אני מוטרד.

לא בגלל שאני לא חושב שצה"ל מסוגל להתגבר בקלות על חמאס מבחינה צבאית, אלא בגלל שאנו שמים על עצמנו חסמים ערכיים, מה מותר ומה אסור במלחמה. מבחינה חוקית אמנת ז'נבה או חוקי המלחמה אינם חלים על יחסינו עם ארגון טרור אלא רק על מלחמה בין שתי מדינות/ צבאות ממוסדים.

אבל אנחנו מתנהגים כאילו אנו מקבלים על עצמנו את דיני המלחמה , באופן חד צדדי.

אנחנו הצבא היחיד בעולם שמפזר כרוזים לאזור אותו הוא הולך להפציץ וכורז או מתקשר בטלפון לאזרחים או נותן התראה לאלה שעדיין מהססים על ידי הטלת פצצת ניסוי שנקראת "הקש בגג".

לא הבריטים מול גרמניה במלחמת העולם השנייה, לא האמריקנים במלחמותיהם בווייטנאם, עיראק, אפגניסטן או דרום אמריקה, ובטח לא הבריון הרוסי פוטין שמחק לחלוטין את גרוזני בירת צ'צ'ניה בשתי המלחמות מול הצ'צ'נים שם אנסו בזזו והרגו חייליו את כל מי שזז, בדומה למה שעשו באוקראינה. כולל חטיפת אלפי ילדים אוקראינים והעברתם לצורך "רוסיפיקציה" לרוסיה. אותם ילדים בלונדינים וכחולי עיניים מיועדים להעברה לאזורים ברוסיה שבהם הפכו הרוסים האתניים למיעוט בגלל הגידול הדמוגרפי העצום באוכלוסייה המוסלמית.

נכון שלא ידעתם את זה? כי למעט הצעקות מקייב, אוקראינה לאף אחד בעולם לא איכפת ממש, כמו שלא מעניין אותם שיש לנו עוד 136 חטופים בעזה. יתרה מכך. אם אתם צופים בתקשורת עולמית או קוראים מדי פעם את ה"וושינגטון פוסט" או ה"ניו יורק טיימס", תיווכחו לדעת שהם רואים בכך סוג של חילופי שבויים מבורכים בין שני צדדיים ניציים הנלחמים זה בזה.

אז בואו ונחזור לקטע של אני מוטרד.

אני מוטרד כי יש לנו בראש הממשלה איש שגורלו האישי, ההישרדות האישית שלו חשוב בעיניו מכל דבר אחר והוא מצהיר על נכונותה של ישראל למלחמת חורמה בחמאס בת שנה וחצי, עד למיגור החמאס. האם ביבי  מנותק לגמרי מן העובדה  שאותם אנשים שהם החיילים והקצינים שלנו בשטח, הם – הם הגוף היצרני העיקר שמייצר את הכלכלה האמתי של ישראל? הם-הם האנשים שמשלמים מיסים, הם-הם הקטר שמושך את כלכלת המדינה. הם אותם אנשים שעמדו מולך האדון אני ואני..ואני, עמדו בגאון לבלימת ניסיון ההפיכה המשטרית שביסודה גם עומד האינטרס האישי שלך ביבי , לייצר פה יועץ משפטי מטעמך, שאולי יבטל לך את המשפט., מינוי שופטים " מטעם" שיגרום לכך שהרשות המשפטית כפי שהיא היום תעלם. ועימה גם המשפט הפלילי בו הוא עדיין נאשם.

אדון ביבי. אתה לא יכול להחזיק את אלה שממלאים את מחסני האוצר בכסף של מיסים בהחזקתם במילואים שנה וחצי. גם ככה המדינה תקרוס קודם לכן. כי יש פה סקטור גדול שמכפיל את עצמו כל עשר שנים שאיננו תורם לכלכלת ישראל. ולהזכירך, אדון ביבי.  למרות שביידן הבטיח בפומבי  14 וחצי מיליארד דולר כמענק למלחמה , זה תקוע עדיין לגמרי בבית הנבחרים וספק אם ימומש לפני הבחירות כי לא בטוח שביידן יהיה הנשיא הבא של אמריקה, וכרגע- האלטרנטיבה ה'דונלד טראמפ', גם הוא "חם" עליך אש, במובן השלילי.

לביבי יש שותפים, החרzים ששלוש מאות אלף מהם, ממשיכים להיהרג באוהלה של תורה, כאילו הם לא חיים במדינה הנלחמת פה על קיומה, במציאות מקבילה כשהם דורשים וממשיכים לקבל את ליטרת הבשר הקואליציונית שלהם כאילו המשק לא קורס מול הוצאות המלחמה, ואחזקת  200 אלף איש מפונים מעוטף ישראל בצפון ובדרום.

