אחרוג ממנהגי להביע דעה ואספ]ר לכם על ערב תרבות כאילו בחו"ל – אסקפיזם מוחלט לערב אחד: ההצגה ריצ'ארד השלישי- תיאטרון "גשר" ביפו. אם אתם רוצים להרגיש ערב אחד בחו"ל ועדיין לחזור באותו ערב ולישון בביתכם, הנה מה שעשינו אתמול בלילה. מאחר ויש בעיות חנייה באזור התיאטרון, נסענו ברכבת ישראל עד למפגש עם תחנת הרכבת הקלה (תחנת ארלוזורוב בתל אביב),  ומשם נסענו חינם עם " הדנקל"- הפלא החדש שמרגיש כמו חו"ל, אבל זוחל במהירות של חשופית על פסים מחושמלים שכל גמלאי קשיש על אופניים משיג אותה בקלות.
ירדנו  בשדרות ירושלים( תחנת סאלמה) ומשם צעדנו 2 דקות לתיאטרון "גשר".  סביב בניין התיאטרון של הסמטאות מלאות מבלים להפתעתי הטובה,  המון צעירים לצד, גמלאים שבאו להעביר ערב של כיף בתל אביב. בארים, פיצריות, איטלקי וגם הפלאפל התימני האגדי בקיוסק הישן מול "נוגה" הישן במחיר של 13 ש"ח לחצי מנה.
הלכנו כאמור לראות את ההצגה "ריצ'ארד השלישי" של שייקספיר בבימוי מודרני ומשוגע של איתי טיראן. את הכרטיסים קנינו באוגוסט, לפני המלחמה וההצגה נדחתה פעמיים.
מה אגיד לכם? זה תיאטרון מזן אחר. חוויה כזאת שתשאיר אתכם פעורי פה. בתיאטרון "גשר", לכל מרכיב ממקצוע התאטרון יש פה תפקיד ראשי: תפאורה, תאורה, מוזיקה, שחקנים, תסריט/ טקסט.

14 שחקנים/יות מלהטטים על הבמה ועובדים קשה בתפקידים כפולים למעט דיווה אחת: השחקנית הכוכבת יבגנייה דודינה שהיא המשחקת את התפקיד הראשי :המלך הגיבן, הצולע והמכוער שהוביל את אנגליה של המאה ה-15 לאבדן ומלחמת אחים קשה. הצגה של שלוש שעות כולל הפסקה, לא השתעממו לרגע, משחק מדהים, טריקים בימתיים שגורמים לכם להתפוצץ מצחוק ( למשל ריצ'ארד השלישי נותר בסוף לבד אחרי שרצח את כולם בחצר המלך, והרוצח הפרטי שלו שר לו את השיר מתוך השוטר אזולאי בלדה לשוטר: "כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו / שוב הוא לבדו שוב רק עם צילו / כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו / אין מה למהר או לאחר / לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן / איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו / רק להשיב ניתן את שחלף מזמן / איך העולם אז היה משתנה.."
אם חששתם שלא תמיד תבינו את רזי השפה, בגלל המבטא של דודינה, יש גם תרגום והקרנת טקסט בעברית וברוסית. הצגה מופלאה, במה ענקית, תפאורה, מוזיקה, תאורה הכל עובד בסנכרון ובימוי מדהים ויצירתי. אצל הבמאי והשחקן איתי טיראן, האישי והלאומי מתערבבים ולכן בגירסה המודרנית הזאת, הוא יותר מאשר רומז על הסכנה המוחשית והמידית שטומנת בתוכה הזיקה בין תפיסתו המגלומנית של שליט – כל יכול בעיני עצמו – כנציגה של מלכות שמיים, לבין הסוף הידוע מראש: אבדון.
כן, תיאטרון הוא שיקוף של חברה אליבא דשייקספיר ותיאטרון מצוין.  על פי משנתו של טיראן, לא יכול להרשות לעצמו לחמוק מתפקידו להציג גם את הצדדים הפחות בוהקים של האנושות.
המלצתי: רוצו לראות ותשקיעו בעצמכן בחוויית תיאטרון יוצאת דופן. השחקנים עלו וירדו לפחות חמש פעמים והקהל עמד על רגליו והריע בהתלהבות כולל כותב שורות זה.
מה אוסיף ואספר לכם, לילה שלם חלמתי על ההצגה ועל הרלבנטיות שלה לחיינו כמעט 600 שנה אחרי שנכתבה.