הורד לרגע מעיניך את המשקפת, עמיר פרץ, ובדוק היטב אם לא שכחת אותה שוב סגורה, כי מדבריך בסוף השבוע האחרון נדמה, שלקית שוב באי ראיית המציאות כהווייתה.

אני אחד ממתפקדיה החדשים של מפלגת העבודה. התפקדתי אליה כדי לעזור לשלי יחימוביץ' להיבחר בה, כי האמנתי שהיא תוביל את מפלגת העבודה לעידן חדש, ותצליח לקומם אותה מן ההריסות שהותיר אחריו אהוד ברק. החלטתי לעזור לשלי, מפני שגדלנו יחד ב"על המשמר", ואני מכיר את החזון החברתי-כלכלי שלה ומאמין בו (גם אם אני מסתייג מן השימוש שלה במונח 'טייקונים' ומתקפתה על הקרויים כך).

אתה כבר היית שם. מציאה גדולה זו לא הייתה

בסוף השבוע האחרון בחרתי בך, עמיר פרץ, יחד עם פואד ובוז'י ועוד נבחרת שלמה של אנשים צעירים מובחרים, מכמה סיבות. רציתי לראות אותך בהנהגת מפלגת העבודה, כדי שתתרום מניסיונך בתחום זכויות העובדים ומאבקי העובדים, במהלך מימוש החזון החדש של מפלגת העבודה. רציתי גם להודות לך על שידעת לראות את העתיד לבוא והתעקשת על פרויקט "כיפת ברזל". רציתי גם שלצד שלי יהיו כמה אישים פוליטיים מנוסים וותיקים, שיסייעו לה לנווט נכון את מפלגת העבודה עד שתגיע לעמדת השפעה מכרעת על מצב העם והארץ, או להחלפת השלטון.

לא בחרתי אותך, ונדמה לי שאני מדבר בשם מתפקדים רבים, כדי ש"תסנדל" את שלי, כדי שתנסה לחתור תחתיה ולרשת את מקומה.

אתה כבר היית שם. מציאה גדולה זו לא היתה.

בהתעקשותך על אופייה השמאלי של מפלגת העבודה אתה עלול לגרום נזק עמוק ומכריע למפלגה ולדרכה לשלטון. זאת, משום שאתה מדבר בשפה הפוליטית הישנה. הבט מסביבך ברשימת האנשים שנבחרו בשתי העשיריות הראשונות, עמיר פרץ. רובם ככולם צעירים, פרי המחאה החברתית של הקיץ שעבר. ואין זה מקרה. הם התפקדו לשורות מפלגת העבודה ונבחרו, על ידי ועל ידי רבים אחרים, לעמוד בראשה, לצידך, כדי לשנות את מצבה החברתי והכלכלי של מדינת ישראל, לא כדי להמשיך בשפה הפוליטית הישנה, של "שמאל" ו"ימין", שכבר מזמן אינה רלוונטית, ומשמשת בעיקר את הספינים הפוליטיים ערב בחירות, אך אינה מבטאת ואינה משקפת את המציאות כהווייתה, וגם לא את רחשי לבו של הציבור בישראל.

כבר אין כאן שמאל וימין. השפה החדשה היא כלכלית-חברתית

מאז הסכמי אוסלו, ההתנתקות, קריסת שיחות השלום של ברק עם ערפאת וקריסת השיחות של אולמרט עם אבו מאזן, כבר אין כאן שמאל וימין. החלוקה המסורתית הזאת אינה ראויה, אינה משקפת את המציאות ואינה קיימת עוד. היא קיימת רק בפיות הפוליטיקאים ואנשי התקשורת המפרשים אותם. השפה החדשה היא כלכלית-חברתית.

מה שמטריד את האזרח בישראל היום אינו מצב הסכמי השלום עם הפלסטינים, אלא זה שאין לו מה לאכול. שעתידו כורסם, בריאותו בסכנה, החינוך של ילדיו הופרט וזיקנתו תהיה לו לאסון. מה שמטריד את האזרח בישראל הוא שכל מערכי חייו קרסו, יחד עם קריסתה של מדינת הסעד, וזה נעשה בידי ממשלות הליכוד לדורותיהן.

שלי יחימוביץ' היא מנהיגה ראויה ודגולה, וזכתה לתפקיד יו"ר המפלגה, ולהתפקדות חסרת תקדים לשורותיה של המפלגה הגוססת הזאת, מפני שהבינה את צרכיו של הציבור בישראל והשכילה לשנות את השפה הפוליטית כאן.

אתה מנסה להסיג זאת לאחור, כנראה בשל התסכול האישי שלך ממעמדך במפלגה, או מכך, שהיית זה שהכניס את שלי למפלגה, והנה התלמידה קמה על מורה והיתה ליושבת הראש.

כתבתי פעם, "כל תלמיד הופך מורה/ כל מורה יהפך תלמיד", ואני מאמין בזה בכל לבי. מורה טוב, בכל תחום בחיים, יודע, שיגיע יום שבו תלמידו יירש אותו, והוא יצטרך לצאת למסע לימודי חדש, להישגים גבוהים יותר, שאותם ישוב וילמד לתלמיד אחר.

זוהי דרכו של עולם בכלל, וגם במערכת הפוליטית.

כדאי שתפנים זאת.

כדאי גם שתבין  שתרומתך לחזון החדש של מפלגת העבודה לגבי הכלכלה והחברה בישראל יכולה להיות מכרעת באמצעות שילוב כוחות ולא באמצעות חתירה תחת יושבת הראש. יש לך ניסיון פוליטי רב, ויש לך קילומטראז' עצום במאבקי עובדים. אנחנו צריכים אדם מנוסה כמוך, משלב כוחות יחד עם הצעירים, סתיו שפיר ואיציק שמולי ואחרים, כדי להנהיג את השינוי.

אבל אם לא תפנים זאת, היה סמוך ובטוח, שאני, וודאי גם מתפקדים אחרים, נשתמש בכל כלי העומד לרשותנו כדי להחזיר אותך למקומך. מקום שלישי ברשימה, כן. אבל בשום פנים ואופן לא מנהיגה של המפלגה.

אז אחת מן השתיים, עמיר פרץ: או שתיתן את חלבך ואת דמך למען השינוי המיוחל בארץ, או שתשב בשקט, ותן לאחרים לחולל את המהפכה.

[related-posts title="עוד בנושא מפלגת העבודה"]