תארו לעצמכם שבמדינה רחוקה, רחוקה, בצדו השני של העולם. מדינה קטנה שאתם לא מכירים. אותה מדינה רצתה לקנות צוללות כנשק יום הדין , צוללות נושאות נשק אסטרטגי במטרה להרתיע מדינת אויב קלריקלית,  הנשלטת על ידי כוהני דת קיצוניים מלתקוף אותה למרות שאותה מדינה נמצאת במרחק של  1800 ק"מ ממנה.
תארו לעצמכם שאותה מדינת ננס  פנתה לאחת מן המדינות המתועשות והחזקות בעולם בבקשה לקנות ממנה את הצוללות, תוך הבנה שלאותה מדינה, יש גם רגשות אשמה על עבר איום משותף. ראשת הממשלה של אותה מדינה, סיכמה עם ראש המדינה הקטנה, שהיא תיתן למדינה סובסידיה יפה על חשבון משלם המיסים של מדינתה אבל, בהתניה שכל העסקה נעשתה כחוק, בלי שוחד, או פוילע שטיק.
תתמהו למה ההתניה והתשובה היא פשוט כי היא מכירה מקרוב את ההיסטוריה השקרנית והבלתי אמינה של ראש ממשלת המדינה הקטנה.
אבל עכשיו יש בעיה.
האם לחקור את הריח הרע שעולה מ"פרשת הצוללות" ההיא ולחשוף שבעצם כל תהליך קבלת ההחלטות,  היה שם רקוב? או פשוט האם לקבור הכל עמוק – עמוק ולעשות סוג של הדחקה והכחשה?

לכאורה. תגידו כן. הרי ידוע כי השמש היא המחטא הטוב ביותר של כל הגנבים העובדים במחשכים. אלה שיש בסמכותם להטיל צו סודיות או להכריז על סוד בטחוני לכאורה חושבים ומלבטים.
זו  בעיה של אליה וקוץ בה.
כי אם יסתבר שזה אכן המצב, ואכן יתפסו באותה מדינה מישהו בחשד למעשים לא חוקיים בגין גניבת עשרות מיליונים, תישאל השאלה האם לחשוף את הפרשה ולהסתכן שאותה מדינה תעשייתית נאורה, שהיא במקרה גם מדינת חוק.  תדרוש חזרה את הסובסידיה של כמה מאות מיליונים אירו שהועברו בגין העסקה?
כן, המצב לא פשוט. ועל כך כבר נאמר "אוי לי מיוצרי ואוי לי מייצרי". מה עושים?