אם אי פעם היה לי ספק שבני גנץ לא מתאים להיות מנהיג, הרי שפרשת חבירתו בזמנו לביבי הראתה כמה הוא שוואנץ. טירון פוליטי תמים ולא מתוחכם שמסתכל על העולם מנקודת ראות של חייל. פוליטיקה איננה היררכיה צבאית. התרגיל שעשה לו ביבי ש"הבטיח", רוטציה בראשות הממשלה, היה דוגמה קלאסית לטירון פוליטי מול אשף של שקרים, חצאי אמיתות וידוע בעבר של הבטחות שלא התקיימו. ייתכן כשביבי מבטיח, הוא מתכוון באותו רגע לקיים את ההבטחה – יתכן. אבל רגע לאחר מכך ההבטחה הנה בגדר עוד הבטחה שלא קוימה. היום אני מתקומם נגד בני גנץ שחובר שוב לביבי בליקוק, שמכוון למורשתו וזכרו של אביו של נתניהו, פרופ' בן ציון נהנתניהו.
מי שקורא מעט את ההיסטוריה של בן ציון נתניהו מסוגל להיווכח כי היסטוריה לא יכול לשכוח את תרומתו המפוקפקת של אותו פרופסור שכמעט וגרם למלחמת אזרחים בפרשת אלטלנה. לא סתם דחו אותו חבריו באקדמיה וראו בו איש קיצוני ומוטרף שנאלץ לברוח עם משפחתו לארה"ב .

ניסיונו של גנץ 'לזרוק' ליקוק לכיוון הביבי לאחר שמפגינים תלו שלט על קבר האב, מעורר בי קבס ואי נוחות, וברור שגנץ מנסה לזכות בנקודות פוליטיות במגרש של אוהדי 'הביבי' מול יריבו הפוליטי ראש האופוזיציה ויו"ר 'יש עתיד'. יאיר לפיד. יש בבי תחושה שגנץ מתרעם ומקנא שכתב עיתון בדרגת רב"ט עולה עליו בתחכום פוליטי. על פי הסקרים יש לגנץ יתרון משמעותי בקרב מול נתניהו על ראשות  המשלה. אבל, גנץ לא למד כנראה שסקרים של היום, אינם הסקרים של מחר ומערכת בחירות שתגיע, והיא תגיע, תביא אתה גל של סירחונות, השמצות וסיפורי בדים אודות גנץ מצדו של נתניהו. נראה כי ה"גנץ", יתגלה שוב כשוואנצ ואנחנו נאכל את הדייסה שהוא מבשל בנאיביות מוחלטת.