הגיל שבו מנהלים מראים את החיוניות המקצועית הגבוהה ביותר בעבודה הוא בעשור השישי לחייהם (בין הגילאים 50-59), כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ובחן מנהלים מתחומי ההיי-טק, ההנדסה והתשתיות. "בשנים האחרונות נושא העסקת אנשים מבוגרים עולה שוב ושוב על סדר היום. ממצאי המחקר מראים שבכל הקשור לחיוניות, לגיל יש קשר משמעותי", ציינו ד"ר שמואל גרימלנד, פרופ' יהודה ברוך ופרופ' ערן ויגודה-גדות, עורכי המחקר.

חיוניות בעבודה מוגדרת כיכולת לבצע את המטלות בהתלהבות, בחיות ובמרץ, תוך הפגנת כישורים ויכולות ובסיפוק הנובע מהערכה ליכולת הביצועים של העובד.

מהממצאים עולה כי ככל שהחיוניות בעבודה עולה, כך גם עולה היכולת לגייס משאבים אישיים כדי להצליח בעבודה וכך עולה המחויבות לעבודה. כמו כן, קיים קשר חיובי בין חיוניות בעבודה לבין המדרג הארגוני, כך שככל שלעובד יש יותר חיוניות, כך מעמדו בארגון גבוה יותר. קשרים חיוביים דומים נמצאו גם בין חיוניות לבין שביעות רצון מהקריירה ומהחיים בכלל. עוד נמצא כי ככל שהחיוניות עולה, כך הרצון לעזוב את העבודה יורד.

לאחר שמצאו את ההשפעות של החיוניות על היבטים שונים בקריירה, ביקשו החוקרים לבדוק האם יש קשר בין הגיל לבין החיוניות ומצאו כי ככל שהגיל עולה כך עולה רמת החיוניות בעבודה והיא נמצאת בשיא בעשור שבין 50-59, כששנת השיא, במדגם הנוכחי הייתה 57. לאחר מכן מתחילה ירידה ברמת החיוניות של העובדים. "העובדה שהחיוניות בעבודה נשמרת ואף עולה עד שנות החמישים המאוחרות מראה שארגונים שישקיעו בנושא זה ייהנו מעובדים בעלי תפוקה רבה לאורך שנים ארוכות", סיכמו החוקרים.

ישראל מחזיקה מעצמה מדינה מודרנית ורציונלית, כלומר חברה שאחד ממאפייניה הוא התבססות על מחקרים ותוצאותיהם ולא על תחושות בטן. והנה, דווקא בחברה הזו מצבם של בני החמישים פלוס הוא אחד הבעייתיים ביותר. גבר או אישה שמפוטרים מעבודתם בגיל חמישים, ולמען האמת גם בגיל ארבעים פלוס, סובלים מבעיה קשה בנסותם למצוא עבודה חליפית. המעסיקים מעדיפים פעמים רבות אנשים צעירים, שאותם הם מחשיבים כשאפתנים יותר, אנרגטיים יותר וכמי שמחויבים למקום העבודה משום שרבים מהם עדיין לא הקימו תא משפחתי עצמאי. אלה בדיוק הסיבות הגורמות לדחיית המובטלים המבוגרים יותר – גם אם הם מקצוענים אחד אחד.

אפשר להעריך שאחת הסיבות שבני חמישים ושבע נחשבים לעובדים בעלי החיוניות המקצועית הגבוהה ביותר היא שבגיל הזה מצטרף הניסיון הרב שנצבר לידע המקצועי הרחב. סיבה נוספת קשורה בנושא המשפחה שמקבל תפנית, משום שילדיהם של בני החמישים ומשהו הופכים עצמאיים, עוזבים את הקן המשפחתי ופורשים כנף. ניתן להניח שבגיל הזה יש גם עובדים רבים שהצליחו לסיים את תשלומי המשכנתא על הבית שרכשו, וכך יורד מהם עוד עול תקציבי. כל אלה הופכים את נושא ההשקעה וההתמסרות לעבודה לרלוונטיים הרבה יותר.

ועכשיו תחשבו על כל הנתונים הללו ותחברו אותם לטרגדיה האומללה של משה סילמן. סילמן, במקור יזם בתחום המשלוחים, היה אמור להגיע לשיא כושרו כמנהל וכעובד בעסק שהקים דווקא בשנות החמישים לחייו. במציאות המטורפת שלנו הוא נפל בין כיסאות ביורוקרטיים ומשפטיים שהותירו אותו לא רק ללא כסף, אלא גם ללא התחושה שיש מישהו שמעוניין בכלל לעזור לו. מי חכם ויידע, אולי קרא גם הוא משהו על המחקר הזה, שהתבצע בעיר בה התגורר הוא עצמו, והבין כמה עמוקה התהום בין מה שיכול היה להיות לבין המצב שהתגלגל אליו בפועל.

בחברה מודרנית, למחקר כזה צריכה להיות השפעה מיידית על דפוסי הקבלה לעבודה. כלומר, שבעלי עסקים שדורשים התמקצעות בתחומם יעדיפו לקבל מעתה והלאה יותר עובדים מבוגרים, מנוסים ובעלי מוטיבציה. אבל ההסתברות שדבר כזה יקרה נמוכה מאוד. המעסיקים עדיין מעדיפים עובדים צעירים, כאלה שלא עושים חשבון ומוכנים להישאר בעבודה שעות ארוכות אחרי מועד הסיום הרשמי, להיות זמינים עשרים וארבע שעות ביממה ולוותר על מנוחה ופרטיות בסוג של שיעבוד מרצון. ביום שבו תראו מודעות דרושים המבקשות רק מבני חמישים פלוס להעביר קורות חיים או מנכ"ל שמסביר שמהנדס תוכנה בן חמישים עדיף מבחינתו על מהנדס תוכנה בן עשרים ושמונה, אשמח אם תעדכנו אותי על כך.

אגב, גם המדינה יכולה לעשות משהו בנושא זה. הנה אתגר: עידוד העסקת אנשים מבוגרים באמצעות מתן הקלות מס מפליגות לחברה שאחוז גבוה מעובדיה המקצועיים הם בגילאי חמישים ומעלה. עכשיו נראה מי המחוקק שירים את הכפפה וייזום משהו בכיוון הזה. אם ירים, אני מבטיח לסייע לו ככל יכולתי. רק שיתקשר ויודיע.