הבמה החשופה פולטת לתוכה שמונה יחידים, 3 גברים ו-5 נשים. כל אחת ואחד מהם לבוש בבגד שונה המייצג את כל מנעד שכבות החברה. לכאורה, זה נראה קצת "בלגן". כל אינדיבידום רוקד לעצמו, אך מידי פעם הם מצטרפים לקבוצה קטנה או גדולה. סגנונות הרוקדים.ות שונים זה מזו וכל אחד.ת מבטא את רחשי ליבו וגופו. לעיתים הם משוחחים בתנועה בזוג, לעיתים הם עוברים מיד ליד. בסופו של דבר סך כל היחידים מגיע לשלם הקבוצתי.

"טאטרי" של מור שני, כוריאוגרף אורח בלהקת פרסקו, הוצגה לראשונה בחורף שעבר. בראיונות שנתן שני, הוא קישר את הכאוס שביצירה לכאוס הפוליטי בישראל. הכאוס התחלף בינתיים בכאוס כואב ועצוב אחר ועל כן, היצירה הזו רלוונטית גם היום.

פס הקול העוצמתי והמטריד שהיווה השראה לשני, הוא של הנריק גורצקי, המלחין הפולני שחזה את התפוררות הגוש הקומוניסטי. קטעים מהסימפוניה המלווים את המופע, נערכו ע"י העורך המוסיקלי איתמר גרוס. הנריק גורצקי בילה את שנות חייו האחרונות בחבל הרי הטטרה שבפולין והשם "טאטרי" הוא שמם הקדום של הרי הטטרה.

שמונת הרקדנים מציגים ביצועים מדויקים ומקצועיים. לכל אחד ואחת איכויות וסגנון ריקוד משלו בהתאם לגופו ואישיותו.

עיצוב התאורה היה דל והיתה חסרה דרמתיות וניגודיות. חסרות היו גם קומפוזיציות אסתטיות על הבמה, אך זה נסלח כי הלא זהו כאוס והבלגן חוגג.

כוריאוגרפיה: מור שני בשיתוף רקדני הלהקה
ניהול אומנותי: יורם כרמי
עיצוב פסקול ועריכה מוסיקלית: איתמר גרוס
עיצוב תלבושות: עומרי אלבו
עיצוב תאורה: עופר לאופר

להקת המחול פרסקו היא קבוצת מחול עצמאית שהוקמה על ידי יורם כרמי ב-2002 והייתה חברה בעמותת הכוריאוגרפים שאיגדה בתוכה יוצרים עצמאיים בתחום המחול. מאז הקמתה ועד היום גדלה הלהקה והיא נחשבת כיום אחת הלהקות הבולטות בתחום המחול המודרני בישראל ופועלת מתוך בית פרסקו למחול ותרבות שהקימה בשכונת נווה שאנן בדרום תא.