ומה בין הרוחניות האנינה והשמחה הכמעט "חסידית" הטהורה של הצ'לן מישה מאייסקי לאש התשוקה והחדווה של הפסנתרנית המחוננת פלמנה מנגובה ובין הליריות המדובבת של דורותיאה רושמן בשירי ברהמס ומאהלר לתוגה הקודרת של הרומנסות של שוסטקוביץ' בגרסת אנה סמואל – בפסטיבל המוזיקה הקאמרית הבינלאומי שהתקיים לאחרונה בירושלים בלטו אמנים שמשכמם ומעלה. לצד יצירות שהשמעתן נדירה הזכיר […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
ומה בין הרוחניות האנינה והשמחה הכמעט "חסידית" הטהורה של הצ'לן מישה מאייסקי לאש התשוקה והחדווה של הפסנתרנית המחוננת פלמנה מנגובה ובין הליריות המדובבת של דורותיאה רושמן בשירי ברהמס ומאהלר לתוגה הקודרת של הרומנסות של שוסטקוביץ' בגרסת אנה סמואל – בפסטיבל המוזיקה הקאמרית הבינלאומי שהתקיים לאחרונה בירושלים בלטו אמנים שמשכמם ומעלה. לצד יצירות שהשמעתן נדירה הזכיר הפסטיבל לקהל שמוזיקה קאמרית היא בעיקר שמחה של עשייה בצוותא
מחירות לאינטימיות
ברסיטל עמו נפתח הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית עורר מישה מאיסקי התפעמות ברוחניות האנינה של נגינתו של אמן שהוא יותר פילוסוף מצ'לן – נגן השוכן בחיק המוזות בריחוף הקשת החופשית בה שר וצייר בפלסטיות עתירת גוונים ומלאת תשוקה את הסוויטות בסול מז'ור (רי"ב 1107) בדו מז'ור (רי"ב 1009) וברה מינור (ר"יב 1011) פרי עטו של באך
יותר מכל הרשימה הצניעות שהקרינה דמותו של הצ'לן מישה מאיסקי שנרתם להחליף את מרתה ארחריץ שחלתה ברגע האחרון. כך עינג את הקהל באינטנסיביות הנהדרת ובליריות המופנמת של שירתו.
את הפרלוד הפותח של סוויטת המחולות הראשונה (בסול מז'ור) ניגן בסערה ובהוד והדר – כשניתן היה ליהנות מיפי הצלילים הנמוכים של הצ'לו שלו ומעיצוב הפראזות המושלם. כל תו בנגינתו של מאיסקי היה סוף מעשה במחשבה תחילה וכך העצימה הכיווניות את הליריות של תפילתו. הריחוף של הקישוטים בקשת הרחבה והמשוחררת שלו שבה את הלב בקסמו. מאיסקי הקפיד על החזרות – אך כל אחת הייתה שונה מקודמתה ומרתקת. עומק תלת ממדי אפיין את מחול האלמאנד אותו ניגן בנון לגאטו כשהוא יורד לפיאנו פתאומי כה עדין ומופלא עד שדומה שהיה בר – מישוש (tangible) מרטיטה ביופייה הייתה האינטימיות של התפילה הבאכית בנגינתו. קלילות הקשת הווירטואוזית והפורטיסימו מלא התשוקה של נגינתו שבו את הלב.
את מחול הקורנט ניגן באווריריות נטולת בשר ובשקיפות מופלאה בקשת משוחררת ובמהירות מסחררת. וכך ניתן היה לצפות בעליל בקידות המחול של חצר הנסיך הבארוקי. את מחול הסרבאנד ניגן באיטיות ובעידון שמימי כשהקשת נותרה מתוחה באוויר בסימן שאלה. מלאי עליצות היו המנואטים כשמאיסקי מקפיד על קיום דיאלוגים בין הקולות. הג'יג הבהיר היה מלא שיכרון שמחה.
את הפרלוד הפותח של סוויטת המחולות בדו מז'ור ניגן באינטנסיביות ועומק צליל מופלא כאשר הסחרור העדין ועיצוב ניגודי הדינמיקה הניע את המחול. בריקוד זה העניק משמעות חדשה לרב קוליות כשניגן על מיתר אחד דיאלוג מרתק בין שני קולות. האתנחתות בין הריקודים תרמו לזרימה. את מחול האלמאנד ניגן בעומק שמימי. עידון מרחף אפיין את נגינתו. הבס באלמנד היה מלא הבעה והוא ניגן במלודיות וברכות מעודנת את הנון לגאטו. ההאטות המופלגות לפני כל סוף קשת העניקו משמעות וחיים למחולות הבּוּרה מלאי התשוקה והצבע וכך ניתן היה להתענג על עומק הצליל והווירטואוזיות של הקשת המשוחררת המאפיינת את נגינתו והארטיקולציה המדויקת שלו. מושלם היה הפיסוק וסיומי הפראזות.
