הנתונים מדברים על כך שבישראל, לאורך העשור האחרון, משתתפים פחות מ-70% מכוח המצביעים בבחירות הדמוקרטיות לכנסת. בשנים האחרונות האחוז נע סביב 65%. עד שנת 2000 לא ירדנו מ-70% ובתקופות טובות יותר, בתחילת הדרך, גם לא מ- 80%.

כ-5.3 מיליון איש יהיו רשומים השנה לבחירות בישראל. באופן תיאורטי המשמעות היא שבאופן גס כל 44,000 קולות שווים מנדט אחד.

בפועל, אם נניח שיצביעו כ-65% מן הבוחרים, חישוב פשוט יראה שיבואו להצביע רק 3.45 מיליון איש, ורק כ-28,000 קולות יהיו שווים מנדט בודד. מספרי הכנסת הקודמת, בניכוי קולות פסולים, הראו שפחות מ-25,000 קולות קנו כסא בכנסת בישראל. ברור לכולנו שקל יותר לקבל ייצוג עם גייס של 25,000 איש מאשר 44,000.

אם ניקח בחשבון שמבין 1.9 מיליון הישראלים "האדישים", חלק הארי הוא חילוני ומתון (רק נגזרת סטטיסטית פשוטה של המצב הרגיל באוכלוסייה), נגיע למסקנה עגומה למדי שהרוב הדומם, השקט, האדיש ובעיקר המתון משאיר על הקרקע עשרות מנדטים. ובחיים האלו אין ואקום – מישהו אחר מקבל את מה שהושאר זנוח.

ככל שמצביעים פחות אנשים כך מתחזקות קבוצות הקיצון – והן עולות במספר המנדטים שלהן בכנסת באופן דרמטי על משקלם היחסי באוכלוסייה

רבים אומרים שאין למי להצביע, אבל הם בעצם מתכוונים לומר שאין מבין מועמדי מפלגות המרכז מישהו ששווה לצאת בשבילו מן הבית. האמירה הזו מקורה פשוט באי הבנה של השלכות הצעד הנמנע הזה, שהרי קבוצות סקטוריאליות אחרות נהנות מדפוסי הצבעה נוחים יותר. במילים פשוטות – כאשר צריך רק 25,000 קולות בשביל מנדט בודד, קל יותר להתמודד במיקום נמוך יחסית ברשימה, שפשוט נסכים שהיא סקטוריאלית ומייצגת פלח קטן יחסית באוכלוסייה, מבלי להיכנס להגדרות פוגעות. כך, מי שעל פי גודלו היחסי אמור היה להיות מיוצג על ידי, נניח, 8-7 מנדטים, עשוי למצוא עצמו עם 12-11, וההבדל עצום.

בשורה התחתונה, ככל שמצביעים פחות אנשים כך מתחזקות קבוצות הקיצון – והן עולות במספר המנדטים שלהן בכנסת באופן דרמטי על משקלם היחסי באוכלוסייה. וכך, מחברה עם דפוסים מסוימים, מתונים-יחסית, כך אני מקווה, אנו מקבלים כנסת קיצונית בהרבה.

אז כן, גם אם לא מתחשק לך להצביע לציפי לבני, כי הפוליטיקה החדשה שלה לא ממש הוכיחה את עצמה כנקייה, וגם אם לא ממש מתחשק לך להצביע ליאיר לפיד כי בינינו, מה לדוגמגיש הזה ולשלטון, צריך להבין את המשמעות של הישיבה בבית. אי הצבעה למר לפיד = הצבעה למיכאל בן ארי. אי הצבעה לגברת לבני = הצבעה לאלי ישי. כולם אנשים ראויים, אבל האם מי שלא רצה לקום לחצי שעה מבית הקפה שלו התכוון באמת לקדם את האג'נדה של הימין הקיצוני? האם החילוני המתוסכל שהחליט להחרים התכוון באמת לחזק גם את כוחה של חנין זועבי? האם לפיד, למשל, באמת גרוע מאותם קיצוניים?

בחירת המועמד המוצלח ביותר, גם אם הוא הגרוע פחות

לבסוף, אם מבינים את התמונה הרחבה, הרי זו מהותה של מערכת בחירות דמוקרטית – בחירת המועמד המוצלח ביותר, גם אם הוא הגרוע פחות. ולכן זה לא ממש משנה אם החלטת להצביע ללפיד, ללבני, ואולי אפילו לנתניהו או ליחימוביץ'. הציבור המתון בישראל, הזרם המרכזי, חייב להבין שגם בהיעדר אלטרנטיבה ראויה, יש עדיין משמעות להצבעה האישית. חבל שנזרוק הצידה תרבות, ערכים ודרך חיים רק בשביל לקדם, בפועל, משהו אחר לחלוטין מכל מה שאנו מאמינים בו.

ומהי התוצאה בפועל? מהי המשמעות האופרטיבית של כל זה?

פשוט בואו להצביע. אם את או אתה לא מסוגלים להכריע עבור מי להצביע, אבל אתם מסוגלים להגדיר את עצמכם במארג הישראלי (וכנראה שאתם חילונים מתונים) – פשוט לכו להצביע. ולמען השם, זה אפילו לא ממש משנה עבור מי. תעשו הגרלה- יאיר/ציפי/שלי/ביבי – וואטאבר. אבל תעשו משהו לטובת הדרך שבה בחרתם לחיות, כדי שזה לא יתמוסס לנו בין האצבעות ויילך וייהפך למשהו אחר.

[related-posts title="עוד בנושא בחירות 2013"]