ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נתניהו לא עוצר לרגע, מבחינתו הכל פוליטי והרשות נתנה. מעבר לקרע האדיר עם ארצות הברית ולמרות האזהרה האמריקאית שלא הטילה הפעם ווטו על החלטת האו"ם שקראה לעצור מידית את הלחימה בעזה ולמרות אזהרות כוחות הביטחון והשב"כ שלא להחריף את המצב המתוח בלאו הכי בגדה המערבית, הודיעה הממשלה לפני כשבועיים להכריז על למעלה כ 8000 דונם בצפון בקעת הירדן כאדמות מדינה המצטרפים ל 2600 דונמים באזור מעלה אדומים שהוכרזו בתאריך 29/2/2024 כאדמות מדינה. הכרזה זו עברה בשקט כמו קודמותיה והיא מבטאת את המדיניות הישראלית באזור מזה כשישה עשורים. בהמשך לכך סעודיה פרסמה השבוע הודעת גינוי להכרה ב-8,000 דונם בבקעת הירדן כשטחי ישראל המיועדים לבניית מאות יחידות דיור ביישוב יפית וכן אזור תעשייה. משרד החוץ בריאד אמר כי אלו "שטחים פלשתינים כבושים" וההחלטה היא "הפרה בוטה של ​​חוקים בינלאומיים"
בהמשך לכך הודיע לפני שלושה ימים המנהל האזרחי על כוונה לכלול את המאחז הלא חוקי אחיה בתחום השיפוט של ההתנחלות שילה, כך שניתן יהיה להתחיל בתכנון להכשרת המאחז. המשמעות היא התחלת הליך המאחז כחוקי על פי החוק הישראלי. המאחז אחיה נמצא ממזרח לשילה. בהסכם שנחתם בין השר סמוטריץ' לגלנט לפני כשנה, ניתנה למנהלת ההתיישבות (שהוקמה ונמצאת תחת השר סמוטריץ') את הסמכות  להכשיר מאחזים כשכונות חדשות של התנחלויות קרובות. החלטה זו אינה דורשת אישור של הקבינט הביטחוני. סמוטריץ שריח הבחירות באפו וחולשת ראש הממשלה מול עיניו זרז ההליכים להפקעת קרקע נוספת והכשרת שרץ נוסף כחוקי.

אחיזת ישראל בשטחים הכבושים

אחרי מלחמת 67 התגבשה בישראל תפיסה לפיה האחיזה בבקעת הירדן תהווה מרכיב חיוני בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. בהתאם חודש אחרי המלחמה גיבש מר יגאל אלון, אז שר העבודה תוכנית לחלקת שטחי הגדה, עזה והבקעה הכבושים בין ישראל, ירדן וישות פלסטינית שטיבה לא הוגדר. במסגרת תכנית זו הציע אלון שגבולה המזרחי של ישראל יעבור בנהר הירדן, ימשיך דרך מרכז ים המלח ולאורך הגבול המנדטורי באזור הערבה. חלקים משטחי יהודה ושומרון, וסיני יינתנו למקומיים. מנגד, ישראל תספח את בקעת הירדן ואת החלקים המזרחיים של הרי יהודה ושומרון. הגבול יגיע עד חברון. בנוסף, ישראל תשמור ברשותה אזורים נוספים שבעיניה הם בעלי חשיבות ביטחונית, כגון אזור גוש עציון, הרי בנימין ומזרח ירושלים. בפזילה מתבקשת לימנו נציין כי אלון הציע שרצועת עזה כולה תישאר בידי ישראל, לאחר טרנספר תושביה הערבים, רעיון שצץ לו שוב בימנו.

התוכנית שמטרותיה היו ליזום הצעה לתוכנית שלום שתבטיח לישראל שמירה על רוב יהודי בחבל ארץ בעל גבולות בני הגנה לא מומשה במלואה מעולם. הקטעים המדברים על יוזמה מדינית לשלום, היפרדות מהפלסטינים ירדו באופן מעשי מסדר היום ואילו ביצורו של הגבול המזרחי והשתלטות על שטחי הבקעה והגדה כולה מהווים את סדר היום של מדינת ישראל באופן רציף מאז ועד היום בכל ממשלות ישראל.

