[rating=2]

הסרט "איום מבפנים" בבימויו של האדי הג'איי הוא לא יותר ממותחן טראשי סביר, המותח את תקציב ההפקה הנמוך שלו עד הקצה, ושורד בזכות משחק טוב וכמה קטעי אקשן מרסקי עצמות. בסופו של דבר "איום מבפנים" מסתבך בתסריט שמנסה להיות שני סרטים במקביל, כשהסוף מותיר אותנו עם יותר שאלות מאשר תשובות.

השחקן שון בין (“שר הטבעות", “משחקי הכס") מגלם את אוון, איש השירות החשאי הבריטי הפועל תחת הבוסית שלו – שרלוט (שרלוט רמפלינג,“אינסטינקט בסיסי", "בריכת שחיה”), המטילה עליו משימה לצוד אחר האחראים לפיגועים ברחבי לונדון. הראייה היחידה היא מזוודה מלאה בחומר נפץ. בליווי צלף עם שיער משעשע, העונה לשם מארק (טום בורק, "הליברטין"), אוון מטפל בטרוריסטים באופן ברוטאלי למדי, כשברקע מגלים שהמוטיבציה שלו נובעת מטרגדיה אישית, שהיכתה בו בעבר.

במקביל, מספר פלאשבקים חושפים איך סטודנט למשפטים מוסלמי בבריטניה, אַש (אבין גליה, “ווימבלדון"), הוא שגנב את חומר הנפץ ומתכנן פיגועים נוספים, ובתוספת של עוד פלאשבקים לפלאשבקים, גם מתארים כיצד הפך לקיצוני בדעותיו, בהשפעתו של המטיף המטורף, נאביל (פיטר פוליקרפו, "אוויטה").

החוזקה של "איום מבפנים" היא אופן המשחק של שון בין, שמעניק הופעה מלאת אנרגיה וזעם, המחזיקה את הצופה על הקצה, בדיוק כפי שג'ק באוור עשה בסדרת הטלוויזיה "24". גם גליה מגלם באופן מוצלח את המחבל, אם כי באופן מוזר – התסריט מאוד אוהד את דמותו הרצחנית. יחד עם זאת, השימוש המועט בגאונית המשחק הצרפתית, שרלוט רמפלינג, הוא בזבוז משווע.

יש להזכיר שהסרט הופק בתקציב נמוך באופן יחסי, ועל כן ראוי לשבח את הבמאי על היותו מומחה לסצנות פעולה עוצמתיות ועשירות באפקטים, כמו למשל יריות מדויקות תוך כדי מרדפים. גם סצנות האלימות ללא רחמים בהחלט גורמות לחוסר נוחות בקרב הצופים.

הבעיה העיקרית בעלילה, היא שמנסים לספר שני סיפורים במקביל, ובעקבות זאת התסריט נראה כשירבוב של שני סרטים שחוברו יחד בחדר העריכה: הראשון מותחן שתופסים במקרה בשעת לילה מאוחרת באחד מערוצי הסרטים הנידחים בטלוויזיה, ואילו השני הוא דרמה רגישה על טרוריסטים. שני החלקים לא ממש מתחברים. באופן דומה, שיא הסרט מאוד מתסכל, כאילו נכתב בחיפזון, ועל כן מתפרק לרסיסים קטנים ברגע שמגיעים אליו.

"איום מבפנים" אינו סרט מוצלח, אבל הוא סוג של תענוג אסור, הודות לקטעי אקשן מרגשים ומשחק טוב של שון בין ואבין גליה. אבל כשאתם יוצאים מאולם הקולנוע, מומלץ לא להרהר יותר מדי על משמעות הסרט.