הדברים של גיא זוהר הם אילוסטרציה למאבק הטעון של הערוץ שיש בו מהכול: פוליטיקה ויצרים, הורדות ידיים והרבה ניצול.

בשיחה עם הסטודנטים, הנושאים עיניים לתעשיית הטלוויזיה, הוא סיפר להם כי עולם התקשורת שייך לטאלנטים, בעיקר בטלוויזיה המסחרית שמתגמלת את שכבת הסלבריטאים, הנחשבים לעמודי התווך של הערוץ ברווחים מפליגים, או, כדבריו בשכר מאוד מאוד גבוה.

הוא הודה ביושר, כי גם הוא נמנה עם אותה שכבה שנהנית מתנאי העסקה  מרופדים, לעומת כל "הפועלים", המפיקים והעובדים הכפופים להם שעובדים המון שעות, משקיעים המון ומשתכרים מעט מאוד. זוהר אמר, כי הוא מצר על כך, אך גם חי את המציאות הזו: הוא הודה כי הוא חלק מהמשחק הזה, תוך שהוא מותח ביקורת על הבעלים, על התנהלות התקשורת וגם על עצמו.

הדברים הללו מקבלים משמעות עמוקה במיוחד בעיתוי זה, שבו אנשים מתחבטים אם ראוי לשמר את ערוץ 10. ההתמרמרות הציבורית סביב התנהלות הערוץ רבה.

די לקרוא טוקבקים לידיעות על הפגנות נגד סגירת הערוץ ונגד פיטורי עובדים, כדי להבין עד כמה מצבו של ערוץ 10 עדין: הציבור הרחב רואה בערוץ הזה חממה לדעות פוליטיות חד צדדיות, ערוץ המטפח שכבת עיתונאים ומגישים אליטיסטית המקבלת שכר מופקר ומופקע וערוץ המתבכיין בפני ראש הממשלה שאין לו כסף ומאשים את ראש הממשלה בניסיון לסתימת פיות ולפגיעה בקודש הקודשים של המעצמה השביעית, זו שצריכה להגן על חופש הדיבור והמידע.

אלא שלכנות היום את התקשורת בשם "מעצמה" זה לעג לרש. לערוץ 10 יש בעלים החולשים על הון עתק. רק בשבוע האחרון פנה אחד הבעלים, יוסי מימן, יו"ר דירקטוריון ערוץ 10 בבקשה להגנה מפני נושים בחברת אמפל שבשליטתו. בקשה שמשמעותה המעשית היא פגיעה בקופות הפנסיה שלנו, בחסכונות שלנו. הבעלים הגדול השני בערוץ הוא איל ההון רון לאודר שנציגיו בדירקטוריון, אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי פועלים לגיוס עובדי ערוץ 10 למאבק למען פריסת חובות הערוץ לממשלה, ובה בעת חותמים יחד עם יתר חברי הדירקטוריון מטעם הבעלים, על הודעות פיטורים למאה וחמישים עובדים בחדשות הערוץ: החלטה שמשמעותה עיקור החדשות מכל יכולת תפקוד מקצועית. כפי שפרסמנו במגפון, שוקלים נציגי הציבור בדירקטוריון את המשך דרכם בו בגלל איום הפיטורים.

"]

המשחק הזה של בעלי ערוץ 10 הוא משחק מלוכלך על גבם של העובדים: ביד אחת הם שולחים את העובדים להפגין למען הישרדות הערוץ וביד השנייה, מפטרים אותם. העובדים הם הפיונים במשחק השחמט שמנהלים הבעלים נגד הממשלה, ובעיקר נגד ראש הממשלה: משחק של הורדת ידיים, שבו כל צד מנסה להוכיח מי יותר חזק.

ויש עובדים. יש עיתונאים שרוצים לעשות את מלאכתם נאמנה ובתום לב ויש ערוץ טלוויזיה שמפעיל את כל התותחים המקצועיים שלו, ונלחם על הרלוונטיות שלו ברמה מעוררת השראה. רק הלילה שודרו פרומואים לעונות חדשות של סדרת הדרמה "בנות הזהב", הסדרה "מעושרות" שהערוץ מבקש להכיר בה כסוגה עלית, "לעוף על המיליון" – וגולת הכותרת המרשימה והמבטיחה ביותר: חדירה של צבי יחזקאלי לקני האסלאם הרדיקלי באירופה בסדרה חדשה "אללה אסלאם": יחזקאלי התחזה למוסלמי אדוק כדי לשמוע מהי מטרת האסלמיסטים שאליהם חבר: לאסלם את כל אירופה. סדרה שתכה גלים ומן הסתם, תוקרן ברחבי העולם המודאג מהתפשטות הפונדמנטליזם האסלאמי. סדרה שכזו, כשלעצמה, יש בה להצדיק את קיומו של ערוץ 10.

[related-posts title="קראו עוד בנושא"]