אגב, רבני אגודת ישראל, בשנת 1948 היו אחרים. ברור שהם לא קראו לעצמם "ציונים", כי הציונות הייתה האויב האידיאולוגי שלהם, שהציע חלופה להסתגרות בגטאות. אבל כשפרצה פה מלחמת יום העצמאות, אותם רבנים סגרו את בתי האולפנה והישיבות והוציאו את תלמידיהם לעזור במאמץ המלחמתי.
הגוף השני ששומר על ביבי מבחינה פוליטית,  אבל גם תלוי בו , הם אנשי בן גביר וסמוטריץ'. והם כרוכים זה בזה כמו צמח טפילי התלוי בעץ שמזין אותו. בטבע יש לכל הצמחים הטפילים מה שהבוטניקאים קוראים "מצוצה" (סוקולנט) – חיבור קבוע לצמח הפונדקאי . דרך המצוצות עוברים מים, מינרלים וסוכרים מן הצמח הפונדקאי לצמח הטפיל.

גם החרzים וגם המתנחלים בעצם שודדים את אוצר המדינה מתוך הבנה שהשומר על כרם האוצר, לא מונע את הביזה, כי הוא שותף להבנה שהם תלויים זה בזה או תלויים זה לצד זה. אנשי עוצמה יהודית/ אנשי סמוטריץ' הם גופים  ימניים קיצוניים הרואים בעצמם את החלוץ לפני המחנה, גופים אידאולוגיים – משיחיים השוגים באשליות שווא ומערבבים אידיאולוגיה דתית, אמונות משיחיות עם התעלמות מוחלטת של הריאל פוליטיק העולמי, תפישה המתעלמת ב"עזרת השם " בתובנה  שמדינת ישראל על שמונה מיליון תושביה היהודיים היא מדינת ננס , הנסמכת על מעצמה גדולה שאיננה תמיד סלחנית למשובות הילדות של ממשלת ישראל. סמוטריץ ובן גביר ואנשיהם מזלזלים בביידן ובאירופה, כי הם נצר לעם ישראל הנבחר.  כל היתר? גויים, ערב רב. 

ארה"ב היא מעצמה דמוקרטית שמצליחה לעשות מה שרוב הישראלים לא מצליחים. האמריקנים עושים את ההפרדה בין ה"איש" ו"האישיו" ( ISSUE) . קרי: בין הצרכים של ביבי האיש להישרדות ומילוט מאימת הדין ובין הצרכים האמתיים והריאלייםשל מדינת ישראל כמדינה קטנה במזרח התיכון, ולא באירופה .

בפעם השלישית, אני מוטרד מזה שגם שר הביטחון יואב גלנט מבין את זה ובאמצע מלחמה יש סדק של אי אמון בינו ובין ראש הממשלה. ויש לו מכונת ארס, מכונת טריקים ושטיקים שמנסה בכל הכרח להגיע לנורמליזציה תודעתית, כאילו כלום לא קרה פה אחרי טבח / אסון השביעי באוקטובר. יתרה מכך הם מנסים להציג קונספירציה על כישלון קולוסאלי של מערכת הביטחון והמודיעינית ו"מזל" שהוא היה פה בראש להציל אותנו כמו אז ב"קורונה."

לכאורה יד אחת אומרת שזה לא הזמן לעשות חקירות או פוליטיקה ואת זה נעשה אחרי המלחמה, אבל ביד השני הוא בני משפחתו הקרובה, וחבר הטפילים שהוא מינה כשרים והתלויים בו כמו קרצייה למחייתם, ממשיכים לעשות פוליטיקה במירעה תוך האשמת כולם רק לא לקבל אחריות.

בפעם ברביעית והאחרונה, אני מוטרד כי ביבי מנסה למשוך זמן על מנת לעשות את מה שהוא תמיד עשה: להסתמך על הזיכרון הקצר והשטחי של בוחריו, ואחרי שנה של התשה הוא ישראל אותם: אוקיי, אתם רוצים שאני אלך? אבל אתם רואים בסיבה מנהיג בשיעור קומה כמוני שהמסוגל לשקם את המדינה?

לסיכום: ביבי, אתה הדפקט שלנו. ואם אנו רוצים לעשות מעשה ולהפוך "דפקט" ל"אפקט" הבראה, שיקום, העצמה וקימום, אנחנו חייבים להיפרד. לא אלמן ישראל. כשנגמרה מלחמת העולם השנייה, הדיחו הבריטים בבחירות דמוקרטיות א וינסטון צ'רצ'יל מי שאתה מכנה כמנטור המנהיגותי שלך, והוא הלך הביתה וכתב ספרי זיכרונות (הוא אפילו זכה עליהם לפרס נובל לספרות!), אולי אתה חולם אחרת, אבל גם אתה תלך. אז לך.