הרבה שנים הייתי קבור במחשכי מערכת המודיעין של ישראל. הייתי אחד מאלפי אנשי המסכות והצללים העושים עבודתם בשקט ובחשאי. אלו שעבודתם איננה נשאת בפי רבים. כשעברתי לחיי האזרחיים, למדתי מנהל עסקים כתואר שני, אבל בעיקר אהבתי את הנושא של התנהגות ארגונית, מה שנקרא פסיכולוגיה תעשייתית. לימדתי בכמה מכללות את הסטודנטים לתעשייה וניהול ושם לימדתי גם מבוא לניהול. כאשר דיברתי איתם על שינוי שהוא פקטור קבוע בחיי ארגון ואיך מנהלים שינוי בארגון, הסברתי להם שמנהיגים חדשים בארגון, כמעט בכל רמה, פגיעים במיוחד בחודשים הראשונים לתפקיד החדש.

מה עושים?

ראוי בשלב ראשון לעשות מיפוי של הכוחות בארגון,  ובעיקר לדבר עם העובדים ולהקשיב. לא לחשוב שאתה בא להמציא את הגלגל. וגם אם יש לך חזון אל תעשה הפיכה אלא מהפך לאט ועם העובדים, כי בדרך כלל הם שמרנים וחוששים ושואלים את עצמם כל הזמן:" מה יצא לי מזה?"
המנהלים שבין הקוראים יודעים שחלק ממה שעושה אותנו מנהיגים הוא היכולת שלנו לקרוא את המערכת, להוביל חזון ואסטרטגיה, להסיר חסמים ולגרום לדברים לקרות תוך שיתוף פעולה עם העובדים.
מנהיגים חדשים בארגון, כמעט בכל רמה, פגיעים במיוחד בחודשים הראשונים לתפקיד החדש. אין להם הידע וההבנה של האתגרים העומדים בפניהם. הם אינם יודעים עדיין מה יידרש מהם כדי לעמוד באתגרים האלה. הקושי הגדול ביותר אולי הוא העובדה שעדיין אין להם הרשתות ויחסי העבודה הנדרשים לכל אלה. בתקופת המעבר הזו מנהלים נבחנים על כל צעד, כל אמירה וכל החלטה. לכן כניסה לתפקיד באופן מודע היא חשובה כל כך.

עברה כבר חצי שנה מאז מונו השרים החדשים של הממשלה הזאת. עברו כבר מאה החסד, ואתה יכול לראות שיש הרבה שרים בתפקידים מומצאים, שמסתובבים כמו פורפרות ומעט הצהרות חסרות אחריות ואלימות מבחינת תוכן וסגנון, הממשלה הזאת נכשלת בכל קנה מידה ניהולי. פיזור כספים וביזת אוצר המדינה איננה מדיניות עם חזון. הפרחת סיסמאות כוחניות ודרישה לעוד סמכויות מעצר מנהלי או דרישה להקמת משמר לאומי תוך החלשת המשטרה, איננה תכנית לביטחון לאומי.

ההתנפלות הברוטלית של שרים על נגיד בנק ישראל או היועהמ"שית, או על מנכ"לים, רק מחזקת את הפער הלא ניתפס בין זמן תקשורת שמקבלים כל מיני חברי כנסת קיקיוניים וצעקנים כמו ניסים ואטורי או טלי גוטליב לבין חוסר חשיבותם בפועל בניהול חיינו, תפקיד שעליו הם מקבלים משכורת יפה. הניגוח ההדדי בין סרת התעמולה ובין הסרה לענייני 014 – מודיעין, הגברת גילה גמליאל, רק מדגיש את הצפיפות והשעמום בשולחן הממשלה.
הסרים רגב, אמסלם וקרעי כנראה בחיים לא שמעו על שדרת הניהול המקצועי המתקראת Civil Service (שירות אזרחי א.מ), והם מתעקשים להחליף אנשי מקצוע באנ"ש (חברי מרכז ופוקדי פריימריז מדופלמים שהידע שלהם בניהול מפוקפק).

איך כתב הבוקר נחום ברנע בעיתון " ידיעות אחרונות"? : "נתניהו מתנהג כמורה מחליף בכיתה שאיבדה רסן. ומאחר שהוא מרגיש שאיננו יכול להשתלט על שריו, הוא מצטרף אליהם". ( תוספת שלי: מצטרף לבלגן ולטרלול). אז כן גבירותי ורבותי, זו ממשלתנו, ועליה אנו אמורים לסמוך לנהל את חיינו?  אני מודאג. מה אתכם?