את הסוויטה בדו מינור פתח מאיסקי באינטנסיביות מעודנת ובליריות מלאת עומק נוקב. מחול האלמאנד נשמע כתפילה מלאת הבעה ופאתוס בעיקר ברגיסטר של הצלילים הנמוכים שלו/ הניגודים בדינמיקה קיבלו משמעות חדשה – הכול נשמע פלסטי ובעל עומק של תפילה. עומק טראגי אפיין את הגאבוטים מלאי החיות, אותם ניגן מאסיקי בצליל מלא תשוקה.
לפסגת הליריות השמימית הגיע הסולן בנגינת ההדרן – הסרבאנד במי מינור (מתוך הסוויטה השנייה של באך) שסחף את הקהל ביפי עומק הצליל המדובב של התפילה שלו וכך זכו המאזינים להיפגש עם רוחניות אנינה של תפילה שמימית.
רגעי קסם
המסע להכרת באך על עומקו המשיך בנגינת העיבוד של הכנר דימטרי סיטקובסקי לאינוונציות בשלושה קולות של באך. סיטקובסקי עצמו הגיע כדי לנגן אותן. יחד עם הוויולן הרטמוד רודה והצ'לנית קסניה יאנקוביץ' פתחו את הקונצרט השני בביצוע חגיגי לאינוונצייה בדו מז'ור. את האינוונציה בסול מינור ניגנו כשהם ארוגים האחד בתוך השני. הצ'לנית קסניה יאנקוביץ' קצת האטה את הביצוע. הוויולן המופלא הרטמוט רודה תמך בהרכב וכך ניגנו בשילוב וזרימה ביניהם. הווירטואוזיות של סיטקובסקי הרשימה והדיאלוגים ביניהם היו יפים. היה קצת קאנון וחסרה מעט היתוליות – הם ריחפו בנגינתם והשילוב והזרימה ביניהם היו יפים. הם נארגו אחד לשני באינוונציה בלה מינור ואת האינוונציה השלישית בלה מז'ור ניגנו בדיאלוג ער ביניהם ובחיות. הקונטרפונקנט והקלילות של הוויולן ההאטה שלהם בסוף האינוונציה ברה מינור עוררה התפעמות. הם התעוררו לחיים וניגנו את האינוונציה בסול מז'ור באווריריות וליריות. האיטיות בביצוע הסוויטה במי מינור מסכה גוון מלכותי הם ניגנו בלכידות ובתוגה בהובלת סיטקובסקי והניגודיות בתמיכה של הנון לגאטו הייתה מרשימה. הם בנו מתח באיטיות והסיומות העגולות היו מאד חגיגיות וקונדסיות. השליטה שהפגין הרטמוט רודה הייתה מרשימה. לפסגת היופי הגיעו בנגינת האינוונציה בפה מינור.
מתח עצור
מחשבה רבה הוקדשה לבניית התכנית המגוונת של הפסטיבל וכך מיד אחרי הליריות הבאכית האנינה באה יצירתו הסוערת והמרתקת של ארווין שולהוף "חמישה קטעים לרביעיית קשת" אותה הלחין לאחר מלחמת העולם הראשונה והיא הושמעה בבכורה בפסטיבל זלצבורג היוקרתי (1924). הייתה כאן הרבה רעננות של דאדא כמעט סגנון ג'אז מוקדם.
