המנצח ז'אנאנדראה נוזדה מעלה ביצוע מופתי ביופיו לסימפוניה הרביעית של מאהלר (בסול מז'ור) והכנר ג'יימס אהנס כובש את לב הקהל בליריות ובווירטואוזית בהן הוא מנגן את הקונצ'רטו של סמואל ברבר (אופ' 14),  התזמורת הפילהרמונית,  4.1.2024

בקשת רחבה פתח הכנר הנודע ג'יימס אהנס את האלגרו של הקונצ'רטו  לכינור של סמואל ברבר. בצליל חם מלא הבעה ותלת ממדי ניגן על הסטרדיוואריוס מרסיק שלו. לא היה כאן אלגרו במשמעות הקונבנציונלית –  שכן הקונצ'רטו מלא הרגש שם דגש יותר על הפן הלירי. תחת שרביטו של המנצח ג'אנאנראה נוזדה ניגנה התזמורת בלכידות כשהמנצח שומר תדיר על מתח. כלי הנשיפה הפליאו בניקיונם והדיאלוגים בין קבוצות הכלים העצימו את המתח. בניקיון זוהר ובווירטואוזיות טהורה ניגן אהנס על הצלילים הגבוהים על הגשר. לא היה מדובר בצחצחות צליל עקרות אלא בנגינה מלאה ברגש.

השירתיות בנגינתו הייתה מדובבת ומלאת טמפרמנט בכל פסקה הייתה "מיני  סערה" שהתפוצצה. מלאות  יופי ועליצות היו שורת הסינקופות שהיו ניגוד לנושא החם הדרמטי והסוער בכלי הנשיפה וכלל הטוטי התזמורתי.

פרק האנדנטה היה מהורהר ועשוי בטוב טעם.  אהנס ניגן באינטנסיביות רכה וניהל דיאלוג עם האבוב שניגן בליריות ובזוהר. יפה במיוחד הייתה הירידה לפיאנו וההתאדות. האנדנטה המהורהר הכין את הקהל לסערה של הפרסטו הסוער שהיה מתובל במקצבי ג'ז. ההאטות וההפסקות דווקא תרמו להעצמת המתח הניקיון של כלי הנשיפה  והרעדוד בתזמורת שמר על מתח לאורך זמן.

לשיא ההבעה הלירית הגיע אהנס דווקא בנגינת ההדרנים – הסונטה השלישית של איסאי. הוא פתח בחרישיות וניגן בפריטות קטנות ובעושר גוונים.  בגליסנדו מלא ברק ריחף על כל המיתרים ובהפסקות של נשימות שדרבנו את המתח. את הפרטיטה הראשונה של באך ניגן על שני מיתרים  בעומק לירי של תפילה באכית.

מפעמוני שלג ועד שטן חביב

הסימפוניה הרביעית של מאהלר (בסול מז'ור) היא הקצרה מבין הסימפוניות שלו. היא נעה בין חלום למציאות ומתובלת בהומור. עיקר יופייה בפלטת הצבעים המעודנת של מאהלר ובמגוון הכלים העשיר.  היא  עוסקת לא רק ביפי הטבע  המשכר אלא בעיקר בדרך בה רואה ילד קטן את גן העדן. התזמור העשיר שלה כולל לא רק מגוון של כלי נשיפה אלא גם פעמוני שלג ומגוון תופים.

המנצח האיטלקי הדגול ג'נאנדראה נוזדה שלט בתזמורת ביד רמה. וכך ניתן היה ליהנות מהריתמיות המוקפדת המנוקדת בפתיחה ומהפן המשחקי של הסימפוניה. העליצות הבהירה של החלילים וכלי הנשיפה הגבוהים  —  החליל, החליל פיקולו והקלרינט  — כולם ניגנו בעליצות בהירה את הנושא העליז הריתמי של הפתיחה. החצוצרות והטרומבונים ענו להם בניקיון מרשים. את המחול העממי — הלנדלר — ניגן כל הטוטי התזמורתי בלכידות ובריתמיות מנוקדת.  יפה במיוחד הייתה הליריות בנגינת הכנר הראשי דומיטרו פוטיצ'רי שניגן במכוון על הצד הפנימי של מיתר הכינור כדי להבליט את הצליל הצורם של השטן. השטן היה מקאברי אך התחושה הייתה שזהו שטן חביב ולא דמוני.

