הספר "על שופטים וגלגלים: מעולמו של שופט תעבורה" של אברהם טננבוים, מביא סיפורים שונים שהתגלגלו לאולמו של טננבוים, שכיהן כשופט בבית המשפט לתעבורה בירושלים במשך כעשרים שנה. באחד-עשר הפרקים הראשונים מובאים סיפורים שונים, ואילו הפרק האחרון עוסק במדיניות ציבורית. כך, הפרק הראשון, "טיפוסים ותירוצים", מביא סיפורים ביזאריים שהגיעו לאולמו של טננבוים; במרכז הפרק "תאונות דרכים – לדאבוננו" עומדים סיפורים על תאונות דרכים; וכן הלאה. עם זאת, החלוקה אינה הרמטית, וניתן למצוא סיפורים מוזרים או סיפורים על תאונות דרכים בכל הפרקים.

יצירות ספרותיות נחלקות ביניהן במידת הנוכחות של מחברם. יש ספרים בהם המחבר נותר מאחורי הקלעים, הוא אמנם מחבר היצירה אך לא דמות בתוכה. לעומת זאת, יש ספרים בהם המחברת נוכחת בספר, בין אם בהיותה דמות ובין אם בדרך אחרת, כמו הממואר בתחום הפרוזה או מחקר אנתרופולוגי בספרות העיון.

"על שופטים וגלגלים" נמנה על הסוג השני. טננבוים מציין שהסיפורים הם משעשעים ונוגים, מרתקים ועולים על כל דמיון. ואולם למי שמצפה לקרוא סיפורים שלא יאמנו או סיפורים מצחיקים בצורה יוצאת דופן, צפויה אכזבה; הסיפורים בספר הם חביבים, לא יותר מכך. יחד עם זאת, "על שופטים וגלגלים" הוא ספר מומלץ לקריאה בשל הכנות החשופה של מחברו, שמתאר את הלבטים ורחשי הלב שלו, נותן הצצה אל המתרחש בלשכתו של השופט, מאפשר לקוראים להבין אלו תכונות נדרשות בכדי להיות שופט ומה זה אומר להיות שופט בישראל.

*

כשאדם נכנס לאולם בית המשפט הוא יכול לקבל את הרושם ששופטים יודעים הכל ולעולם אינם טועים. כך, לא פעם כשעורך דין מתחיל לטעון, השופט יהסה אותו ויאמר: אני קראתי את כל מה שהוגש בתיק, אין צורך לחזור על מה שנכתב (לא תמיד זה כך). כמדומני שזו גם אחת הסיבות ששופטים לא אוהבים שמערערים על ההחלטות שלהם.

אך לא זו דמות השופט שעולה מספרו של טננבוים. כך למשל, באחד המקרים הוא שפט תייר ירדני שהיה מעורב בתאונת דרכים. התובע ביקש שהתייר יישאר במעצר, וטננבוים החליט שהוא יוכל להשתחרר מהמעצר אם יפקיד 5,000 ₪, וסמך על התייר שהבין מה לעשות. ואולם, התייר, שלא היה דובר עברית, לא הבין זאת ונותר במעצר כשבוע. טננבוים כותב בכנות: "אני חייב להודות שעשיתי טעות".

פעמים אחרות טננבוים מתוודה שהוא לא יודע כיצד לפעול. מקרה אחר שהובא בפניו עסק באדם שהתחמק מן המשטרה בטענה שבמכוניתו שהתה אהובתו, אזרחית מולדובה שרשויות ההגירה מחפשות אחריה. הסניגור ביקש להביא תמונות של הזוג המאוהב, התובעת ביקשה להביא את עדות האישה במשטרה בכדי להפריך את טענת הסניגור. שתי הראיות הללו אינן קבילות שכן לא הובאו על ידי מי שייצר אותן (הצלם/ גובה העדות). אז מה עושים? "מחוסר ידע פתרתי את הבעיה בדרך המקובלת", כותב טננבוים, "כששופט אינו יכול להכריע בין גרסאות סותרות, הוא מנסה להתעלם מהן ולקבוע את הדין ללא קשר לאלו".

מקרה זה מצביע על מוטיב נוסף ששוזר את הסיפורים בספר: לא תמיד שפיטה בהתאם לדין היבש היא הפתרון הנכון. כך למשל, באחד המקרים אדם כבן שבעים הואשם בנהיגה ברכב ללא רישיון טסט, וזו הייתה לו עבירה ראשונה לאחר 46 שנות נהיגה. טננבוים מחליט שלא להרשיע את הנהג בהתבסס על סעיף בחוק שמאפשר לא להטיל אחריות פלילית על אדם אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי המעשה הוא קל ערך, מה שידוע כהגנת "זוטי דברים". טננבוים מדגיש כי למרות שהתפישה המקובלת היא שאין הגנת "זוטי דברים" במשפט התעבורה, שהרי עבירות תעבורה רבות הן "קלות ערך", במקרה זה הוא סבר שהנהג צודק, וחותם "לא הייתי שלם עם ההחלטה מבחינה משפטית אך הייתי שלם איתה מבחינה ערכית".