יותר מכל הייתה יצירה זו מהנה בריתמיות ובעומק התלת ממדי בו בוצעה. בקדרות צפופה ובריתמיות מחודדת פתחו חברי הרביעייה את הוולס הווינאי. הכנרת הנהדרת מיכאלה מרטין והכנר המרשים מארק קרלינסקי פתחו בפריטת פיציקטו מחשמל ומחודד – ולס כהלכתו. הוויולן המרשים ראזוואן פופוביצ'י הפליא לנגן בדרמטיות ובליריות – והוביל את כל חברי הרביעייה כאשר הצ'לנית קסניה ינקוביץ תמכה בחברי הקוורטט בליווי מנוקד חוזר. יפה במיוחד הייתה הנגינה של מארק קרלינסקי. את הסרנדה – ניגנו במתח הִיוּלִי ובקדרות צפופה ממנה בקעה מנגינת ה"סירנה". בפיציקטו חי פרט הצ'לן פרנס הלמרסון. הניגודים בדינמיקה והירידה לפיאנו פתאומי היו נהדרים. מרתק היה הרעדוד של הכינור ובניית המתח של הריקוד הצ'כי שהיה סוער ומנוקד. מדכדך היה הטרמולו של ה"טנגו" והכרומטיות של חצאי הטונים הייתה מצמררת. את פרק הטרנטלה הסוערת ניגנו תוך בניית מתח צפוף ומרשים. יפה במיוחד הייתה הדרך בה הסתיים הכול באחת באוויר. המלנכוליה באוויר בטנגו הייתה מדובבת. הכנר מרק קארלינסקי הרשים בנגינתו הלירית הנוקבת ובעיקר היה יפה התיאום בין חברי הרביעייה ש"דחפו" אחד את השני. יפה במיוחד ניגן הצ'לן פרנס הלמרסון שתמך בכולם בכרומטיות צפופה. את הסרנדה הסוחפת בסגנון צ'כי ניגן הוויולן ראזוואן פופוביצ'י בעומק מרשים. בניקיון דיוק ריתמי ובלכידות ניגנו כשפרנס הלמרסון 'הרעיד את אמות הספים'. היה בביצוע זה הרבה חן וינאי הכול היה רתמי ומדויק והם סחפו בקצב מסחרר וסיימו את הטרנטלה כשהצ'לן הבליט את הבס המתמשך של הליווי המנוקד ברקע.
*
עיקר קסמו של הפסטיבל היה לא רק באמנים שהגיעו אליו — כולם מהעידית שבעידית אלא בבחירת התכנית המתובלת תדיר ביצירות קאמריות פחות מבוצעות. כך למשל האנדנטה והווריאציות של שומאן – מעשה קסמים לשני פסנתרים שני צ'לי וקרן שהוא דווקא מהרשימה בלא מספר של שומאן (מס' 10).
את האנדנטה פתחה הפסנתרנית נטליה מילשטיין בביטחון כשעל הפסנתר השני ניגן להב שני בצליל חלומי ועידון לירי קסום. בניית המתח הייתה הדרגתית ונגן הקרן בן גולדשיידר שבה את הלב ביפי נגינתו למרות מעידות קטנות. ההאטות היו במקומן והירידה לפיאנו שהתאדה של החמישייה היו מלאות קסם – הכול היה מנוקד ומדויק. בתוגה ניגן מישה מאיסקי על הצ'לו הגבוה שנשמע כמעט כמו כינור ואילו הצ'לן פרנס הלמרסון מסך מסתורין לביצוע ותמך בכל חברי ההרכב. הלכידות בה ניגנו והליריות הפכו את הביצוע לשמימי.
וכך – כשהיו מסונכרנים לחלוטין נעו בין פורטה סוער לרכות קטיפתית של חלום קסום כשנגן הקרן בן גולדשיידר עורר השתאות ביפי נגינתו ולהב שני הבליט את קסם העידון החלומי של שומאן בנגינתו.
את המרש הפותח באוקטבות של הסוויטה הווירטואוזית לשני פסנתרים של רחמנינוף (אופ' 17) ניגנו להב שני ויוליאנה אבידייבה במקצבים מנוקדים וחדווה של שיכרון יכולת כרומנסה מבעבעת. להב שני ניגן בטרילים מלאי שקיפות ועידון והיה מתואם לחלוטין עם אבידייבה הפיאנו אליו התאדו והסיומות החרישיות היו מלאות קסם והבליטו את הנושא הראשי. הם ניגנו בדרמטיות תוך הדגשת המסתורין של רחמנינוף
בחדווה מופלאה של שיכרון יכולת ניגן פסנתר אחד אורח קבע מקצבים מנוקדים וריחף בווירטואוזיות. העידון של הטרילים בנגינתו של להב שני והפיאנו אליו 'התאדה" כבשו את הלב. בתיאום מושלם ובסיומות חרישיות הבליטו את הנושא הראשי. הם ניגנו בדרמטיות מכוונת והטרילים השקופים היו מלאי יופי. היה כאן ריחוף כרומטי מעודן של להב שני, התאדות וממנה פרצה הסערה של הטרנטלה הסוחפת אותה ניגנו בהתהוללות וירטואוזית מרשימה. הם ירדו לפיאנו מופלא וחזרו על אותו התו – בשיא הדרמה הסתיים הכול.
