Skip to content

ביג תוכעס וגרעפס

כשעץ הדעת מתהפך האופרה הישראלית מעלה קברט משעשע של מבחר מיצירתו של חנוך לוין למוזיקה של יוסי בן נון, דוד זבה, יונתן כנען, יונתן קרת, רוני רשף, בעריכת עדו ריקלין, ובבימוי שירית לי-ויס, תפאורה- אדם קלר, תלבושות – אולה שבצוב, תאורה- נדב ברנע, בהשתתפות התזמורת הסימפונית ראשון לציון, המשכן לאמנויות הבמה, 6.2.2023 כבר למן הדקה […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

כשעץ הדעת מתהפך

האופרה הישראלית מעלה קברט משעשע של מבחר מיצירתו של חנוך לוין למוזיקה של יוסי בן נון, דוד זבה, יונתן כנען, יונתן קרת, רוני רשף, בעריכת עדו ריקלין, ובבימוי שירית לי-ויס, תפאורה- אדם קלר, תלבושות – אולה שבצוב, תאורה- נדב ברנע, בהשתתפות התזמורת הסימפונית ראשון לציון, המשכן לאמנויות הבמה, 6.2.2023

כבר למן הדקה הראשונה גנבה הסופרן יעל לויטה את ההצגה בכישרון משחקה הנדיר- היא היטיבה לגלם את היענטע והקלפטע המסרסת. למרות נטייתה ללחוץ קמעא כבשה את הבמה בקולה הגדול בעל המנעד העצום. לצדה הפך הבריטון המרשים עודד רייך ל'נעבעך' שהתבכיין.

הפתיחה הייתה נטולת ריתמיות מנוקדת "משופדת" אם כי הסינקופות היו ריתמיות. הפסנתרן רפאל סקורקה היה מצוין – הפתיחה הזכירה מעט את "הפרברים".

חנוך לוין, צילום של יוסי צבקר

הסופרן תמרה נבות – 'אמא של יוסי' – הרשימה בסרקסטיות שלה ובדרך בה 'רכבה' עליו. היא שרה בניקיון מרשים את הקולרטורה שלה והיטיבה לגלם את מלכת הלילה שמסרסת אותו או כלשון הטקסט " מוציאה לו את הביצים הקטנות".

הסופרן תום כהן בתפקיד הילדה שרה קצת מעל לרגיסטר הטבעי שלה – היא שרה כדיווה על הדודה שהפליצה.

סיוון קרן שרה במלנכוליה מרשמה.

כוכבת ההפקה הייתה מעצבת התלבושות אלה שבצוב – שהתעלתה על עצמה בעיצוב הקפדני והחכם של התלבושות עתירות הדמיון. כל פרט היה עשוי במחשבה תחילה – כך למשל שרירי הבטן של "ראמבו" הלא הוא יאיר פולישוק. בתחילה ראו רק את הרגל שלו רק בסוף את כל השרירים של ראמבו שנשא את המקרר.

גם המפגש של יעל לויטה עם יאיר פולישוק בגן העדן היה קומי כשיעל תלשה לו את עלה התאנה. גניה ובעלה היו ערומים.

כל הבנות שחקו עם הראש של מרי אנטואנט -של ענת צ'רני.

שני גברים נכלמים ואישה עצבנית – יוסי בן נון- הג'יגולו מקונגו.

חנוך לוין, צילום של יוסי צבקר

"שיץ" היה מצוין. ב"לונדון לא מחכה לי" היו מדרגות – אבל הייתה חסרה אפרוריות עגמומית – זה היה קליל מדי. לא חשו בבדידות או עצב.

צ'רלס וקאמילה והכלבים הרשימו באותנטיות שלהם. דילגו על העוקצנות של המלחמה, אבל הייתה חזירות נהדרת  – הם רבו והתעקשו על כל שקל.

בכל הביצוע עתיר ההומור הייתה חסרה סאטירה.

עד הרווקים והרווקות – התמקדה האופרה ביחסים בינו לבינה – היה קברט ויחסים מקאבריים ועיסוק בבעיות קיומיות נוסח "לא עומד לו", "גרעפס" ו"נאד"!

בהמשך היה עיסוק בפן האישי של המלחמה.

חנוך לוין, צילום של יוסי צבקר

מרי אנטאונט עם החמאסניק – הנינג'ה שמוציא אותה להורג  – ענת צ'רני שיחקה את זה עייף. רק בסוף כשהם משחקים עם הראש שלה התעוררו לחיים. פולישוק היה מצוין ושיחק נהדר את תפקיד הנעבעך.

"בצער רב וביגון לא קודר" – הבנות שרו מקאברי וכדררו את הראש של מרי אנטאונט.

היא חיטטה באף ונתנה לו לנשק הכול חוץ מהאצבע.

זמרת המצו ענת צ'רני בתפקיד בבה שיחקה גם עם הראש של עצמה                                                                                                                                                                                                       דניאלה סקורקה שיחקה מצוין את תפקיד בולבה.

היה זה ביצוע משעשע וקליל לחנוך לוין בגרסה פחות סרקאסטית

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן