במופע החדש  " המסכות שלנו" בוחרת הרקדנית והכוריאוגרפית רנה שינפלד לקלף את כל המסכות דווקא באמצעות שימוש במסכות: "המטרה שלי בריקוד שלי היום להנמיך עוף כדי להגיע גבוה יותר. בריקוד הזה אין מוסיקה. אני נושאת על כתפי את התנועה הצליל ההבעה והתפאורה. חושפת עצמי טוטאלית. מדברת לא עברית לא אנגלית לא רוסית לא ערבית אלא ג'יבריש. אני האשה המשחקת ולא החושבת -לפי אריסטו".

המופע יועלה ב-29.6.23  בתיאטרון תמונע בתל אביב. ויבוצע בו סולו חדש של רנה שינפלד לצד יצירה של שינפלד ולהקתה בביצוע הלהקה.

את הסולו יצרה רנה ביום אחד. " זו הייתה הפתעה גדולה עבורי. הגיעה אלי יצירה שנוצרה בלידה קלה. היא פרצה מתוכי.  הכרחתי את עצמי לא לגעת יותר, לא לקלקל, לא לבלבל ולא לשכלל… היה זה אתגר גדול להסכים לכך ולהבין שגם זה אפשרי ויש לידה ויש לידה".

על הבחירה שלא להשתמש במוסיקה בסולו שלה היא אומרת: "בכל הריקודים אני בוחרת מוסיקות מדהימות ואני מאד אוהבת לרקוד להן . בריקוד הזה החלטתי שלא צריך מוסיקה . לבד מצלצול טלפון שנשמע פעמיים ברקוד, אין מוסיקה אין פס קול.  אני פס הקול של הריקוד. לצלצול שבחרתי יש משמעות חזקה עבורי. זהו צליל מעולם חיצוני אולי עולם אכזר, שמנסה להפסיק אותי להחזירני אל המציאות ואני לא נכנעת לו, ממשיכה ללבוש גלימות שונות, מסיכה אחרת ולהתבטא ולהיוולד מחדש". השימוש בשפת הג'יבריש עליה היא עובדת שנים מייצג חיפוש אותנטי לשאלות מאיפה מגיע הקול בגוף שלנו  מאיפה כל אות יוצאת מתוך הגוף . מבחינתה לכל אות משמעות פנימית אחרת ושונה .

היא מתקלפת מכל מה שהכירה: "התפקיד שלנו להוריד מסכות להוריד תלבושות להגיע לעירום, לאמת ,לראשוניות, לטבע האמיתי שלנו ושל היצירה שלנו. כל מה שלמדתי מגדולי הכוריאוגרפים בעולם – דמם בדמי זורם וקולם בי רן אבל אני חייבת לקלף את הקליפות דרך האמנות שלי." היא אומרת.

בריקוד הזה היא אומרת כן לספונטניות ,לא לתכנון ,כן לרגש. מציאת היופי באי השלמות, בנבילה, בקמילה, לא להסברים שלעתים קרובות מצמצמים ומקלקלים. היא בוחרת בלא מהוקצע ובלא מתוחכם ומלוטש. ששת גלימות הקימונו בהן היא רוקדת מייצגות עונות ותקופות בחיים, מצבי רוח שונים, זיכרונות, התלבטויות ושמחות, הכל חשוף.

בחלקו השני של הערב תבצע להקת רנה שינפלד את  "המסכות שלנו" למוסיקה של מרדית מונק,  רימסקי קורסקוב וארי פרנקל והמלחין הישראלי שיושב בניו יורק ואשר הלחין לה את המוסיקה לריקוד הידוע שלה "חלום יעקב".

בתהליך היצירה המשותף לרנה ולרקדניות הלהקה, ג'ואנה עופר, לנה ריקנר, דניז קליין, אילה יעקב ודורית כוכבי הניעו המסכות תהליך אמנותי של גילוי מחדש : "המסכה הכתיבה לנו סוג תנועה חדש. כאילו הגוף נכנע ונשמע לה. גילינו  דרך חדשה לזוז. לזוז בשקט, לזוז מעט ,לזוז מבפנים. לזוז בקצב שונה״ הן אומרות.

תיאטרון תמונע 29.6 – 20:00, 30.6 -13:00