הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, מי שנחשב שני לרב אלישיב, מגיב במתקפה חסרת תקדים לתסיסה שניכרת בארץ ביחסי חילונים-חרדים. החילונים הם ערב רב ששונאים חרדים, אמר. דבריו מכוונים ברובם למחנה החרדי. מזכיר את 'נאום השפנים' של הרב ש"ך בשנת 1990

מאת טובה אבן חן

המאבק החילוני חרדי מסרב לרדת מן הכותרות. ביום שני השבוע, אחרי תפילת 'מעריב', נשאל הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, ראש ישיבת פונביז' לצעירים ומי שנחשב שני לרב אלישיב, על גילויי העוינות שנחשפים בשבועות האחרונים בהקשר לציבור החרדי.

האתר המרכזי 'כיכר השבת' מביא את דבריו במלואם: "כנראה שהתקרבנו יותר מדי לחילונים. הם מדי דואגים לנו פתאום, דואגים כביכול שנצא לעבודה ותהיה פרנסה, דואגים למסלולים מותאמים גם ללימודים בצה"ל, ושאר מרעין בישין.

"הקדוש-ברוך-הוא רוצה שנזכור את הפרצוף האמיתי שלהם, את השנאה שמתחבאת מתחת לפרצוף הדואג לפרנסתנו, תרבותנו וכבוד נשינו. אז הנה, הכול פורץ החוצה. פתאום רואים את השנאה הטהורה, שנאה שגדולה משנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים.

"עכשיו כשרואים את האלימות, את השנאת חינם, ההתנכלויות, נדע ונבין שאין דרכינו דרכם, ומה מאוד צריך להתרחק מהם, כי אין תוכם כברם. הם ערב-רב ששונאים היהודים."כל מטרתם היא שלא יהיו חרדים, בתחילה ניסו בטוב, עכשיו ברע, אבל זה כל הזמן אותם חילונים",

כפי שכבר ניסיתי לתאר, הרב שטיינמן מנצל את המהומה סביב קווי המהדרין כדי לחזק את המחנה החרדי. הוא מודאג מאוד מטשטוש הציבורים.  ההנהגה החרדית מוטרדת מאוד מאובדן הזהות והשליטה. יותר ויותר מאנשיה מצטרפים למעגל העבודה, ההשכלה  והצבא וגובר חשש לקיום האותנטי של פלג חרדי בתוך מדינת ישראל. מכאן קצרה הדרך, לחרדתם, להפוך לפחות רלוונטיים.

מדבריו של הרב שטיינמן מעידים, שהמגמה של המחאות החרדיות האחרונות, אם ישנן כאלה, מכוונות בבירור לציבור פנימה. כדי להשיג את לכידות הציבור הזה מחדש, הדרך הבטוחה ביותר היא לשמר את העוינות בקרב הציבור החילוני במדינה. לפיכך, הפגנה כמו שהתרחשה בכיכר השבת בירושלים במוצאי השבת האחרונה, שבה נראו חרדים קיצוניים עונדים טלאי צהוב, מצליחה להחזיר את החיץ שבין המחנות במדינה, ובעצם משרתת את הקהילה החרדית בשאיפתה להישאר שונה ומלוכדת.

על הצביעות שמתאר הרב בדמות  "דאגה כנה" לזכויות האזרח, או יותר נכון האזרחיות במרחב הציבורי, קשה להתווכח. מי שמסתובב בימים אלה ברחוב ושומע את הציבור החילוני, לא יכול שלא להבחין שהכעס חושף רגשות שלא קשורים כלל לזכויות אדם.