ביום רביעי תפתח בהיכל נוקיה בתל-אביב 'תערוכת הבירה של ישראל'. לקראת האירוע התוסס והמשכר, כתב מגפון – דני בר, מספר בסדרת כתבות: האם יש דבר כזה – תופעת בירה ישראלית?
מאת: דני בר
פתגם בלגי עתיק אומר : "שתיית היין מעדנת, ואילו שתיית בירה מאחדת". אכן הבירה מצליחה לאחד כבר מאות שנים, את הפלמים והוולונים. ומה קורה אצלנו?
בשנים האחרונות קורה משהו בעולם הבירה הישראלי. עשרות מותגים חדשים, יצרנים חדשים של בירה ביתית, עם מתכונים וטעמים כיד הדמיון. בירה טרייה מחבית, שוכנת בתפריט של כמעט בכל בית קפה או מסעדה המכבד את עצמו, שלא לדבר על בר, פאב או מועדון, בהם יש כמה סוגי בירה מחבית (המגדילים לעשות, מפעילים גם 50 סוגי בירה שונים הנמזגים בחבית).
למי שוותיק בעולם הבירה, זכורים ימים אחרים, לא כל-כך רחוקים, בהם היינו מדינה של בירה אחת – בירה 'מכבי', ויצרן בירה אחד – מ.ש.ל. (מבשלת שיכר לאומית) בנתניה. סיפור הבירה בישראל, הוא סיפור שעבר במסלול מקביל להתפתחות עולם היין בישראל, אם כי תמיד בכמה שנים או בכמה צעדים אחרי היין.
.
אלו תולדות בישול בירה בישראל
מבשלת הבירה הראשונה הוקמה ב-1934, על-ידי משפחת רוטשילד בשותפות עם פיק"א וחברה צרפתית, בראשה עמד גסטון דרייפוס. הייתה זו "תעשיית בירה ארץ ישראל בע"מ", אשר ייצרה את המותג הוותיק 'נשר', במבשלה שבחצר יקב ראשון לציון – גם הוא של משפחת רוטשילד. בירה 'נשר' הייתה בירה בסגנון פילזנר, המתאימה לצרכני הבירה הפוטנציאליים של אותה תקופה – חיילי המנדט הבריטי (אנגלים ואוסטרלים).
בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת, הוקם מפעל חדש בבת-ים, שהיה למבשלה המתקדמת ביותר במזרח התיכון. בשנת 1950, מנחם ברלינר ז"ל, הברומייסטר האגדי של המבשלה, פיתח את המותג האגדי לא פחות: 'גולדסטאר', בסגנון בירה פילזנר כהה. הבירה שהתבקש ברלינר לעשות, הייתה מיועדת לקהל צעיר וחדש – חיילי צה"ל וקנטינות השק"ם. ב-1951 נרכשה המבשלה בבת-ים על ידי יהודי אנגלי בשם וויליאם רובינזון.
שנה לאחר מכן, ב-1952, הוקמה מבשלה נוספת, "מבשלה לאומית", בחולות נתניה על-ידי קבוצת משקיעים אמריקניים בראשות לואיס הרצברג. במרכז מתחם המבשלה, הוקמה "וילה" שבה גר ה"ברומייסטר", בשלן הבירה והאחראי על ייצור הבירה, כמיטב המסורת האירופאית (היום ב"וילה" יושבת הנהלת "טמפו בירה"). "מבשלה לאומית" ייצרה את 'אביר' (מותג שחודש לפני כשנה לערך).
רובינזון פתח ב-1963 מבשלה נוספת במגדל העמק: "מבשלת הגליל", וגם שם יוצרו בקבוקי בירה 'גולדסטאר'. בשנת 1965 בוצע איחוד של 2 המבשלות ("תעשיית בירה ארץ ישראל בע"מ" ו"מבשלה לאומית"), לחברה אחת שנקראה "מבשלת שיכר לאומית" (מ.ש.ל.), בשליטת רובינזון, והברומייסטר הלאומי היה ברלינר. ב-1968 הוחל בייצור בירה חדשה – 'מכבי'. בירה פילזנר בהירה, שמיד כבשה את השוק.
.
מ.ש.ל. של מונופול
בשנת 1976, לאחר מותו הטרגי של רובינזון, מכרו יורשיו את מ.ש.ל. לכל המרבה במחיר. לאחר מאבק שהשאיר גם משקעים ואף טינה בין המתמודדים על הרכישה, מורי גולדמן, יהודי קנדי, ומשה בורנשטיין, בעל השליטה בחברת "טמפו". הצעתו של גולדמן זכתה, ומ.ש.ל. הפכה להיות מונופול הבירה בישראל, בבעלות גולדמן. בשנת 1977 נסגר המפעל בבת-ים, ומ.ש.ל. ייצרה את כל תצרוכת הבירה לתושבי ישראל, בשני המפעלים: מגדל העמק ונתניה.
