות".

טינקרטנק היא פיה שלא מצליחה להשתלב בעולם הפיות הקליל והוורוד. היא נזרקת לארץ על-ידי מלכת הפיות, ומנסה למצוא את מקומה בעולם. בבואו לתאר את החריגוּת של טינקרטנק בעולם הפיות, פנה דוד פולונסקי אל האנימציה המוקדמת החתרנית של מקס פליישר (Fleischer), שבעיצוב דמותה של בטי בופ הכניס מהפכה סגנונית בתחום. לעומת דקיקות ה"ברבי" הבלונדינית של שאר הפיות, טינקרטנק מעוצבת כגרסה ילדית של בטי בופ: נמוכה, כהת שיער, בעלת עיניים גדולות לבושה בחולצה גדולת מידות, גרביים מפוספסים ונעלי צבא כבדות.

טינקרטנק היא הניגוד של דמות הפיה או נסיכת דיסני שהתקבעה בתודעה החזותית. זוויות המבט בעולם הפנטזיה של טינקרטנק הן קולנועיות ודרמטיות, וכך גם גודלן המשתנה של הדמויות. העורבת מיס אובריין, הנוחתת על כתפי טינקרטנק בתחילת הספר, גדלה בהמשך ומאפשרת לטינקרטנק לרכוב עליה. מעופן של השתיים מעל ערים וכפרים מסתיימת בכפולת עמודים ספירלית, הממחישה את ממדי הזמן והמרחק ואת מבטה של הגיבורה על עולמם של בני האדם.

אגדת חורבן

ישראל 2021 . במאי: גידי דר. ציורים: דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט

על אגדת חורבן מסביר פולונסקי כי "ה-production value מגיע מהמורכבות של הציור, מהעושר שלו, מזה שאפשר להסתכל עליו במשך כמה שניות. וזה לֶקח מתולדות האמנות, מציור בארוקי רנסנסי, ציורי-ענק היסטוריים שאת יכולה לעמוד מולם עשרים דקות ולהתבונן".

אגדת חורבן הוא אפוס היסטורי המבוסס על סיפור המרד ברומאים ומלחמת האחים שהובילה לחורבן בית שני בשנת 66 לסה"נ, כפי שהוא נדון בתלמוד הבבלי. הציורים המרכיבים אותו, כ-1,500 במספר, אינם מונפשים ליצירת תנועה. אלה אמנם ציורים סטטיים שצוירו במחשב, אך הם נראים כציורים בצבע שמן או פסטל, והמצלמה המשתהה על כל ציור מאפשרת התבוננות בקומפוזיציה ובפרטים לפני המעבר לציור הבא. במקרים אחדים, המצלמה נעה על פני הציורים עצמם.

את הציורים יצרו דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט במשך כשבע שנים. כל ציור מנסה לשחזר מבחינה היסטורית את היומיום של תקופת המרד – את רחובות ירושלים ובנייניה, תפאורת בית המקדש, לבושה של המלכה ושל פשוטי העם, פני הדמויות. כדי לדייק ככל האפשר, ובהעדר מקורות ראשוניים של ייצוג חזותי, חרגו המאיירים מן המידע הנמסר בכתובים אל מקורות חזותיים משניים, כגון דגם ירושלים בימי בית שני המוצג במוזיאון ישראל, כך שהציורים עצמם מתקבלים כייצוג של זיכרון היסטורי קולקטיבי. להדגשת הפאתוס ההיסטורי, התבססו הציורים על סגנונות שונים של ז'אנר הציור ההיסטורי, דוגמת ציוריו של קראוואג'ו או ציוריו האוריינטליסטיים גדולי הממדים של דלקרואה, וכן על אפוסים הוליוודיים כמו אלה של הבמאי ססיל ב' דה-מיל.

לילה בלי ירח

מאת: שירה גפן ואתגר קרת. אייר: דוד פולונסקי. הוצאת עם עובד, 2006

מעניין מה מספר פולונסקי על העבודה על הספר "רציתי להפגיש את הסגנון של המאייר האוקראיני גיאורגי נרבוט עם נופי חיפה, בתוספת תבלינים יפניים ונגיעות של אנימציה אמריקאית משנות ה-30".

הילדה זוהר מגלה שהירח נעלם בשמים, ויוצאת למסע כדי למצוא אותו ולהחזירו למקומו. החיפוש אחר האור, כמוטיב מרכזי בספר, מודגש באיוריו של דוד פולונסקי ובצבע הכסף שבחר לדפים. נוכחותה של זוהר, שגם בשמה גלום האור, מאירה כל דף ברעמת תלתליה הבהירה, ופוגשת במסע דמויות נוספות המייצגות מופעים של אור: חתול מפונק מתמתח בצורת ירח, שוטר קפדן המאיר את העולם בפנסו, או איש בבקתה שקרחתו בוהקת. הצבע הכסוף של אור הירח, כאור הבוקע בחשיכה, משמש רקע לאיורים וממלא את הפערים בין טקסט לאיור ליצירת אודיסיאה קסומה.

