Skip to content

קריאת האימהות "אי אפשר לחגוג את חג החירות כשהם בשבי כבר 200 יום”

ארבע אימהות: "איך תוכלו להסב לשולחן החג כשבני נמק במנהרות החמאס?” ״הזדהו איתנו ולא במעט - השאירו כיסא ריק ליד שולחן החג״ אנו עם חטוף ושכול - כל עוד 133 חטופים אינם בני חורין
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בעוד פחות מ-24 שעות העם היהודי יחגוג את חג החירות. אך חירותה של מדינת ישראל נלקחה ממנה לפני 200 ימים, והיא לא תשוב, עד לשחרורם של 133 החטופים והחטופות הנמקים בשבי חמאס.  ארבע אימהות לארבעה בנים, נעמדו הערב בכאב ליד השולחן החגיגי הערוך בכיכר החטופים, והתקשו לדמיין את ערב הסדר בלי בניהם.

מימין אסתר בוכשטוב,גליהדוד,איילת סמרנו ודלית שתיוי (צילום קרדיט חובה: oco snoblens)
מימין אסתר בוכשטוב,גליהדוד,איילת סמרנו ודלית שתיוי (צילום ה: oco snoblens)

דלית שתיוי, אמו של עידן שתיוי: "200 ימים שהוא לא איתי. אני לא יכולה לשבת לליל הסדר כשהנשמה שלי איננה, אני לא יכולה לשבת ולקרוא "מה נשתנה" ו"בני חורין". אי אפשר לחגוג את חג החירות כשהם בשבי כבר 200 יום.”

איילת סמרנו, אמו של יונתן סמרנו: "איך אפשר לחשוב בכלל על המילה "חג"? איך אפשר לחשוב בכלל על המילה "מסובין"? איך אפשר לחשוב על שולחן, על ברכות? הילד שלי נמצא שם ואני לא יודעת מה איתו, מה עושים איתו.  אני קוראת לכל עם ישראל להזדהות איתנו, להרגיש טיפה ממה שאנחנו מרגישים: תשאירו כיסא ריק בשולחן איתכם ותאמצו חטוף אחד מתוך 133 חטופים, אחד שישב איתכם סביב השולחן".

אסתר בוכשטב, אמו של יגב בוכשטב: "אני פונה למנהיגי המדינה: איך תוכלו לחגוג את היציאה מעבדות לחירות? איך תוכלו להסב לשולחן החג? כאשר בני והחטופים האחרים נמקים בתופת, במנהרות החמאס, בידיעה שאתם לא עשיתם ולא עושים הכל כדי להחזירם. הם היו צריכים להיות איתנו היום ולא להשאיר כיסא ריק. אני לא רוצה כיסא, אני רוצה את הבן שלי וכל החטופים איתנו במקום כל הכיסאות וכל הפוסטרים.״

גליה דוד, אמו של אביתר דוד: "לנו אין סדר, כלום לא בסדר. עד שלא יוציאם לא נוכל לחגוג את חירותם ואת חירותנו שלנו. אנחנו עדיין ב07.10 עם עננה כבדה מעלינו. תחשבו שאביתר הוא בן משפחתכם, תחשבו על כל חטוף או חטופה שהיא בת משפחתכם – הייתם יכולים לחגוג את חג החירות בלעדיהם?”

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן