בית המשפט  המחוזי בבאר שבע, בראשות השופט שלמה פרידלנדר, קובע בפסק דין עקרוני וחשוב, כי התקשרותה של דור אנרגיה עם תחנת דלק בדרום הארץ הינה בבחינת הסדר כובל, בחוזה יש תנאים מקפחים ותנאי הבלעדיות מנוגדים לחוק. לפיכך, קובע פסק הדין, תנאי ההתקשרות בטלים.

קביעתו של בית המשפט, אשר התבססה גם על חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, ניתנה בתביעה שהגישה דור אלון נגד יצחק דהן, בעלים ומפעיל של תחנת הדלק לידור ונגד התחנה, בניסיון לכפות עליהם המשך קיום ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, שלידור ודהן הודיעו על שחרורם מהם לנוכח הפלייתם לרעה מול תחנות דלק סמוכות, המופעלות על ידי חברות בנות של דור אנרגיה.

אלא שלרוע מזלה של דור אלון, בית המשפט קבע, כי דווקא התנהלותה של דור אנרגיה כלפי דהן ולידור היא שאינה חוקית והיא פוגעת בתקנת הציבור. בפסק דינו מותח בית המשפט ביקורת על הנעשה בתחום ההסכמים בענף הדלק ומציין, כי "עולה החשש לדפוס של העדפת פשרות חסויות על פני פסקי דין גלויים ותקדימיים בענף הדלק, אשר תחת לתקן את הליקויים בהסכמים אלה – מחפים עליהם. חשש זה עולה מן העובדה המפתיעה, כי אף אחד מן ההליכים הרבים בבתי המשפט, שבהם עלתה שאלת הלגיטימיות של תניית הבלעדיות בענף הדלק – לא הגיע להכרעה בבית המשפט העליון".

עו"ד ארנון גרפי, מומחה בתחום האנרגיה, אשר ייצג את תחנת הדלק, אמר כי: "מדובר בפס"ד עקרוני, שקובע סטנדרטים חדשים בתחום שוק הדלק. פסק הדין עושה צדק עם מפעילי התחנות, שעד כה היו שבויים בידי תחנות הדלק, ובעיקר עם הציבור הרחב שיוכל ליהנות מהוזלה של מחירי הדלק".

ראשיתו של הסיפור ביצחק דהן, נכה צה"ל, שזכה לחכור מגרש ממנהל מקרקעי ישראל לשם הקמת תחנת דלק  לצורך שיקומו ופרנסתו. דהן חתם הסכמים עם חברת דור אנרגיה, שהיקנו לה חכירת משנה במגרש וזכות לספק באופן בלעדי את מוצרי הדלק לתחנה במחירים שהיא תקבע. לאחר הקמת התחנה קמו בשכנות לה שתי תחנות תדלוק נוספות, המופעלות על ידי חברות בנות של דור אלון. או אז התחוור לדהן ולתחנה, כי נקלעו לתחרות בלתי אפשרית מול תחנות אלה, משום שדור אלון מצויה בניגוד עניינים: מצד אחד, היא כובלת את דהן במחירים גבוהים. מצד אחרי, היא מפלה לטובה את התחנות השכנות בתמחור נמוך יותר וטיפוח של התחנות.

דהן והתחנה ראו התנהלות זאת כהפרת הסכמים מצד דור ולפיכך הודיעו לחברת הדלק, באמצעות עורך דינם, ארנון גרפי, מומחה בתחום האנרגיה, על ביטול ההסכמים משום היותם הסדר כובל  ובשל תנאי קיפוח בחוזה אחיד. בתגובה, הגישה דור אנרגיה תביעה לאכיפת ההסכמים האמורים, בעוד דהן ולידור הגישו כתב הגנה באמצעות עו"ד ארנון גרפי, ובו טענו לשורת צידוקים להשתחררות מן ההסכמים הכובלים והמקפחים.

בפסק הדין מציין השופט פרידלנדר, כי בסיום המשפט וכאשר פסה"ד כבר היה מוכן ונותר רק לחתום עליו, הגיע לידיו הסכם פשרה בין הצדדים. לאחר עיון בו קבע השופט: "לא היה מקום לתת יד להסכם הפשרה כמות שהוא, גם מחמת האינטרס הציבורי, כדי שלא להנציח נורמות של כבילה אסורה ושל קיפוח בחוזים אחידים שרווחים בענף הדלק בישראל. ההסכמים הנדונים כאן טיפוסיים להסכמים הנהוגים בענף הדלק הישראלי. חשוב איפוא, להגן גם על נפגעים פוטנציאליים מהמשך קיומם של הסדרים כאלה. לפיכך, לא יהא זה ראוי לגנוז את הקביעות הנורמטיביות בפסק הדין בגלל הסכם פשרה בילטרלי בהליך ספיציפי זה. "

לאור זאת, קבע בית המשפט, כי החלקים הנוגעים לאינטרס הציבורי ותקנת ציבור, המחייבים שפיטה פומבית ודיון ציבורי – לא יתקבלו כפי שהוסכמו בפשרה, אלא יוותרו כלשון פסק הדין. על כן קיבל בית המשפט את טענת הנתבעים וקבע כי לאחר 3 שנים תהיה התחנה משוחררת מכל הסכם.