ראובן וימר בפייסבוק

תשנינים קודמים:

"אני רואה גווילין נשרפים ואותיות פורחות באוויר" (רבי חנינא בן תרדיון)

ומכיוון שאירוע שריפת הספרים הוא אירוע טראומטי בזיכרון היהודי, עוד מימי בית שני ועוד יותר מאז ליל הבדולח בגרמניה, חכמי "השוק החופשי" בישראל, נערי האוצר והממונה על ההגבלים העסקיים, מצאו פתרון ישראלי מקורי לחיסול הספרות העברית: שריפת סופרים במקום שריפת ספרים.

קרטל הדואופול הישראלי, צומת ספרים/סטימצקי, במבצעי '4 ספרים ב-100 שקלים' מותירים שכר של שקל אחד לסופר הישראלי שיתנוול בעניותו. וגוזרים מוות על הוצאות הספרים הקטנות, על חנויות הספרים העצמאיות ועל הספרות העברית.

כלכלני הימין בממשל, שאינם מבינים נכונה את כללי 'השוק החופשי', מתנגדים נמרצות להפרדה בין הוצאות הספרים והבעלות על רשתות הספרים.

הפתרון שאני מציע הוא הקמת אתר אינטרנטי למכירת ספרים עבריים, לקריאה או להורדה באמצעות המחשב האישי, האייפד, או הסמרטפונים. כפי שזה כבר קיים בחו"ל ובשפות אחרות. כל ספר יעלה בפחות מעשרה שקלים כולל מע"מ, ושכר הסופרים יהיה 50% ממחירו.

הוצאות ההקמה והניהול של אתר כזה יהיו פחותות מההוצאה לאור והוצאות השיווק של ספר אחד, וכמובן פחות מאחזקת חנות ספרים. ומכיוון שרוב הספרים, ובוודאי החדשים, נמצאים כבר במדיום אלקטרוני, כדאי יהיה ליזמים, להעביר למדיום זה באתר המוצע גם ספרים מן העבר.

רעיון זה יכול לפתור גם את נטל מחירם של ספרי הלימוד מההורים שילדיהם היו אמורים ליהנות מ"חוק חינוך חינם".

אני קורא למחפשי הסטרטאפים להרים את הכפפה.

• הקואליציה מחזירה אותנו לימי הביניים: לכל סניור יש כמה וסלים מתחתיו.
• ביממה האחרונה: הממשלה העבירה 161 מיליון שקל למוסדות חרדיים, תקצבה את לשכת האנס קצב ב- 1.7 מיליון שקל, ועכשיו הודיעה שהיא מסרבת להעביר 4.2 מיליון שקל למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.
• כשפוליטיקאי מנצח אומר אחרי הבחירות "העם חכם",  הוא מתעלם מהעובדה שרוב הטיפשים נמצאים במחנה של הרוב.
• האח הגדול עינו פקוחה. מטרתן העיקרית של תוכניות הריאליטי (מעבר לעשיית הרבה כסף) היא: להרחיק אותנו מהריאליה.
• הסתירון הגדול של הפרסומת הוא הסיסמה "אמת בפרסום", והוא גדול שבעתיים בתשדירי הבחירות.
• איזה כיף-כף יהיה, אם החברה תיקח פסק-זמן על ספל קפה.
•  ששטראוס/עלית תקשיב באמת לפצפוצי הצרכנים ואם לאו, שתשנה לפחות את שמה ל"שטראוס/עלית מחירים".
•  אני מציע שם חדש לאגודה נגד האנורקסיה: "הדקה האחרונה".
•  הכתובת על הקיר האיראני היא בת אלפי שנים: "מנא מנא תקל ופרצ'ין".
• פרס האיאטולות לממציא היסוד החדש: "איראניום".
•  איראן בתשובה לברווז הגרעיני של נתניהו: ספר לסבא"א.
• תראו כמה אהבה ורחמים יש במילים "עוטף עזה".
•  לטיפשות אין גבול, וגם למדינת ישראל אין.
• מסתבר שהישראלים מאוד רוצים בשלום אבל – לא עם הפלסטינים.
• צאו וראו איך הכיבוש המתמשך הפך את שפת היומיום שלנו לאגרסיבית: מבצע חיסול המלאי, פצצות לגבות, פיצוציה, ילד כאפות, בחורה פצצה, חיסול חשבונות בעולם התחתון, פיצץ אותה במכות, מכירת חיסול, פיצוץ באוזן. ויש עוד הרבה…
• "תאונת עבודה?" לא, "תאונת חבלה!".
• פעם בפעם, כשמחבל או טרוריסט נפצעים או נהרגים מהפצצה של עצמם, בשטחים או בהודו, התקשורת מכנה זאת בקריצה "תאונת עבודה". עדיף שמעתה ואילך העורכים ישנו את הכינוי ל"תאונת חבלה".
• העולם מתנהל לפי שעון ישראל.
• התקשורת הישראלית מביאה את חדשות העולם בזמן אמת: נאום נתניהו באיפ"ק, צונאמי ביפן, שיטפונות בפיליפינים, חתונה מלכותית באנגליה. ותמיד תמיד כל המאורעות האלה מתרחשים בשעה מסויימת, "לפי שעון ישראל".
• אלוהים נמצא בכל מקום. ובקרוב גם המע"מ.
• הם התגרשו מטעמי דת: הוא חשב שהוא אלוהים והיא חשבה שהוא לא.
• החוזרים בתשובה מספרים שהם מצאו את אלוהים. כאילו שאלוהים יכול ללכת לאיבוד.
•  "דיור בר השגה", ליחידות סגולה: ברוח מסקנות ועדת טרכטנברג, בית האופנה  היוקרתי "דיור" בפריז הכריז על מבצע הנחות מיוחד לנשות הצמרת בישראל ולגברת אסאד בסוריה, בשם "דיור בר השגה". זאת כמענה למבצע "ורסאצ'ה בר השגה" שנועד לשרי ש"ס, חובבי החליפות והתמורות למנעמי השלטון.
•  מצדה של ימינו: קומו סעו בכביש מס' 1 וראו את הר הזבל בחיריה המעוצב בצורת צוק מצדה. איזו רגישות לעברנו, איזו נבואה לעתידנו. ככה נֵרָאה ונריח אחרי התקיפה של איראן. וכל העולם יבוא לנוד לנו ולראות את מצדה המודרנית. ואולי גם בפארק שרון, תוצג האופרה "אורה הממורמרת" (לוּצִ'יה דה למרמור) או "היהודיה" (אאידה).
• חבר – זה ששונא את אלה השנואים עליך.
• חבר – אדם שנזכר בך כשהוא בצרה.
• חבֵרות היא כמו חשבון עו"ש: אי-אפשר למשוך כל הזמן בלי להפקיד מידי פעם.

הספרים של ראובן וימר