בשנות השמונים התגבשה שיטה לתפיסת קרקעות המבוססת על חוק עותמאני לפיו המדינה יכולה לספח שטח שננטש על ידי בעליו. בהתאם המדינה החלה להכריז על שטחים פלסטינים כשטחי אש או שמורות טבע. כיוון שהכניסה לשטחים אלה אסורה, ההכרזה עליהם כשטחי מדינה מתאפשרת לאחר מספר שנים. שיטה נוספת להרחקת המקומיים מאדמותיהם היא הקמה של חוות רועים, ללא הסדרה חוקית, המשתרעות על שטחים נרחבים (כעשרת אלפי דונמים שהם סדר גודל של עיר ישראלית בינונית). המתנחלים מרחיקים, באלימות את המקומיים ומכשירים בכך את הדרך להכרזת השטח כאדמות מדינה בטענה שננטש. נציין כי למרות שמדובר בחוות לא חוקיות המתיישבים זוכים להגנת הצבא ובאורח פלא החוות נהנות מכל מנעמי החיים בישראל – תשתיות פיזיות ודרכי גישה.

כחלק מהרדמת הקהילה הבינלאומית, תהליכי הסיפוח נעשים באצטלה של מערכת משפט איכותית הבוחנת בצורה עניינית כל בקשה להכרזת שטחי מדינה. הרדמה זו נחוצה כדי לשמר את התפיסה לפיה אחיזתנו בשטח היא זמנית והשינויים הנעשים בה הם לכאורה מעטים, הכרחיים ובפיקוח מערכת משפט עצמאית. כיוון הסיפוח הזוחל בשטחים אינו דבר חדש נשאלת השאלה מה הניע את הממשלה לבצעו דווקא עכשיו כאשר ישראל נתונה במלחמה, מצבה הבינלאומי רע מתמיד והלכידות החברתית שברירית מתמיד? נזכיר כי השר הממונה על תהליכים אלו הוא בצלאל סמוטריץ אשר הפופולריות שלו במחנה הימין נבנית על תדמית של המתנחל, איש ימין תקיף ויעיל היודע להפעיל את המנגנונים המדינתיים בצורה יעילה, להבדיל מהשר בן גביר הנבנה, בהצלחה רבה יותר יש לציין, מהתכתשויות הטלת מורא על משטרת ישראל והשתלחויות כנגד מוסדות המדינה שלא נכנעים למאוויו. נראה כי בידול זה בין הזרמים השונים בימין מהווה תמריץ עבור סמוטריץ להמשיך במלאכת הסיפוח גם ובמיוחד בשעה מורכבת שכזו. לגבי האפקט במגרש הבינלאומי נראה כי במפלגות הימין החיכוך עם הקהילייה הבינלאומית מהווה תוצאה רצויה כיוון שהוא משמר את התדמית של עם לבדד ישכון מאוים ושנוא מכל עבר. תדמית שכזו מהווה עבורם נכס אלקטוראלי שלא יסולא בפז.

דוגמה לנזק בזירה הבינלאומית היא הודעתה של סעודיה כי בעקבות הסיפוח היא תשהה את ההתקדמות המדינית מול ישראל. ניתן להטיל ספק עד כמה סעודיה, במיוחד תחת שלטון מוחמד בן סלמן, מוטרדת מזכויות האדם של הפלסטינים. מן הסתם סעודיה מעוניינת בהסדרת היחסים עם ישראל כדי לזכות בתמיכה אמריקאית מול איומיה של איראן. גישה תועלתנית זו של סעודיה יחד עם הניסיון של מר נתניהו להצטייר כמדינאי מבריק המסוגל להביא הסכמי שלום עם מדינות ערביות עשירות כסעודיה הביאו את המדינות לסף חתימת הסכם נורמאליזציה לפני פרוץ המלחמה בעזה. כיום, לאחר חצי שנה של לחימה בעזה, הסכמים שכאלה נראים רחוקים מתמיד. הכרזה על עוד עשרת אלפים דונאמים כשטחי מדינה מהווה עוד מסמר בארון המתים של תהליך מדיני להסדרת החיים בשלום במזרח התיכון ומרחיקה מנתניהו את האפשרות להישג כלשהו גם בזירה זו.