בנוסף ל'גולדסטאר', 'מכבי', 'נשר' ו-'אביר', החלה מ.ש.ל. בשנות ה-80 של המאה הקודמת, לייבא את באדוויזר האמריקנית – הבירה הנמכרת ביותר בעולם. כפעולת נגד, החליט בורנשטיין שגם הוא צריך בירה, והחל לייבא את טובורג, ואף מילא את הבקבוקים בארץ ממיכלי בירה טובורג שיובאו מדנמרק.
אולם בשנת 1985, נאלץ מורי גולדמן למכור את השקעתו במ.ש.ל., והקונה היה לא אחר מאשר משה בורנשטיין וחברת המשקאות הקלים "טמפו". החברה אוחדה ל"טמפו בירה", נפסק השיווק של המותגים הבינלאומיים באדוויזר וטובורג, והצרכן הישראלי נשאר עם "מכבי" הדועכת, ו"גולדסטאר" שזכתה לעדנה. ב-1992 נסגר המפעל במגדל העמק.
.
המתחרים התוססים באים
החברה המרכזית למשקאות ('קוקה קולה') הקימה בשנת 1994 את "מבשלת בירה ישראל" באשקלון, ובכך הסתיים המונופול בן 30 שנה של "מבשלת שיכר לאומית". מב"י מייצרת בזיכיון את בירה קרלסברג וטובורג.
בשנת 1996 רכשה הייניקן ההולנדית, חלק מחברת "טמפו בירה" וניתן לטמפו זיכיון הפצה של 'הייניקן' ו'אמסטל' . גם היום, 'הייניקן' ממולאת בישראל, אולם לא מיוצרת כאן. באותה שנה החלה מב"י להפיץ את 'גינס' בישראל – בירה בסגנון אחר, ולא פילזנר.
לאחר 10 שנים של שליטה מוחלטת של שני יצרני המשקאות הקלים, טמפו וקוקה קולה, בשוק הבירה בישראל, החל השינוי בשוק הבירה הישראלי. חובבי היין בישראל, זוכרים את המהפכה שחוללה פתיחת "יקבי רמת הגולן" לאחר דומיננטיות רבת שנים של "כרמל מזרחי". כך גם ניתן לראות את המהפכה המתחוללת בעולם הבירה בישראל.
.
בוטיק זה כבר לא דבר קטן
בשנת 2006 נפתחו 2 מיקרו מבשלות, המייצרות מספר סגנונות בירה באופן קבוע, בחבית. בשכנות ל"יקבי רמת הגולן" בקצרין, הוקמה "מבשלת הגולן" המייצרת חביות בירה לצריכה במסעדה הסמוכה למבשלה, וכן באירועים ותערוכות. בשנת 2011 נכנסה שותפה במבשלה, שכנתה של המבשלה, חברת השיווק של "יקבי רמת הגולן", והתחילה בהפצה ושיווק את מוצרי מבשלת הגולן גם בבקבוקים לכל אלפי נקודות המכירה של היקב בישראל.
בתל אביב הקים עולה חדש מארצות הברית, דויד כהן, את "הגמל הרוקד" (Dancing Camel) – פאב עם מבשלת בירה, המייצרת חביות ובקבוקים לצריכה במקום, וכן במספר נקודות מכירה. אלו היו מבשרי האביב לענף הבירה. לדברי דויד כהן, הוא מייצר בכל בישול, 1,200 ליטר, שמיועדים לבקבוקי 330 סמ"ק או לחביות של 19 ליטר. "אני רואה התעניינות הולכת וגוברת, של בירות מיוחדות ומעניינות, בעיקר מצד הבירות הביתיות, שחלקן עושות בירה איכותית, ויכולות כבר לעבור לייצר באופן סדיר בירה מיוחדת ואיכותית", מסכם כהן.
אחת המבשלות הביתיות שכבר עברה לייצור סדרתי ומתכון קבוע, היא מבשלת "דגן". ניר דגן מספר כי מבשלת "דגן" היא מבשלה ביתית הממוקמת במושב סלעית שליד כוכב יאיר, ומייצרת את המותג 'גולדה' – בירה ישראלית חזקה. במסגרת עבודתי כשף ובעל קייטרינג, יין ובירה תמיד היוו חלק בלתי נפרד מהעבודה וההנאה. כך יצא, שהכרתי את ברוך מבית היין במעברות, שסיפר לי על סדנה לבישול בירה שמעביר אצלו שחר הרץ מחברת Beer & Beyond". ניר מוסיף, כי הוא נרשם מתוך סקרנות, "בעקבות הסדנה התחלתי לבשל בירה להנאת החברים והמשפחה לפני כשנתיים וחצי". מבשלת "דגן" מוכרת את הבירה שלה באירועים של הקייטרינג וכן במספר פאבים בתל-אביב.
בשלוש השנים האחרונות קמו מבשלות חדשות, תוך כדי השקעה בציוד המסוגל לבשל ולבקבק כמויות מסחריות של בירה בסגנונות שונים, ביניהן "אלכסנדר", "PAVO", "נגב" ועוד מספר גדול של מבשלות בהתהוות בימים אלה.
.
בהמשך סדרת הכתבות על עולם הבירה של ישראל: מי שותה הכי הרבה?