החמישייה של שומאן במי במול מז'ור (אופ' 44) נפתחה בצליל מלא של אלגרו בריליאנט המשוב של בשקירובה היה מאד לירי קשוב ועדין. הכנר מרק בוצ'קוב הפליא בצליל החם והמלא של נגינתו והוויולן ז'ראר קוסה נענה לו ברכות ובליריות מדובבת. הייתה בביצוע זה צמיחה נהדרת של מתח, כשבשקירובה הקפידה על ריתמיות מדויקת. מישה מאיסקי נענה לנגינתה בליריות מלאת יופי. הדיאלוג ביניהם היה מלא הבעה. הווירטואוזיות והליריות ובעיקר הקלילות בה ניגנו הייתה יפה אך חסרה אש.
את הפרק האיטי – אין מודו ד'אונה מארצ'ה – הם ניגנו בלכידות נהדרת ותיאום כשמכולם בלט הכנר יאמן סעדי בפינאו הלירי שלו – האוויר עמד – הם גלשו בנביעה הכרחית לוויוואצ'ה מלא החן ובשקירובה הייתה מצוינת. הלירות המדובבת של הצ'לן מישה מאיסקי והוויולן ז'ראר קוסה הרטיטה. ההתאדות הייתה מופלאה והליריות של מישה מאיסקי ושל הכנר יאמן סעדי בעיקר בפיאנו אליו ירדו הייתה עוצרת נשימה. בנביעה הכרחית המשיכו לפרק הסקרצו המהיר ולסיומת של האלגרו. היה זה ביצוע מופלא בעיקר בשל הדגשת הפיאנו שבא כקדמה לפני סערת הסיומת המסחררת במהירותה.
את האלגרו ניגנו במהירות כשגם כאן הליריות המדובבת המופלאה של ז'ראר קוסה ומישה מאיסקי והתמיכה של בשיקרובה על הפסנתר הובילה לסיומת ריתמית סוערת כשעל הפסנתר הבליטה בשקירובה בבהירות תדיר את הפעמה הבלתי זוגית מה שמסך יתר תנועה לביצוע. את הסיומת לאחר שורת אתנחתות שהעצימו את המתח ניגנו חברי החמישייה בהתהוללות.
סרקאזם פרודי
דימטרי סיטקובסקי מנצח על הבריטון דיטריך הנשל, הפסנתרנית נטליה מילשטיין הכנרים יאמן סעדי ומוחמד היבר הוויולן הרטמוד רודה והצ'לנית אסטריג סירנוסיאן בביצוע האודה לנפוליון
את האודה לנפוליון (אופ'41) למילים של לורד ביירון חיבר שנברג מתוך לעג לשיכרון הכוח של היטלר וכמחאה לשיטת שניים עשר הטונים שהמציא הוא עצמו. זמר הבריטון והקריין דיטריך הנשל היטיב להבליט בקולו העמוק את הטקסט הפארודי :
To die a Prince/or live a slave/ Thy choice is most ignobly brave
הכול בדקלומו של דיטריך הנשל היה מדויק מנוקד וחד – כמעט שש לקרב. עזר כנגדו היה המשוב הריתמי שהעניק לו ההרכב מתוכם בלטו הפסנתרנית נטליה מילשטיין בדייקנות של נגינתה, והצ'לנית איסטריג סירונסיאן באינטנסיביות שלה. הכנר מוחמד היבר התעלה על עצמו ביפי נגינתו.
חודשיים לפני שנשלח לאושוויץ הרהיב עוז ויקטור אולמן להלחין בגטו לדוגמא טרייזנשטאדט – יצירה אירונית נוסח "אהבתו מותו של סגן כריסטוף רילקה" העוסקת בסאטירה על הנאמנות לדגל ולאהבה. דיטריך הנשל היטיב להבליט כאן את האכזריות של הטקסט הרתמי Schreit / Schreit / Zereisst (זעקו/ זעקו/ קרעו) דיקלם בדרמטיות כשהפסנתרנית נטליה מילשטיין שהייתה מצוינת כמלווה הבליטה בליווי בהיר את הציניות הסרקסטית בעדינות ואת הליווי בטריטונוס שהדגיש את הקדרות האפלולית של הטקסט המדבר על המגדל החשוך בו זורח סיפור אהבה שנידון לכליה.
