מיצג מביש של פורנוגרפיה רגשית שבה התבקש כל אחד ממתמודדי התכנית 'רוקדים עם כוכבים' לשפוך את קרביו ולדלות מזכרונו סיפור ילדות מזעזע/ מחריד/ כואב, ורצוי שיהיה מלווה בדמעות, זה מה שהוגי התכנית של רשת בישלו עבורנו, הצופים

מאת אורה עריף כץ

אם אנו צובטים את עצמנו בתהייה כמה נמוך יירדו הפעם, בתכנית הריאליטי  התורנית, כדי להפעיל עלינו מניפולציות רגשיות, ולאיזה ביבים תגיע הסחטנות הרגשית שיפעילו עלינו- ובעיקר על משתתפי תכניות הריאליטי, הרי שעלינו להודות: לדברים האלה אין גבול. זה רק יורד ויורד יותר ויותר נמוך- והעיקר שתסמסו.

במוצאי שבת, ברוקדים עם כוכבים, התוודענו לעובדה שנועה מימן, הבת של, עברה חוויה טראומטית של הטרדה מינית כשהיתה בת חמש, למדנו שיובל המבולבל סבל נורא כי אף ילדה-נערה לא רצתה לרקוד איתו סלואו כשהיה בן שתים עשרה ושמענו את סיפורו הדואב של שלומי לחיאני שאיבד את אביו שחלה בסרטן . הפוקוס של המצלמות כוון במדויק לפניה הדומעות של הצעירה עמית פרקש ששכלה את אחיה האהוב תום , שהיה טייס אפאצ'י .

הניצול הציני של כאבם של המשתתפים בתכנית ריקודים, שבה צריכים, לכאורה, להתמקד בצעדי הסמבה/ רומבה/ פסדובלה  הוא צורם ומחליא .
כשתכנית חדלה לעניין את הצופים, יש אפשרות אחת להתקדם הלאה. ערוצי הטלוויזיה המסחרית בוחרים באופציה השנייה: להעלות את סף הגירוי באמצעים זולים, לחדור לרשות הפרט ברגל גסה ולעשות הון על חשבונו. זה עבד בזירת הגלדיאטורים, אז למה להתאמץ ולהמציא את הגלגל מחדש?