ביקורת סרט: "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" הוא התחלה איתנה לשלב החמישי ביקום של מארוול, עובד היטב כדי לשרת את הסיפור של סקוט לאנג ולהציג את קאנג המאיים

לאחר שלב ארבע ניסיוני שהציג שורה של דמויות חדשות, אולפני מארוול משיקים את השלב החמישי של היקום הקולנועי של מארוול עם "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה". לסרט יש את המשימות הכפולות של לא רק לסיים את טרילוגיית "אנטמן" של פול ראד שהחלה כבר ב-2015, אלא להוות את הבמה למה שעתיד לבוא בשלב החמישי, שהוא חלק מסאגת היקומים המרובים של הזיכיון. למרבה המזל, הבמאי פייטון ריד והתסריטאי ג'ף לאבנס עומדים במשימה. "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" הוא התחלה איתנה לשלב החמישי ביקום של מארוול, עובד היטב כדי לשרת את הסיפור של סקוט לאנג ולהציג את קאנג המאיים.

כפי ששמו מרמז, "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" מציג את סקוט לאנג, הלא הוא אנט-מן (ראד), נגרר לתחום הקוונטים לצד בתו: קאסי (קתרין ניוטון), גיבורת-העל ובת זוגו לחיים: הופ ואן דיין (אוונג'לין לילי) והוריה: ג'נט ואן דיין (מישל פייפר) והאנק פים (מייקל דאגלס). כשהיא שם, ג'נט מתעמתת עם עברה וכל החמישה מוטרדים לא אחת מקאנג הכובש (ג'ונתן מייג'רס) – יצור מפחיד שהשחית חלק גדול מתחום הקוונטים. בעבודה משותפת, המשפחה צריכה למצוא דרך להגיע הביתה מבלי לתת לקאנג להשתחרר מהממלכה הקוונטית.

"אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" הוא סרט "אנטמן" מסוג אחר לגמרי. בעוד שסרטי העבר בטרילוגיה היו מבוססים הרבה יותר מסרטי מארוול אחרים, ולעיתים קרובות היו מבוססים על סיפורים מקודמיהם בסדרה, "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" לוקח את הדמויות שלו לעולם פנטסטי מאוד ומעלה את ההימור באופן אקספוננציאלי. ובכל זאת, לאבנס וריד מצליחים לגרום לסרט להרגיש שהוא מתאים לקאנון של אנטמן, בעיקר בזכות הדמויות. דמותו של לאנג נוסדה ופותחה לא רק במהלך הטרילוגיה של "אנטמן", אלא גם התבשלה מול צוותים אחרים, כמו ב-"הנוקמים: סוף המשחק" ו-"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". ככזה, ההומור שלו והרצון שלו להיות אב טוב עוזרים לבסס כל דבר פנטסטי בממלכת הקוונטים ובהרפתקה של סקוט.

זה גם עובד היטב כניגוד לנבל הראשי של הסרט, שהוא, מלבד סקוט, המוקד העיקרי של "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה". קאנג גדול מהחיים, מדבר על זמן בצורה שמרגישה בלתי נתפסת לאדם רגיל כמו סקוט, והניגוד הזה עם הגיבור של ראד הוא שהופך את הנבל של מייג'ור לאיום כה ממשי. כשראד ומייג'רס נמצאים יחד על המסך, "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" באמת מלהיב, ומציג בדיוק את מה שהופך את סרטי מארוול לכל כך מיוחדים – שחקנים מוכשרים שמביאים לחיים את הסיפורים האפיים האלה של טוב ורע. זה עוזר שגם שאר השחקנים איכותיים במיוחד. קאסי של ניוטון זוכה לכמה רגעים נהדרים משלה, אם כי זו ג'נט של פייפר שזורחת הכי יפה אחרי ראד ומייג'רס. לדאגלס יש גם כמה שורות מחץ פנטסטיות, שמביאות הרבה מההומור המיוחד של "אנטמן" לסרט. ללילי יש הרבה פחות מה לעשות בסרט הזה מאשר חזרה על ניואנסים מהעבר, אבל היא זוכה לכמה רגעי חסד. עם זאת, מי שגונב את הסצנות הוא השחקן שמגלם את מאדו"ק, שהוא תענוג מוחלט בסרט.

בסך הכל, "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" מצליח להוות בהצלחה גם תוספת פנטסטית לטרילוגיית "אנטמן" – אולי אפילו הטובה בחבורה – וגם להוות את הבמה למה שעתיד לבוא בשלב החמישי ביקום של מארוול. ריד ולאבנס משיגים זאת על ידי איזון הסיפורים של סקוט לאנג וקאנג, מה שהופך אותם לדמויות החשובות ביותר של הסרט. אמנם זה אומר שאחרים נשארים קצת קצר ובצד הדרך, במיוחד הופ של לילי, אבל זה יוצר סרט הרבה יותר חזק. "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" הוא לא בהכרח הסרט הכי מטורף ביקום של מארוול, הוא לא לוקח הרבה סיכונים, ובמקום זאת מרגיש כמו תוצר של מכונה משומנת היטב, שאחרי כמעט 15 שנים של סרטי מארוול, מרגיש טרי וגם מוכר מספיק כדי לספק את הקהל הרחב.

הסרט "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה | Ant-Man and the Wasp: Quantumania" – עתה בבתי הקולנוע.