.
מדי פעם בפעם, מופיע סרט צנוע שמפתיע את קהל הצופים שלו, בכמה שהוא מענג. כך הוא המקרה עם "גברת האריס נוסעת לפריז" מאת הבמאי אנתוני פביאן, הרפתקה קסומה על חשיבותו ועוצמתו של רוחב הלב. מבוסס על רומן מאת פול גאליקו, הסרט המתרחש בשנות ה-50 עשוי להיראות תחילה כסיפור פשוט יחסית בנוף קולנועי המאוכלס כיום בגיבורי על, מלכים עם חרבות וגם כמה דינוזאורים. עם זאת, מדובר בפרויקט שיש בו רבדים נסתרים המותיר את הצופים מחייכים, בתנאי שהם מוכנים ללכת עם הגוון המתקתק. לסלי מנוויל נוצצת מתמיד בתפקיד הראשי, בסרט מלא הומור, רומנטיקה והרבה מצב רוח טוב.

גברת אדה האריס (מנוויל) היא אלמנה ממלחמת העולם השנייה, המבלה את ימיה בניקיון בית עבור לקוחות אנוכיים וברכילות עם חברתה הטובה, וי (אלן תומאס). אדה מרוצה מחייה, באופן יחסי, אבל כשהיא נפגשת עם שמלת דיור מהממת בהתאמה אישית באחד מימי הניקיונות שלה, היא מקבלת מטרה חדשה: לחסוך, לנסוע לפריז ולקנות שמלה דומה משלה. למסע של אדה יש הרבה מהמורות בדרך, לא כל שכן, כי דיור בדרך כלל לא משרת נשים 'יומיומיות' כמוה. עם זאת, ההתמדה והשקפת עולמה הפשוט עשויים להיות מספיק כדי לשנות את דעתם של כל מי שסביבה, כולל המנהלת הקשוחה של דיור, קלודין קולבר (איזבל הופר).

על הנייר, נראה ש-"גברת האריס נוסעת לפריז" הוא לא סרט המתפתל כרכבת הרים: אישה בגיל העמידה המבקשת לקנות שמלה לא בדיוק מחניף לדרמה איכותית גבוהה, ולזכותו ייאמר שפביאן לא מנסה להעצים זאת. הוא שותף בכתיבת התסריט לצד קרול קרטרייט, קית' תומפסון ו-אוליביה הטריד, וניכר מאוד שארבעת התסריטאים שאפו להתייחס למסע של אדה בכבוד הראוי לו. "גברת האריס נוסעת לפריז" שומר על אותה נטייה מבריקה של הגיבורה שלה, שבמקרים מסוימים עשויים לכבוש את הצופים – כל כישלון שאדה מתמודדת נראה קטן יחסית ואפשר להתגבר עליו בקלות. מי שמחפש סולם עלילתי תלול יותר לא יהיה מרוצה מהמסע הזה. ברם, יש מה להחמיא לסרט קליל, שבו אדם טוב מוצא קצת מזל. בימים אלה, כשנדמה שסיפורים שמחים נמצאים במחסור, "גברת האריס נוסעת לפריז" הוא ממתק ראוי.

אם יש משהו שפועל נגד הסרט הזה, זו אולי המערכה האחרונה, שמאטה את הקצב. מי שלא מכיר את הספר שעליו מבוסס התסריט, עשוי להיות מופתע מכמות התוכן שנארז במהירות לקראת הסוף. יחד עם זאת, פביאן שומר על הסיפור כקליל לצפייה. בעזרתם של הצלם פליקס וידמן והעורך בארני פילינג, פביאן מעניק ל-"גברת האריס נוסעת לפריז" כמה הברקות ויזואליות כיפיות כדי לייצג בדיוק את מה שעובר בראשה של אדה. שמלת דיור אולי לא נראית חשובה לכולם, אבל לראות את זה דרך העיניים שלה, זה משהו מפואר. באותו קו, ל-"גברת האריס נוסעת לפריז" יש כבוד לתהליך הכרוך בהכנת שמלת מותאמת אישית, וזה מרענן ללמוד ולצפות. בין אם זה מוצג דרך רצף המפרט את יצירתה של שמלה אחת, או באמצעות ההגנות החריפות של אדה עצמה, קל להבין מדוע האישה הזו כל כך נואשת לשים את ידיה על פריט לבוש יקר להפליא, שהיא כמעט לעולם לא תלבש. כצפוי, התלבושות (באדיבות ג'ני ביבן) מהממות ומהוות חלק מרכזי במכירת הפנטזיה בסיפורה של אדה.

זה עוזר שמנוויל, שתגלם בקרוב את הנסיכה מרגרט בסדרה "הכתר", נכנסת לתפקיד אדה באופן כה מושלם. באופן שהיא כתובה, אדה עשויה להפוך בקלות לדמות מתישה. עם זאת, מנוויל שומרת אותה על הצד הנכון בין רצינות להומור, והמשחק שלה מביא הרבה כדי לגרום לצופים להתחבר אליה. ההתלהבות שלה מדבקת, וכיריבה העיקרית שלה, הופר קפואה לחלוטין בתור מאדאם קולבר. למרות שהיא נראית נבל בעל תו אחד, הופר מסוגלת אף לקלף את המראה החיצוני המתנשא כדי לחשוף עומקים נסתרים. שאר שחקני המשנה ב-"גברת האריס נוסעת לפריז" מקסימים באותה מידה. לוקאס בראבו ו-אלבה בפטיסטה מגלמים דמויות מפתח במסע של אדה, והכימיה המתוקה שלהם מוסיפה עוד רובד לסיפור. בפטיסטה עושה עבודה נהדרת במיוחד בחשיפת המחשבות הפנימיות של דמותה – נטשה, ומבלי לאמץ את האמינות. ג'ייסון אייזקס מציג אף הוא דמות רצינית באופן מפתיע, כארצ'י – אחד מחבריה היקרים ביותר של אדה.

בסופו של דבר, "גברת האריס נוסעת לפריז" הוא אקלייר לעיניים, לא בגלל עלילה מסובכת או סיפור כוסס ציפורניים, אלא בגלל שהוא מביא קדימה את הטוב המובנה ויש לו תחושה אמיתית של קסם. מנוויל מזמינה את הצופים לנסיעה מנקודה מבט מלא תקווה, ומה שמתלווה הוא תענוג לכל אורך הדרך. סביר להניח שהרגשנות של "גברת האריס נוסעת לפריז" לא תתאים לכולם, אבל בטח יש הרבה צופים שימצאו את עצמם נהנים מהביקור בפריז. לפעמים, כל מה שאדם צריך הוא הרפתקה טובה כדי להאיר את הרוח, ו-"גברת האריס נוסעת לפריז" מגיש את זה בכל רובדיו.

גברת האריס נוסעת לפריז | Mrs. Harris Goes to Paris – עכשיו בבתי הקולנוע