בנו של עסקן חרדי ידוע עקר עם רעייתו ובנותיו לחו"ל כדי לחמוק מנושים בארץ. כאשר אשתו שבה ארצה, טען לפתע באמצעות עורכת דינו כי בנותיו 'נחטפו', אבל בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נחשפה האמת והבעל משך את התביעה וחויב בהוצאות משפט.

מאת טובה אבן חן

סערה בחצר חסידית גדולה בארץ: לא כל מה שניתן להשיג באמצעות קומבינות בבית הדין הרבני, יכול להועיל גם בבית המשפט לענייני משפחה. בנו של אחד העסקנים הבכירים, מקרב המכוּנים 'היושבים ראשונה במלכות', שעקר לארה"ב, לאחר שהסתבך בארץ בחובות ובפלילים, האשים את אשתו-בנפרד ב'חטיפת' שתי בנותיהם הקטינות והעברתן ארצה, אך בעיצומו של הדיון המשפטי בפרשת ה'חטיפה', חזר בו ומשך את תביעתו.

התביעה להחזרת הבנות ה'חטופות' לרשותו, חשפה בבית המשפט לענייני משפחה בת"א , את הסתבכותו של האב, שהוא כאמור בן לאחת המשפחות המיוחסות באותה חצר חסידית. הסתבר כי האיש הסתבך בחובות ונמלט עם אשתו ושתי בנותיו מפני נושיו לארה"ב, כשהוא מצוייד בוויזה מיוחדת המיועדת לכהני דת בלבד, שאותה קיבל לאחר שהצהיר כי הוא אמור לעסוק במקצוע דתי בארה"ב. משלא מצא פרנסה , הפך לעובד בתחום המזון במרכול בניו יורק, ואגב כך התמכר לשימוש כפייתי במריחואנה. 

הפרשה הכאובה החלה לפני שלוש שנים. שני בני הזוג, חרדים אולטרא-אורתודוקסים, יצאו לארה"ב, לאחר שהאב הסתבך בארץ והאמין כי ישפר מצבו בארה"ב. עם ההורים טסו שתי בנותיהם הקטינות, גילאי 5 ו-3 וחצי, ילידות הארץ. לאחר תקופת חיים בניו יורק, שם סבלו ממצב כלכלי קשה, בעוד היא עצמה מנועת תעסוקה מפרנסת בשל היותה אזרח זר, דרשה מן האב לקיים ההתחייבות לחזור ארצה. משסירב והודיע כי הוא רואה את עתידו בארה"ב, ניצלה האם את כרטיסי הטיסה  בטרם יפוג תוקפם, וחזרה ארצה. לטענה, היא נטלה את הבנות והגיעה ארצה בברכת האב שאף סייע לארוז את מיטלטליהן.

כעבור זמן מה חזר בו האב מהסכמתו והגיש לביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב בקשה להחזרת בנותיו לרשותו, בטענה ש'נחטפו' ע"י אימן. הוא הסתמך בביהמ"ש על היותה של מדינת ישראל שותפה לאמנת האג בענין החזרת ילדים חטופים, משנת תשנ"א-1991.

בכתב התגובה שהגישה האם, באמצעות עו"ד אביבית מוסקוביץ, גוללה האם את מסכת היחסים העגומה עם בעלה: מאז נישואיהם התגוררו במרכז הארץ וממנה עקרו לדירה שרכשו בישוב  במרכז הארץ. בשל הסתבכויות כספיות ואחרות, החליט הזוג לצאת לארה"ב, למשך שנה בלבד. הוסכם ביניהם כי יתגוררו בניו יורק ובתום התקופה הקצובה יחזרו ארצה, וזאת בין היתר כדי שהבנות תתחנכנה בארץ ותתגוררנה סמוך למשפחתן המורחבת.

האם טענה בפני ביהמ"ש כי שיתפה פעולה עם תכניותיו של האב, מתוך הערכה שהנסיעה נועדה לאפשר לו תקופה של מנוחה והתאווררות. ואולם, בסמוך לטיסה עצמה סיפר לה בעלה, להפתעתה, כי הסיבה האמיתית לנסיעה היא בריחתו מן החובות הרודפים אחריו בארץ עד כדי הסתבכותו בפלילים.

במרוצת שנת השהות בארה"ב לא התערתה המשפחה בחיים האמריקאים. האב לא הפך לרב ונאלץ לעבוד במרכול מקומי. האם היתה מנועת תעסוקה, ואילו הבנות חיו בתוך 'בועה' מנותקת מן המציאות האמריקאית. לפיכך ביקשה מבעלה לקיים את ההסכם ולהשיב את המשפחה כולה ארצה. אלא שהאב, לדבריה, סירב להיענות לדרישתה, ואף הפעיל נגדה איומים ואלימות מילולית כדי להניאה מדרישתה. לטענתה הוא ניצל את העובדה שהיא היתה תלויה בו מבחינה כלכלית, בהיותה נטולת אשרה וזכויות אזרח ועבודה וביטוח בריאות מקומי.

בשלב מסויים החמיר המשבר בין בני הזוג, כשהתברר שהבעל חדל מלשלם את שכר הדירה ואויים כי ייזרק עם משפחתו לרחוב. הוא גם נמנע מפרעון חשבונות החשמל, וגם חדל לשלם שכר לימוד למוסדות החינוך בהם התחנכו הבנות, ואף לא את התשלומים עבור הסעת הבנות ללימודים . עוד טענה האם כי בעלה ניתב את כספו לרכישת מריחואנה והזניח חובותיו הכלכליות כלפי המשפחה.

על רקע זה החליטה האם להיפרד מבעלה ולחזור עם הבנות ארצה, ולטענתה הסכים בעלה בלב חפץ, לנסיעתן. רק לאחר שיהוי ניכר פנה לביהמ"ש וטען כי הן 'נחטפו'. לטענת האשה הוגשה התביעה כמעשה נקם, לדעתה, על שיחה קשה שניהלה עם חמיה, העסקן החסידי הבכיר.

בעיצומו של המשפט חלה תפנית מפתיעה בעמדת הבעל, כשהודיע לביהמ"ש, באמצעות פרקליטתו, כי הוא מוחק את תביעתו, ומסתפק בכך שאשתו-בנפרד תממן את ההוצאות המשפטיות שנגרמו לו בגין הפרשה. לעומת זאת ביקשה האם שבעלה, מגיש התביעה, ישא בכיסוי ההוצאות המשפטיות שנגרמו לה.  

בסופו של דבר דחה ביהמ"ש את תביעת האב להוצאות והטיל עליו לשלם החזר הוצאות בסך 50,000 לטובת האם. לנוכח בקשת האב למשוך את התביעה להחזרת הבנות, סגר ביהמ"ש את התיק והותיר את המצב הקיים על כנו, ובכך התאפשר לבנות להוסיף ולהתחנך בארץ ללא חשש, ולחיות עם אימן שהפכה בארץ לאם חד הורית, כל עוד בעלה ממשיך לחיות בנפרד ממנה בניו יורק.