האיורים מהלכים בין אימת הלילה ויופיו ומציגים זוויות ראייה קולנועית שאינה שגורה בספרי ילדים. בהשראת יוצר האנימציה היפני הייאו מיאזאקי, הטבע והדומם מתעוררים לחיים והמציאות מתערבלת בפנטזיה.

מאחר שהסיפור מתייחס לספרה הקלאסי של פניה ברגשטיין, ויהי ערב (1949), שבמרכזו מסע לילי של ילדה, גם באיוריו התייחס פולונסקי לספר זה. את ויהי ערב אייר חיים האוזמן (2006-1921), שהגיע ארצה מגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה ונחשף בילדותו למבע העיצובי שהיה נהוג בה באותן שנים. עם צאת הספר, היו מבקרים שטענו  שהחזות הבלתי ישראלית של איוריו, בעיקר בדמות הילדה הבלונדינית ולבושה האירופי, זרה לרוח החלוצית. פולונסקי, לעומתם, הולך בעקבות האוזמן ויוצר שושלת איורית חדשה לספרות הילדים הישראלית.

על עלה ועל אלונה

מאת: שירה גפן. אייר: דוד פולונסקי. הוצאת עם עובד, 2002

ספר הילדים הראשון שאייר דוד פולונסקי, מציג את מערכת היחסים הנרקמת בין אלונה לבין עץ, מנקודת מבטה של הילדה. "משך אותי לשלב בין משהו שהוא לא מכאן למשהו המייצג את הנופים שהילדים בישראל מכירים. נולד מין חיבור בין נוף הדירה השכורה שגרתי בה בתל-אביב לבין הסגנון ששאבתי מתולדות האמנות, ערבוב בין ציור מושקע לבין הנוף התל-אביבי".

האיור בוצע בצבעי אקריליק על לוחות עץ שמצא ברחוב, כאשר המצע המשותף של מרקמי העץ וצבעיו מחבר בין האיורים ומעניק להם חמימות אינטימית. הזרוּת הסגנונית של האיורים, המתכתבים עם ציור איטלקי מהרנסנס המוקדם, ממותנת בשילוב עם מראות טיפוסיים מרחובות תל-אביב. החזוּת התל-אביבית המוּכּרת יוצרת קִרבה וחיבור אל אתרי ההתרחשות – הגן התל-אביבי הטיפוסי, נופי גגות עם דודי השמש, או אריחי הרצפה בדירתה של אלונה.

הספר בנוי כ"פיקצ'רבוק" (Picturebook), שהופך את ההיררכיה הנהוגה בין טקסט לאיור. האיור מקבל בו מקום מרכזי, כאשר בחוויית הדפדוף החזותי נוצרים רובדי משמעות חדשים בין המילה לדימוי לבין קריאה להתבוננות.

איורים לעיתונות

במשך יותר מ-15 שנה, יוצר פולונסקי איורים רבים לעיתונות היומית, מוספי סוף שבוע ומגזינים. בשל אילוצי האקטואליה ולוחות הזמנים הקדחתניים של ההורדה לדפוס, נוצרה סוגה ייחודית לתחום המותאמת לביצוע מהיר.

כדי למשוך את תשומת הלב של המדפדפים, האיורים מתאפיינים לא-פעם בדרמטיזציה צבעונית, בצללים כבדים והקצנה בקריקטורה. האיור לא רק מושך את תשומת  הלב של הקורא, אלא גם מְתַקְשֵר את הכתבה באמצעים חזותיים של הדימוי וצובע אותה בגוון פרשני מוסף. בכושרו להעביר מסרים מופשטים ומורכבים, הוא מצליח לא-פעם להראות את הסמוי מן העין.

במקרה של כתבת פרופיל, האיור חורג מתצלומי יח"צ שגרתיים ביצירת קִרבה לדמות, המתוארת לעִתים בגוון הומוריסטי. זווית ראייה יוצאת דופן או פרטי רקע בלתי שגרתיים מציגים את הדמות במבט ייחודי. אפשר להבחין בסגנון האיור המשתנה בהתאם לנושאים השונים, תוך חידוד פרשני של תכני הכתבה ותמצות של שורה תחתונה.

מוזיאון תל-אביב לאמנות 

אוצרת: טל לניר

23.9.22-18.2.23