בבכורה עולמית הושמעה יצירתו של המשורר המחזאי והמלחין האסטוני יורי ריינוורה – שנשמע כניסוי קסום בעמוד אוויר ופלגי מים. מי שהוביל בליריות מעודנת את ההתנסות המרתקת היה הקלרניטן הראשי של הפילהרמונית של פריז פסקל מוראגז. הפסטרוליה האסטונית נשמעה כמסע מרתק. הביצוע היה מרשים –הכנר מרק קרלינסקי והצ'לן טים פארק ניגנו בחום מרשים. זו הייתה אמורה להיות שיא המלנכוליה. חברי הרביעייה ניגנו מצוין – מלנכולי ומתוח במכוון. הכנר מארק קרלינסקי הבליט את הכרומטיות של היצירה הקלרניטן ריחף על הנוקשות של נטליה מילשטיין והמתח העומד באוויר התעצם. הקלילות של פסקל מוראגז ומרק קרלינסקי הרשימה ביופייה. השפה הייתה מאד טונאלית ומשחקי הצבע היו יפים. יותר מכל נשמעה היצירה כניסוי בחצאי טונים צפופים. פסקל מוראגז ליטף בסלסולים שלו את הפסנתר שניגן רק את הליווי של האקורדים והיה מתח באוויר וחריקה מכוונת במיתר של הכינור.
בכורה נוספת שהושמעה בפסטיבל הייתה זו של המלחין הצרפתי בנג'ימין אטאהיר "ביין את'ניין" (בין השניים). את היצירה הקדיש המלחין הצרפתי לדניאל ברנבוים ובנו, מיכאל. מיכאל התחיל באינטנסיביות מצמררת בצלילים הגבוהים כשהפסנתרן סאנווק קים ענה לו בנמרצות כועסת והכפיל את תוגת הכינור. הפיציקטו של מיכאל בכינור היה וירטואוזי והפסנתרן סאנטווק קים ריחף והכפיל אותה הרמונית. בוויולה הגיע מיכאל ברנבוים לשיאו במימוש הכלי במיוחד בעומק המרשים בו ניגן. הוא חזר שנית לכינור וניגן בליריות שדרשה מהקשתן את מלוא היכולת להיות גם כנר וגם וויולן.
מיכאל היה מאד וורבאלי וכישרוני ושברירי לקראת סוף היצירה הייתה התאדות שובת לב שהסתיימה בהתהוללות.
*
את האנדטה מתוך הטריו של ברהמס לקרן כינור ופסנתר במי במול מז'ור (אופ' 40) פתחו נגן הקרן בן גולדשיידר, הכנרת קלרה-ז'ומי קאנג והפסנתרנית נטליה מילשטיין בליריות ואיטיות מכוונת. הסקרצו היה מלא מתח מחשמל וריתמיות מעודנת – נטליה מילשטיין הרשימה בטרילים העדינים שלה. הזרימה ביניהם הייתה יפה ונגן הקרן היטיב לנגן בסינקופות מדויקות וקטיפתיות.
האדג'יו מאסטוזו שבה את הלב לב ברכות המצמררת שלו ובאיטיות המכוונת בה הוביל בן גולדשיידר. הצליל נשמע חי ומחבק. להתפרצות של התהוללות ושמחה הגיעו אחרי האדג'יו הנוגה. ניגודי הפתע בדינמיקה העניקו תנועה וזרימה. הסקרצו היה מאד עדין ורתמי. הסיומות החרישיות ריחפו ונטליה בנתה מתח איטי. בקרשצ'נדו הבליטה את הפעמה הבלתי מודגשת.
את חמישיית הפסנתר של ברהמס בפה מינור (אופ' 34) ניגנו דמיטרי סיטקוביסקי מוחמד היבר ז'ראר קוסה טים פארק וסאנוואק קים ברוחב צליל ואינטנסיביות – הכול רעד. דימטרי סיטקובסקי הוביל בריתמיות מכשפת – הנגינה של הפסנתרן סאנווק קים הייתה קצת סתמית. למרות אי ניקיונות קלים הרוח של ברהמס סחפה. את פרק הסוסטנוטו ניגנו חברי ההרכב בליריות נוקבת פי תהום ובפרק הפרסטו התהוללו בהבליטם את אופיו הרומנטי.