מקרה נוסף שבו הרגישות של טננבוים מפציעה נוגע לחרדי לשעבר שעבר עבירת תעבורה בשבת. אביו של החרדי טען שהבן שלו לא נהג על האופנוע. טננבוים, ברגישות מופלאה, הבין שמה שהפריע לאבא הוא שבנו נסע בשבת, והחליט, בהסכמת התביעה, להרשיע את הנהג אך לשנות את מועד העבירה למועד שאינו ידוע. גם כאן טננבוים מציין כי "אינני יודע אם ההחלטה הזו נכונה מבחינה משפטית […] אבל מבחינה אנושית, בהתייחס לעוגמת הנפש של האב, זו בוודאי הייתה פעולה נכונה יותר".

לצד הרגישות הרבה שנדרשת משופט, תכונה נדרשת נוספת שעולה מהספר היא חוש ציניות בריא. כך למשל מציין טננבוים בנוגע לנאשמים : "ניסיון חיי אומר שברגע שאדם מתחיל להישבע בחיי ילדיו הוא מתחיל לשקר. זו לפחות ההנחה המקובלת שיש לה סימוכין במציאות". במקום אחר הוא מציין שפעמים רבות ההגנה מבקשת להטיל את האשמה על מי שנהרג בתאונת דרכים, ומוסיף: "אחרי ככלות הכול, המנוח איננו יכול לסתור את הנאמר נגדו. כך אנו שומעים טענות על נשים קשישות כבנות 80 שחצו את הכביש בריצה שלא הייתה מביישת אצנית באולימפיאדה".

אולם לא רק הנאשמים זוכים לטעום מנחת שבטו של טננבוים, ונדמה שכולם – נאשמים, סניגורים, שוטרים ותובעים משטרתיים ואף רשויות המדינה – לא יוצאים "חפים מפשע" אצל טננבוים. הביקורת המעניינת ביותר בעיני נוגעת לרשות המבצעת. טננבוים טוען שהמשטרה "יעילה מדי" ויש לה נטייה לרשום כמה שיותר עבירות. לרשויות המדינה טננבוים מקדיש פרק שלם בשם "לפעמים הרשויות מתעללות", בו הוא מתאר מקרים קפקאיים ומציין בלשון נוקבת כי הגיע למסקנה "שקל מאוד לאדם להסתבך עם הרשויות. גם אדם שהוא שומר חוק בדרך כלל יכול למצוא עצמו במציאות בלתי אפשרית ולהפוך לעבריין".

*

רצה הגורל, ואת הספר קראתי בעיצומו של בליץ החקיקה שמזעזע את יסודות המשטר הדמוקרטי ואת האיזון בין שלוש רשויות השלטון. אחד הדברים היפים שבליץ החקיקה הביא בכנפיו הוא שיח ציבורי שמעלה על נס את החשיבות של הדמוקרטיה, של המשפט ושל הערכים שעומדים בבסיסם. האם הספר "על שופטים וגלגלים" יכול לתרום לשיח הציבורי הזה?

החקיקה שמקדמת הקואליציה, בהפוך על הפוך, עושה גלוריפיקציה לשופטי ישראל. מן הרצון של הקואליציה לקבוע את הרכב הוועדה לבחירת שופטים (שבוחרת את כלל שופטי ישראל, לא רק שופטי בית המשפט העליון) משתמע כי שופטים, כלחם חוקם, נדרשים בכל יום להכריע בשאלות של ביטול חוקי יסוד, מסירת שטחים, דת ומדינה, כלומר שישנה חשיבות גדולה לאידיאולוגיה של השופט, לדעות הפוליטיות שלו – שכן אלו יבואו לידי ביטוי בפסיקה שלו.

אבל 99% מהשופטים – כולל שופטי בית המשפט העליון ברוב התיקים שהם מטפלים בהם – לא עוסקים בנושאים אלו. זו גם התמונה שעולה מהספר של טננבוים, שלא זכור לי מקרה אחד שבו עסק בנושאים פוליטיים. לעומת זאת, אליבא ד"שופטים וגלגלים", אולי כן חשוב שהוועדה לבחירת שופטים תשקול האם השופט הוא רגיש או ערכי (במובן הרחב של המילה). אמנם בתי משפט לתעבורה שונים משאר בתי המשפט בישראל, אך כמי שמייצג בבתי משפט אין לי ספק שהמציאות דומה מאוד בבתי המשפט האחרים.

באחד הפרקים ב"סיינפלד" איליין מתעבת את הסרט "הפצוע האנגלי", וזאת בניגוד לדעה הרווחת, מה שמביא לכך שחבר שלה נפרד ממנה ושהבוס שלה מפטר אותה. היא מספרת זאת למלצר בבית הקפה. כשהמלצר אומר לה שהוא חושב שהסרט היה די טוב, היא משיבה: “Those sex scenes! I mean, please! Gimme something I can use!”

לאנשים שרוצים להבין איך עובדת מערכת השפיטה בישראל, אני ממליץ שלא יקשיבו לפוליטיקאים, אלא שיקראו את הספר "על שופטים וגלגלים". כשמדברים על אלו תכונות נדרשות בכדי להיות שופט ומה זה אומר להיות שופט בישראל, כמו גם מהן הבעיות של מערכת המשפט, הספר הזה הוא משהו שאפשר להשתמש בו.

על שופטים וגלגלים: מעולמו של שופט תעבורה • אברהם טננבוים • ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין • 2019 • 280 עמ'