חוק חופש המידע פורש השבוע כך שהוטלה מגבלה על מבקש המידע, בהחלטה תקדימית של בית המשפט העליון. תוכיח מה האינטרס שלך לפני שתקבל את המידע. ויש גם דעת מיעוט: עצם הזכות לקבל מידע על פי חוק אינה מושפעת מכך שלמבקש עניין אישי, עסקי או אחר

מאת כתבי מגפון

מבקש מידע הפונה לרשות ציבורית כדי לקבל ממנה מידע בהתאם לחוק חופש המידע, חייב לגלות את האינטרס האישי שלו בקבלת המידע. כך קבע אתמול בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי. בקביעתו, דחה פסק הדין של בית המשפט העליון ערעור שהוגש על ידי אופיר שפיגל, שביקש להורות לחברה לשירותי הסביבה למסור לו מידע הנוגע לפעילותה בתחום סילוק חומרים מסוכנים.

שפיגל, שהציג עצמו בערעור כ"פעיל סביבתי מוכר, לשעבר יועץ בקואליציה לבריאות הציבור ובהווה איש יחסי ציבור העוסק בתקשורת וממשל", עתר לעליון בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שקבע כי אם המידע המבוקש נוגע לצדדים שלישיים על החברה לאיכות הסביבה, יש לפנות אליהם ולבחון האם הוא פוגע בהם.

החברה לשירותי איכות הסביבה, באמצעות עורכי הדין אבנר כהן, שירלי סופר ותומר אזרחי, טענה כי יש לדחות את הערעור עקב חוסר ניקיון כפיים מצידו של שפיגל, שלא גילה כי הוא איש יחסי הציבור של חברה מתחרה וכי יש לו אינטרסים עסקיים-מסחריים במידע שביקש. החברה טענה, כי "ההקשר שבו הוגשה העתירה איננו ציבורי אלא עסקי", וכי "המידע המתבקש אינו קשור לטיב השמירה על איכות הסביבה, אלא המדובר בנתונים עסקיים סודיים הנוגעים לפעילותה של החברה לשירותי איכות הסביבה בתחום תחרותי".

השופט מלצר, שישב בראש ההרכב שדן בתיק,  ביקר את התנהלותו של שפיגל, בציינו כי מדובר  ב"חוסר ניקיון כפיים" וקבע כי כשמדובר בעתירה של בעל אינטרס עסקי-מסחרי, בה מתבקש גילוי מידע, על כל עותר לגלות את זיקתו המדויקת למידע המבוקש. השופט הסתמך בפסק דינו על סעיף בחוק חופש המידע, הקובע כי בעת בחינת הבקשה הרשות הציבורית צריכה לתת את דעתה לעניינו של מבקש המידע, גם אם החוק אינו קובע חובה, על מבקש המידע לגלות זיקה שיש לו למידע.

השופט מלצר הדגיש, כי "שפיגל לא גילה בעתירתו פרטים מהותיים הנוגעים למחלוקת האמיתית שבינו לבין הצדדים האחרים הנוגעים בדבר" וכי שפיגל הציג את עתירתו כמושתתת על מוטיבים ציבוריים של איכות הסביבה בלבד, ובכך "הוא עיוות במידה מסוימת את התמונה שעמדה לנגד עיניו של כל מי שנדרש לעניין ובכלל זה של בית המשפט לעניינים מנהליים".

לפסק דינו של מלצר הצטרף השופט עמית בעוד השופטת חיות, בדעת מיעוט, חלקה על דעת חברי ההרכב, בציינה: "עצם הזכות לקבל מידע על פי חוק אינה מושפעת מכך שלמבקש עניין אישי, עסקי או אחר… ואין לחסום דרכו אל המידע מן הטעם שלא גילה את העניין האישי שיש לו במידע".