עזאזל הוא המדבר הלוהט ביום שרב, והקרחון הקפוא ביום חורף, הוא כל מה שאיננו רוצים להיות בו ומוכנים להילחם בו עד חורמה. ואיך הוא מצליח דווקא לשחרר אותנו?

מאת משה לוי

את מי שלחת לעזאזל לאחרונה? את השכנים המרעישים, הנהג המתפרע בכביש, את בעלך או אשתך? מה יש בעזאזל שהוא כל כך מאיים, ולמה שולחים אליו את כל מי שאינם רצויים?

עזאזל הוא שם של מקום, אולי שם של מלאך חבלה, הוא שם של מעשה רע ואולי תשוקה אסורה. הוא נולד בבריאת העולם, כצל המאיים תמיד להשמיד ולהרוס, אך הוא יודע כי כליון העולם יהיה גם כליונו. עזאזל הוא המדבר הלוהט ביום שרב, והקרחון הקפוא ביום חורף, הוא כל מה שאיננו רוצים להיות בו ומוכנים להילחם בו עד חורמה. הוא עשיו ועמלק, גרמניה ואיראן, הוא משפחת פשע בנתניה ובית שבי ברצועת עזה.

אנחנו והשטן מנסים לגבש הסכם, מגישים קורבן, זורקים עצם אל כלב השמירה

אלא שבפרשת השבוע אנו מוצאים מי שהולך לעזאזל. אחד מן הכהנים החשובים נשלח לעזאזל לא כדי לסבול ולהיות מאוים, אלא כדי לשגר לעזאזל דורון. לא סתם מתנה ולא סתם ביום של חול. ביום הכיפורים אנו משגרים לו שעיר עיזים, דומה להפליא לזה שאנו נותנים לה', מתיידדים איתו, מחלים את פניו כאילו לא היה אויב. יום אחד בשנה ניתן לנו לכפר על כל פשעינו, יום אחד בשנה אנו נאבקים בשטן מלחמת חורמה, ודווקא באותו היום איננו מוציאים כלי נשק ולא סוגרים את הדלתות ומסתגרים בבית המקדש, אלא יוצאים אל המדבר למפגש פסגה. אנחנו והשטן מנסים לגבש הסכם, מגישים קורבן, זורקים עצם אל כלב השמירה, אולי גם הוא יתרצה.'אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם' אומר ספר משלי (פרק כה'), לא כי אתה מרחם עליו, אלא משום שזה הניצחון האמיתי שלך. אם תקריב לשטן, רק לרגע, רק ליום אחד, לפתע תגלה שהוא אינו מאיים כל כך, שגם השונא הגדול ביותר והצל החשוך ביותר אפשר למצוא בהם אור. אפשר להשמיד אויב בנשק נורא, אולם נשק יום הדין שלנו הוא דווקא השעיר לעזאזל, חוזה הידידות איתו.

היכולת לוותר, להשתחרר מתביעת הבעלות המלאה, היא ההופכת את הדברים לבעלי משמעות, לרכוש אמיתי, כך כתב יאיר כספי ב'לדרוש אלוהים', כך לימד גם יעקב אבינו במאבקו עם המלאך ממנו יצא צולע על ירכו אך שלם בנשמתו. מי שלא יוותר על אהבת ילדיו, יהיה משועבד להם. מי שלא יוותר על כספו יהיה עבד נרצע שלו. מי שלא יוותר על בריאותו, אולי יחיה לנצח, אך לא יהיו אלו חיים. זוכרים את 'תה עושה סחרחורת' של גזוז?

ברם, יש לזכור כי לעיתים חייבים לוותר על הוויתור, לדרוש הכול, לא לשחרר, להיות מוכן למסור את הכול ולאבד את הכול. צריך להיות מוכן לסכן את כל מה שהשגת, אחרת תהיה רק ותרן, כנוע ושפל, מרמס לכל דורש. ואם תשאלו כיצד יודעים מתי לוותר ומתי להילחם – אין איש יודע את התשובה, אולם עצם הידיעה כי שתי האפשרויות מונחות לפנינו תשחרר אותנו לחירות, לעצמאות אמיתית.