את השישייה בדו מז'ור פרי עטו של דוחנני פתח הוויולן המופלא הרמוט רודה באלגרו אינטנסיבי כאשר הקלרניתנית מירי סעדון-שני הרשימה ביפי נגינתה ונגן הקרן בן גולדשיידר ניגן בריתמיות מרשימה. את פרק האדג'יו ניגנו באינטנסיביות מדובבת ובפרק האלגרו "החזיק" הצ'לן פרנס הלמרסון את כל חברי השישייה. הריחוף של הקוריאני סנווק קים היה יפה. בפרק האדג'יו ניגנו בליריות ואינטנסיביות מרשימה והקלרניטנית מירי סעדון שני הפליאה בליריות של נגינתה כשהיא מתואמת לחלוטין עם נגן הקרן בן גולדשיידר. הצ'לן פרנס הלמרסון "החזיק" את כל חברי השישייה. באלגרו ויוואצ'ה החותם זה ממש מרגישים כאן את הקדם ג'אז זה משכר הטמפרמנט נהדר גם מירי משחמל ופנטסטי גם מירי נהדר פינאלה נהדר אלגרו ויוואצ'ה החותם שמעו את וינה המתנוונת.
את משחקי הניגודים בין צפיפות מרקם וקצב של בלה ברטוק ביצירתו "ניגודים" ניגנו הכנר מוחמד היבר והקלרניטן פסקל מוראגז עם הפסנתרנית יוליאנה אבדייבה בגמישות נוכחת ובאיזון מופלא כאשר הכריזמטיות של הכנר מוחמד היבר בולטת והקלרניטן פסקל מוראגז הדגיש את משחקי הניגודים הנהדרים. הזרימה ביניהם הייתה יפה והחרישיות של הניגודים מצמררת.
אינטנסיביות ועומק מרשימים אפיינו את נגינתה של הצ'לנית אסטריג סירונסיאן בחמישייה בדו מז'ור (ד' 956) של שוברט. האלגרו נשמע כחיבוק חם וסוחף של צמיחה. ההבלטה של הפעמה המנוגדת תרמה לבניית המתח. הכנר יאמן סעדי התעלה על עצמו ביפי נגינתו.
הסקרצו היה קליל והמשוב בצ'לו הרשים בעומק האינטנסיבי שלו – הבנייה שלהם הייתה מרשימה הגם שהכנר אנטון ברכובסקי קצת הלם בהובלה אך הוויולן אדריאן לה מרקה הפליא בליריות של נגינתו. ברדתם לאפסי צליל היו מצמררים. את האלגרטו החותם ניגנו בחינניות וינאית.
את האלגרו הפותח את חמישיית דג השמך של שוברט (ד' 667) הובילו מנהלת הפסטיבל – הפסנתרנית אלנה בשקירובה והוויולן ז'ראר קוסה – כשנגן הקונטרבס אלכסנדר אוסיפנקו ריכך אותם בפאתוס רך ועדין ועיצוב דינמיקה מרשים. הפתיחה הייתה וינאית ופסטוראלית.
את פרק האנדנטה פתחה בשקירובה כשאיסטריג סירונסיאן הובילה ברכות שלה והם סיימו ביחד. בנושא השני של האנדנטה האטה בשקירובה שהייתה במיטבה וניתן היה לחוש בליריות הקולחת הווינאית. הנשימות בין פרק לפרק היו יפות. בנביעה הכרחית המשיכו לאנדנטינו שהיה מלא חן כשבשקירובה ניגנה בקלילות וכל ההרכב תמך בה. מיכאל הוביל בליריות ובניקיון מרשים וניגן בחן את הוואריאציה. לפסגת הליריות הגיע הוויולן ז'ראר קוסה במענה. הירידה לפיאנו והרובאטו הרשימו ביופיים. את האלגרטו ניגנו בחן ווינאי עם סיומות מרשימות. הבלטת הפעמות והזרימה היפה ביניהם ובעיקר בניית המתח הסוערת – תרמו לשמחה הווינאית. האתנחתות ביניהן ריחפה בשקירובה על הפסנתר היו יפות והירידה לפיאנו פתאומי נהדרת. מי שתמך בכל חברי ההרכב ותרם לבניית הסערה היה נגן הקונטרבס אלכסנדר אוסיפנקו.
היום האחרון מחתם בנימה קלילה יותר. וכך הועלן קטעי קונצרטי של מנדלסון. את הקטע הקונצרטי בפה מינור (אופ' 113) ניגנו הקלרניטנים פסקאל מוראגז ומירי סעדון שני בקלילות מרחפת כשהם מסונכרנים לחלוטין. את הקטע הקונצרטי ברה מינור (אופ' 114) ניגנו בחן קונדסי.
