ילדי ישראל נוהגים לנגוס בשניצל וצ'יפס, אם כי בעיקר בצ'יפס… אז מהו מקור הצ'יפס או כפי שאמריקנים נוהגים לכנותו: 'טוגנים צרפתיים' (French Fries). האמנם מצרפת?

מאת דני בר

תפוח האדמה מקורו ברמת האנדים של פרו ובוליביה. עם הכיבוש הספרדי הגיעו לספרד גידולים אמריקנים שונים (אבוקדו, קקאו, תירס עגבניה ועוד), וביניהם גם השורש המופלא והמזין, תפוח האדמה.

בזמן שליטת הספרדים על 'האדמות השטוחות', של מה שאנו מכנים כיום בלגיה והולנד, התאקלם תפוח האדמה היטב תודות לקור, סוג האדמה והרטיבות, הדומים כל כך למולדתו באמריקה, והפך למזון העיקרי במטבח המקומי.

במהלך השנים, היה תפוח האדמה תבשיל לצד מזון מטוגן, עד שמגיע הסיפור המתרחש בחבל נַמוּר שבהרי הארדנים הבלגיים. באיזור זה נמצא מכתב המתאר בני משפחה שנהגו לדוג בנהר המוֹס העובר בסמוך, ובהתאם למסורת תושבי הכפר, טיגנו את הדגים ואילו את תוספת תפוחי האדמה נהגו לאכול אפויים. באחד מימי החורף, קפאו מי הנהר ואי אפשר היה לדוג. על כן, אם המשפחה לקחה תפוח אדמה וחתכה אותו רצועות רצועות המזכיר דגיגים שלא היו בנמצא, וטיגנה – כאילו היו דגים… והשאר הוא כבר היסטוריה, ויש האומרים היסטריה.

אולם אם נשאל הולנדי מה מקור הצ'יפס, לא יהסס ויאמר שזהו מאכל הולנדי/בלגי, או יותר נכון המאכל ההולנדי/בלגי הלאומי.
. 

קטשופ? זה לתיירים !

אין ספק, שכל מי שמטייל בהולנד ובבלגיה, נתקל בכל פינת רחוב בשתי המדינות, בדוכן המוכר רק טוגנים, והתוספת הפופולארית ביותר הן מלח ומיונז.

שיטת הטיגון הנהוגה בדוכנים אלה היא טיגון של צ'יפס עד שמגיע לצבע זהוב בהיר, כשקליפת תפוח האדמה הופכת רכה. בשלב זה, יש להוציא הצ'יפס לרשת, שם הוא שוהה עד שהשמן ייזל ויטפטף חזרה לאגן הטיגון מחד, וגם כדי לייבש אותו מתוצרי השמן.

לפני הגשת הצ'יפס עוברים הטוגנים טיגון נוסף במיכל שני, כך שרק הציפוי החיצוני של קליפת הצ'יפס מגיע לרתיחה ומקבל צבע חום יותר ופריכות.

ללקוח הרעב מוצעת מנת צ'יפס עם מלח וכן אפשרות לתוספת (בתשלום נוסף) של מיונז, ובמקומות מתויירים מציעים כבר גם קטשופ. יש לציין, שלא תמצאו הולנדי או בלגי שיעז לחבר בין צ'יפס וקטשופ, כמו שלא יעלה על הדעת אצלנו, לתבל חומוס עם סוכר.

השם האמריקני לטוגנים הוא "טוגנים צרפתיים" (French Fries), ושם זה הגיע הודות לנשיא הרביעי של ארצות הברית, תומס ג'פרסון, שבעת היותו שגריר המדינה החדשה בפריז, התוודע לטוגנים שכבר נדדו מהארדנים דרומה לצרפת. ג'פרסון, הביא עימו לוושינגטון, טבח צרפתי, וכך הגיעו הטוגנים לאמריקה ונקראו בפי כל הטוגנים הצרפתיים.