הצליל החם של הכינורות הרטיט ביופיו. שמעו את פעמוני מזחלות השלג מתרפקים על הצ'לי, והכינורות רמזו בסינקופות לנושא המאיים.  קרן היער הייתה הגיבור הראשי בהמשך. החזרות והניגודים בין כלי הקשת לצהלה המנוקדת של כלי הנשיפה היו מרשימים.

את הלנדלר ניגנו הכנר הראשי וכל הטוטי התזמורתי בלכידות וריתמיות מנוקדת.  יפה במיוחד הייתה הדרך בה התנקז הכול לחיק נגינתה המרשימה של הנבלאית יוליה רובינסקי. הצליל החם של הכינורות ומשחקי הניגודים היו יפים. שמעו את פעמוני מזחלות השלג מתרפקים על הצ'לי, והכינורות רמזו לנושא המאיים בסינקופות. קרן היער הייתה הגיבור הראשי בהמשך. החזרות והניגודים בין התזמורת לצהלה המנוקדת של כלי הנשיפה הרשימו ביופיים. התזמורת ניגנה בצליל רחב והנגנים "משכו" את הקשת, ומנגד – הניקוד של המחול הריתמי היה מלא עליצות.

בירידה לפיאנו הרשימו החלילים שניגנו בניגודי פתע של הדינמיקה, והחצוצרות זהרו בניקיונן.

מחול המוות מנקודת מבטו של הילד הכמה לעולם הנצחי בפרק השני היה מאד מקברי. כלי הנשיפה הפליאו בנגינתם – שמעו  את האבוב וכלי הנשיפה  הכנר הראשי דימיטרי פוטיצ'רי ניגן בליריות את האריה שלו. שמעו מעט את הפן הסאטירי ובעיקר היה כובש ביופיו הפיאנו החרישי של כלי הקשת שנוגן ברכות מלטפת ועומק מאד שירתי ובתנועה במתמדת.

רק בסוף מחול המוות היה מעט מתח. הקלרינטן והכנר הראשי ניגנו נפלא, והניקוד המדויק של כלי הנשיפה אף הוא היה נהדר. ה"צביטה" השמימית באוויר  והסטקטו היו מוקפדים. האבובים הפליאו בנגינתם.

לסופרן אנה דניסובה היה קול קטן אך היא שרה בניקיון מופתי והיטיבה לשחק את תפקיד הילד הקטן שרואה את העולם בתמימות ובאופטימיות. לא שמעו בשירתה את הצהלה הארצית על קדירת השעועית  והחגיגה הרוסטיקאלית ויותר את הכמיהה לחדווה שמימית. ההתאדות בסוף הפרק הסוער הייתה מרתקת, וכך גם הסיומת באוויר. ההתפרקות לנבל הייתה מופלאה.

את הפרק השלישי השלו התחילה התזמורת מאפסי צליל.   כל הטוטי התזמורתי ניגן בחום וברכות. הכנר הראשי דומיטרו פוטיצ'רי היטיב להוביל התזמורת בנגינתו הלירית והמנצח הקפיד על קווים ארוכים של צלילים ועל שמירת מתח. הרעדוד בתזמורת היה מופלא. המעברים בין הפרקים היו עשויים כמרקם של פיליגראן. חשו בעליל בכובד של אשדות הצלילים שהתנקזו כולם לנגינת הנבלאית  המרשימה יוליה רובינסקי. ההתאדות שלה עוררה התפעמות ובתום הפרק החזירה אותנו ה"צביטה" של החליל לארצות החדווה הבהירה.