בנגינת קטעים לקלרינט וויולה ולפסנתר של ברוך (אופ' 83) שבה את הלב הוויולן אדריאן לה מרקה ביפי נגינתו כאשר פלמנה מנגובה מלווה אותו בשקיפות מעודנת הסיומת העגולה של הקשת הייתה נהדרת. בשירת הלילה – הגיע פסקל מוראגז לעומק מדובב. העידון הלירי של סיומי הפסקאות – האיטיות המופלגת של המודראטו – הייתה מלאת קסם. בנביעה הכרחית וברכות מעודנת המשיכו לאלגרו.
כמדי שנה גם הפעם נחתם הפסטיבל בנגינת השמינייה במי במול מז'ור של מנדלסון (אופ' 83). הכנרת קלרה ג'ומי קאנג עוררה השתאות ביכולותיה הווירטואוזיות הנדירות – בעיקר בפרסטו החותם. הצ'לן איוואן קריזנה ניגן בעומק ווירטואוזי מרשים.
כל חברי השמינייה ניגנו בלכידות סינקופות מנוקדות בשיכרון קצב וברק ובלכידות. הנשימות של המשוב של הוויולנים ז'ראר קוסה ושרה פרנדז היו מחשמלים. האנדנטה היה נפלא בעיקר בנגינת הכנר יאמן סעדי הליריות של קסניה יאנקוביץ' הייתה מדובבת. התיאום ביניהם בסקרצו המנוקד היה מושלם. הכול היה מבריק – מלא מתח ועדין. הפרסטו היה אש להבה.
מי מפחד ממודרנה?
הפסטיבל שם לו למטרה לשבץ בתכניותיו יצירות מודרניות מרתקות. כזו הייתה למשל חמישיית הפסנתר בפה מינור (אופ' 18) של מייצ'לב ויינברג – שהיה בקשר אמיץ עם שוסטקוביץ'.
מחשמל ומלא יופי משכר היה הביצוע של הגרסה הרוסית לבלה ברטוק. האוויר רעד מעוצמת הצביטה של היקום והפורטה החודר בפתיחה הרועמת במכוון ולעומת זאת הירידה בתום היצירה לטרילים של פיאנו חרישי היו מצמררים. הוויולנית שרה פרנדס הייתה מלאת הבעה – הפסנתרנית יוליאנה אבידייבה הייתה מכשפת. גם הכנרים אנטון ברכובסקי ומארק קרלינסקי רעמו וניגנו באורח מחשמל. את פרק הלארגו ניגנו באקורד מוקטן כדבר דבור על אופניו ובדרמטיות בעיקר של הוויולנית שרה פרנדז. הם ניגנו ככלי אחד והצ'לן איוואן קריזנה התעלה על עצמו בליריות הנוקבת שלו ובפיאנסימו המצמרר – האוויר רעד בפיאנו. יוליאנה אבידייבה ריחפה קצת בלרגו ובהמשך הבליטה את הצפיפות והפיאניסימו החרישי. הניגודיות המחשמלת הצרחות והמכות העדינות בצ'לו – ניבאו על תחילתו של עידן חדש בו נעשה שימוש רב בג'אז. הניגודים העזים שהובלטו והווירטואוזיות של יוליאנה יחד עם שרה פרנדז ואיוואן קריזנה נשאבו לתוך המערבולת הסוחפת שהסתיימה בהתאדות מרטיטה.
אור וקסם
במשכן החדווה
הפסנתרנית פלמנה מנגובה סחפה את הקהל בכישרונה הנדיר וביופי הנשגב של נגינתה את חמישיית הפסנתר השנייה בדו מז'ור של דבוז'אק, אופ' 81
מעוררת התפעמות במוזיקאליות החכמה והכישרון הנדיר שלה למשמע נגינתה הבהירה והצלולה של הפסנתרנית פלמנה מנגובה – אי אפשר היה שלא לחייך וליהנות מקסם הצלילים שלה שהיו בעיקר "כייפיים" וענוגים ביופיים. למאזין היה ברור שהיא לא רק פסנתרנית אלא אדם ייחודי. בשמחה הובילה את חמישיית הפסנתר של דבוז'אק כשהיא מיטיבה לרסן את חברי ההרכב ולהובילם בנחישות ובצליל מלא אך גם בקלילות מרחפת מלאת יופי ואור. כל צליל בטרילים שלה נשמע כשכשוך מי פלגים. תחת אצבעותיה המרחפות הפך הפסנתר מכלי מקלדת של פטישים לחגיגה של יופי ענוג ולירי. בריחוף אצבעותיה הייתה תדיר אחיזה בכלי וניכר בליריות הנדירה ומלאת החדווה שלה שהיא פרי הבנה עמוקה של דבוז'אק.
