"זו בטח תהיה פתיחה שקטה, עצובה, כאלה הם ציורים – אילמים. התערוכה היתה אמורה להיפתח דקה אחרי האסון שפקד אותנו ונדחתה. לא שיניתי כלום, גם לא את הטקסט שכתבתי, משום מה זה נראה לי וולגרי. ולמרות ענן הפיח אותו כולנו נושמים אולי לרגע תהיה לנו עדנה כי האמנות, כל אמנות, תמיד טובה לנשמה", כך מתוודה בצר בפוסט בדף הפייסבוק שלה.

הדימוי המרכזי הוא ראש אשה המצוייר מאחור. העורף, הצד הפחות מוכר, המסוכן, המקום הנסתר. חודשים ארוכים של ציור דיוקן שאינו פנים, שהוא כהסתר פנים. טופוגרפיה הפונה לאחור, יורדת ועולה במכחולי אפס לפרטי ״אֵינְפָּנָיו הַהוֹלְכִים לִקְרָאתִי״ (אברהם חלפי).

סידורי השיער השונים בציורי התערוכה הם כרְעָלָה, או כמַעֲטֶה, או כצעיף (veil) והם מכסים, מסתירים ומאירים – אשה, נשיות. הראש הצומח מהגב החשוף נדמה כנובע מהרקע המעונן, כמו חלל קוסמי אינסופי. כמו מתוך מרחב בלתי מוגדר נפרשים משטחים ציוריים, הנחות או הטחות צבע. כדור השיער, מִתְפַקֵּס ומתחדד בדיוק, אפיון וספציפיות ראליסטית, שבאופן פרדוקסלי היא גם מופשטת וכמעט בלתי מוגדרת, כראליזציה אובססיבית של הדֶּקוֹרוּם, הקישוטי, הסתמי.

הארגון הדִּגְמִי או הכאוטי, המבנה הסָדוּר או הבלתי רגולרי, מגלה איך ה״סבך״ של אחורי הראש הוא כתמונת רנטגן של שיטה, חשיבה, פרדיגמה סטרקטוראלית, או להיפך, אופנים אקלקטיים של ארגון בלתי מאורגן, מרושל לכאורה, שיצא משליטה, שנערם ונזרק לאחור במעין חיפזון. בדומה לדוגמאות מתורת הכאוס (ביטוי פרדוקסלי, (כמו תנועת העננים בשמיים, צורתם והשתנותם, שאינן לוגיות ואינן ניתנות לשחזור.

מטאפורית, ניתן לחשוב על סידור השיער כשיקוף של מוח, של מעגלים חשמליים, של חקירה או נסיון לתבנת את מסתרי הלא ידוע. רשת סינפסות שמובילות אינפורמציה, מחשבות, מבוך רגשי הסבוך כמעבה יער – המשך לציורי היערות המוקדמים של בצר ושל אלו המוצגים בתערוכה זו. פיתולי השבילים שבסבך היער מתרחקים מעיננו אל עבר החושך האטום או מקור האור, לְעֵבֶר הלא נודע.

בציור, פוליפוניה של הסתרגויות, הנשזרות זו על גבי זו, ארוגות לעיתים בתפזורות, או כסידור פרחים ועלים הבוקעים מתוך האפלה הסגולה – ירקרקה – זהו טבע מטאפיסי אפל (וקסום) המופיע כמוטציה מופרעת.

האשה המופיעה בציורים, המפנה את גבה אל הצופה כמעט בהתרסה, היא ״טבע״. זהו ״טבע״ פתייני ודוקר, מעטר ומכאיב, מרחף או נלכד. היופי בוקע ממנו או נעלם לתוכו כמו הרכבה פלאית, כמו צמח טפיל המטפס על גוף, על ראש אנוש, מעל לוז התודעה. זהו יער חשוך המואר בהבהוב גחליליות.

גלריה נגא לאמנות עכשווית רח' אחד העם 60, תל אביב