"רוצחי פרח הירח" עשוי להיות אחד הסרטים הטובים ביותר של מרטין סקורסזה עד היום. העלילה, המבוססת על סיפור אמיתי שעובד מספרו של דיוויד גראן, קורעת לב, ומציגה את האכזריות, האלימות ותאוות הבצע של ויליאם קינג הייל ושותפיו, ואת הייסורים שעבר השבט האינדיאני אוסאז', בגלל מעשיהם הנתעבים. נראה שסקורסזה בן ה-81, שכתב את התסריט יחד עם אריק רוט, עדיין בשיא הקריירה שלו, תוך שהוא מעצב בצורה מורכבת סיפור אפל עם מנעד סצינות צבעוניות ונעימות. בזכות צוות שחקנים פנומנלי, ויזואליה שובת לב וסיפור אשר שובה את הלב, ומצד אחר בהחלט יודע להכעיס, "רוצחי פרח הירח" הוא בהחלט אחד מסרטי השנה החשובים והטובים ביותר.

העלילה מתרחשת באוקלהומה בארצות הברית של שנות ה-20, ועוקבת אחר הטבח של חברי שבט האוסאז' על ידי וויליאם קינג הייל האכזרי (רוברט דה נירו) – בעל חווה שהשתמש בקשרים שלו עם שבט האוסאז', ויחד עם אחיינו – ארנסט בורקהרט (ליאונרדו דיקפריו) ואחרים, דאגו לרצוח את משפחתה של מולי בורקהארט (לילי גלדסטון) ושלל חברי אוסאז' אחרים, במטרה לגנוב את כספי הנפט שלהם. לאחר רציחות מרובות והיעלמות של חוקר פרטי, ה-FBI נכנס לתמונה, בראשותו של טום ווייט (ג'סי פלמונס).

הסיפור עצמו מרובד, ולוקח את הזמן לפתח את המתח הבסיסי, עוד לפני שה-FBI נכנס לתמונה. שבט האוסאז' מתואר באנושיות: התרבות שלהם יפה, הלבוש והשירים מסקרנים, הקשרים ביניהם נעשים בניואנסים, והאמון שלהם ב-הייל מבוסס היטב. ל-"רוצחי פרח הירח" יש דרך לאזן בין הכנופייה של הייל ובין עומק הטרגדיה של שבט אוסאז'. הסרט שומר על היושרה האמנותית שלו תוך הצגת פרטים רבים, ודורש את מלוא תשומת הלב של קהל הצופים. למרות אורכו הנמשך כ-206 דקות, סקורסזה מנצל כל רגע בצורה מופתית, כשהוא מציג את התמונה הגדולה של הדברים, אך גם לוכד את חיי היומיום של משפחות האינדיאנים בעיירה.

מדי פעם יש גם עליצות והומור, אבל "רוצחי פרח הירח" לא פוטר בשום אופן את הייל מהפשעים שביצע או מאפשר לנו להזדהות איתו. הסיפור שבמרכז הסרט הוא כזה שרלוונטי גם לימינו: חלק מהדיאלוגים בסרט כוללים שורה על שכחת היסטוריה או אנשים שממשיכים הלאה, וחלק מהטקסט מהדהד על כיצד יש לשים לב יותר לפשעים שאינם מבוקרים, וכיצד ההיסטוריה עיצבה נרטיבים מסוימים, או במקרה אחר העלימה אותם לחלוטין. זה הופך את הסרט לקשה לצפייה מדי פעם, אבל כמכלול הוא חזק ויעיל הודות למסגור של סקורסזה.

"רוצחי פרח הירח" הוא גם חגיגה ויזואלית לעיניים. הסינמטוגרפיה של הצלם רודריגו פרייטו חמימה, מה שהופך את צבעי האדמה לבולטים, אך גם מעוותים (פריטו השתמש בצינורות גז קבורים ואש לצורך האפקט הזה), כדי להציג את ההיבטים המטעים של הסיפור. יחד עם תסריט ואינטנסיבי ומרגש, השפה הוויזואלית של הסרט אכן מתעוררת לחיים. סקורסזה שוב אוסף צוות מצטיין כדי להחיות את הסיפור: דיקפריו מציג את ארנסט כאדם בור ועם הארץ, וללא עמוד שדרה אמיתי בכל הנוגע לעמידה מול דודו. השחקן הולך על קו דק בין כנות לאכזריות, עם תאווה לכסף שמניעה את מעשיו. דיקפריו רחוק מלהפוך את ארנסט לסימפטי, אבל ההופעה שלו מציגה אדם הנחוש לפעול למען בצע, אולם גם כאיש משפחה שעוטה מסכת של חסד.

דה נירו חסר רחמים בצורה ישירה, כמו הדמות אותה הוא מגלם. נבכי הידידות של הייל עם שבט האוסאז' נראה כמסע רב-שנים של אמון וחיבור, אולם מתחת למסכה הוא אדם מרושע ודו-פרצופי. גלדסטון גונבת את ההצגה בתור מולי, וההופעה שלה מדגישה את החוזק הנפשי של דמותה, את נחישותה וגם את הסנוור שהיא מקבלת מאהבה ומאמון. האינטונציה, שפת הגוף והבעות הפנים של השחקנית מלמדים הרבה, ואכן זוהי הופעה שתשב בלב הצופים הרבה אחרי שהסרט יסתיים, ואין ספק שתהיה מועמדת מובילה לאוסקר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר.

בסופו של דבר, "רוצחי פרח הירח" הוא חלון ראווה הקורע את הבטן לנקודת זמן היסטורית, שמציגה את התוצאה ההרסנית של מערכת גזענית ואת האכזריות האלימה נגד אוכלוסיות אינדיאנים בארצות הברית. זהו סרט מצמרר ומרגש, ולמרות הסוף המורכב והשונה ממה שמצפים, סקורסזה שוב מוכיח מה יכול להיות קולנוע: מהורהר, מעורר השראה ומלא חיות.

הסרט "רוצחי פרח הירח" | "Killers of the Flower Moon" – עכשיו בבתי הקולנוע.