בכישרון נדיר פתחה את האלגרו כשהיא הובילה את כולם בקלילות מנוקדת וניקיון זוהר והכנרים קלרה-ז'ומי קאנג ויאמן סעדי ליוו אותה בריתמיות וצליל חם. את פרק הדומקה (אנדנטה קון מוטו) ניגנה באינטנסיביות וליריות ובטכניקה מעוררת התפעלות. הכול בנגינתה היה בטוב טעם. הצלילים החוזרים בנגינתה היו רבי קסם. בברק הבליטה ניגודים בדינמיקה והובילה את הסינקופות בפרק הסקרצו והמולטו וויוואצה בריתמיות סוחפת. לפסגת החדווה הגיעה עם חברי החמישייה בפינאלה החותם כשהשקיפות של הבנייה שלה עוררה השתאות. עוצר נשימה ביופיו היה פרק המחול האיטי אותו ניגן הוויולן אדריאן לה מרקה בליריות אינטנסיבית. עזר כנגדה הייתה נגינתה הבהירה של הכנרת קלרה ז'ומי קאנג והמוזיקאליות החרישית של יאמן סעדי ונגינתה המעודנת של הצ'לנית איסטריג סירונסיאן שתרמו ליפי הביצוע. דומה שהשמחה הנהדרת בנגינתה מלאת הקסם מידבקת
שירת המלאכים
את 'געגועים שהושקטו' מתוך שירי ריקרט של ברהמס (אופ' 91) לאלט שרה זמרת הסופרן הנודעת דורותיאה רושמן בליריות מדובבת ובכישרון דרמטי נדיר. במקור נכתבו שירים אלו לאלט אך די היה בשלמות הליטוש הטכני שלה כדי לכפר על כך. את שיר הערש הדתי (למילים של עמנואל גייבל) שרה ברכות מצמררת קטיפתית כשהיא נוגעת ללב ביפי זיו קולה. עזר כנגדה היה העידון בנגינתו של הוויולן ראזוואן פופובוצ'י שהשלים אותה בתנועה נגדית והנגיעות של הפסנתרן סאנווק קים בליווי קורקטי למדי. בכישרונה האפי אפשר היה לחוש בעליל גם בצינה האכזרית הנוחתת על הילד שעליו רוצה האם לגונן ולשמוע את שירת המלאכים. תרגומה המשובח של עדה ברודסקי הוסיף עוד נדבך לדרמטיות.
בשירי מאהלר מתוך 'קרן הפלאים של הנער' כבש יפי קולה הנדיר את הלב כשהמשוב המעודן והמדויק של אלנה בשקירובה תרם ליפי הביצוע.
בהגשתה הדרמטית המרתקת אפשר היה לחוש בעליל ברעב של הילד הפונה לאמו בשיר "חיים עלי אדמות" וליהנות מחן משחקה את תפקיד הרועה המחזר אחר אהובתו.
בשיר "החצוצרות יריעו" אפשר היה ליהנות מהטונים הנמוכים של קולה היפה-פה הגם שכשהעפילה לצלילים הגבוהים הפעילה מעט לחץ על קולה. הליווי של בשקירובה היה קשוב ועדין. בעידון חרישי שרה את "מי כה ברוך העירני" הגם שקצת לחצה על הרגיסטר הגבוה של קולה עדיין יכולתה האפית הנדירה לצייר כל מילה בשיר ויפי קולה הנדיר הפכו את המפגש עמה לחד פעמי ביופיו.
אנה סמואל
הרכות הפלאית של קולה והיכולת התיאורית שלה כמו נולדו לקדרות הסוערת והדרמטית של שוסטקוביץ' והמרווחים החלולים של הקוורטות העצימו את הדרמה בשיר "הסערה" שמעו בקולה ובשירתה רבת ההבעה את הקדרות והדרמטיות. חשו בעליל את הכפור והסבל ומאידך חשו ברכות של אופליה המעונה הממתינה באפלה לאהובה המלט
בשיר "מוסיקה"הצליחה להביע ברכות מופלאה את רגשותיה כשהכנר ענה לה בליריות מדובבת וצפופה
במיטבה הייתה בשיר "הציפור המנבאת" כשהרכות של הכנר מארק ביצקוב שענה לה מרטיטה. הכרומטיות הקודרת של שוסטקוביץ זכתה לגילום מופלא בשיר זה והיא הובלטה ביתר שאת דווקא בסיומת המצמררת בכינור.
בביצוע זה הפך המפגש עם הקדרות של שוסטקוביץ' והדרמטיות המצמררת של שיריו למרטיטה