סרט הבכורה האלגנטי והאינטליגנטי של התסריטאי-במאי אלכסנדרו בלק, "מטרונום", מתרחשת בבוקרשט שברומניה בשנת 1972, ומתמקד בקורותיה של אנה בת ה-17 (מארה בוגראן), שנפגעת מהחדשות שהחבר שלה, סורין (סרבן לזרוביץ'), עוזב לגרמניה. זו התקופה שבה ממשלה קומוניסטית סמכותית מחזיקה את רומניה באחיזת ברזל – מה שיכונה בישראל כמדינה תחת דיקטטורה.

קבוצת החברים של אנה וסורין חולמת על דמוקרטיה וחופש, בעודם מאזינים בשקיקה לתקליטים של הנדריקס ולהקת הדלתות. התשוקה שלהם בוערת כל כך, עד שבמסיבה הם מחליטים לכתוב מכתב לתחנת הרדיו האהובה (והאסורה) שלהם – מטרונום – ומביעים את הערכתם לאומץ ולחופש המוזיקלי. עם זאת, המסיבה שלהם מגיעה לסיומה כאשר המשטרה החשאית מגלה איכשהו את המכתב, ומאשימה את הצעירים בבגידה בארצם. אנה מסרבת לשתף פעולה, ועתידה תלוי על הכף.

מסצנת הפתיחה, שבה אנה וסורין צועדים שלובי זרוע על פני ריבוע בטון (העדשה מתלקחת מהשמש המתדלדלת המשמשת כזרקור למסע שלהם), "מטרונום" הוא סרט יפה להפליא. כל סצינה מצולמת בקפידה, ובמטרה ליצור אינטימיות עבור הצופים – וכך להיצמד ולהזדהות עם המצוקה של אנה. סצינות המסיבה שבהן המצלמה מתעכבת על המתבגר הרוקד בבגדים צבעוניים לרוק פסיכדלי משנות ה-70 מייצגות את הטון של הסרט. במשך הרגעים הקצרים הללו, הצעירים משוחררים מהחוקים המעיקים אשר שולטים ועשויים לשלוט בשארית חייהם. במאי הסרט נוקט בגישה דומה בכל הנוגע לרומנטיקה של הזוג המרכזי. כמו כן, המצלמה מתעכבת על הרגעים האינטימיים שהזוג חולק, כאילו לא היה דבר אחר בעולם. בעוד שסצינת מין אחת וממושכת באופן נרחב גורמת למעט אי נוחות – ובכוונה, משמעותה אינה אובדת מהצופים.

הדרמה הממשית בסרט מגיעה לידי ביטוי רק שהמשטרה החשאית בועטת בדלת, ולצופים צריך מעט סבלנות כדי להגיע לסצינה הזו, כיוון שעד אז חשים שהעלילה מתרחשת בקצב צריבה איטי. עם זאת, האיום של עונש מאסר חמור על הצעירים הוא הזרז של הסרט, ו-"מטרונום" אינו עוסק למעשה במאבקה של אנה בסמכות.

סרטו של בלק עוסק במאבקה של אהבה צעירה המנסה לפרוח בסביבה מדכאת. זהו הרהור על נחיצות הנעורים והצורך להביע את עצמך בחברה חופשית. למרות שהמומנטום של "מטרונום" נעצר מדי פעם לחלוטין, הסרט נשאר יצירה קולנועית חשובה ביותר, תוך הדגשה פרובוקטיבית על רומנטיקה בגיל ההתבגרות.

הסרט "מטרונום" | "Metronom" – עתה בבתי הקולנוע.