"חוק טל": מי שזרע השתמטות – קצר סרבנות

בעניין השוויון בנטל קשה לבוא בטענות רק אל המפלגות החרדיות. כל עילת קיומן היא ביצור מעמדן הסקטוריאלי והשגת הטבות לציבור שאותו הן מייצגות. מי שאשם בכך, לא פחות – ואולי אף יותר – הם הפוליטיקאים החילוניים הנכנעים לסחטנות, כדי לשמר את הקואליציה

"חוק טל": מי שזרע השתמטות – קצר סרבנות

בעניין השוויון בנטל קשה לבוא בטענות רק אל המפלגות החרדיות. כל עילת קיומן היא ביצור מעמדן הסקטוריאלי והשגת הטבות לציבור שאותו הן מייצגות. מי שאשם בכך, לא פחות – ואולי אף יותר – הם הפוליטיקאים החילוניים הנכנעים לסחטנות, כדי לשמר את הקואליציה

חסד גדול עשה עימנו ערוץ 10, כאשר חשף את דברי ההבל, שאמר שר הפנים אלי ישי, בהשוותו את הישגי מלחמת ששת הימים למחדלי מלחמת לבנון השנייה.

"צה"ל נכשל במלחמת לבנון השנייה, כיוון שהחיילים לא התפללו ולא נשאו את עיניהם לאלוהים, כמו במלחמת ששת הימים", אמר האסטרטג הדגול אלי ישי. "בורא עולם הוכיח לנו שרק אם היינו נושאים פנינו אליו – יכולנו לנצח. היות וכעת הסתמכנו על כוחנו בלבד, אלוהים לא שעה לצה"ל ולכן לא הצלחנו לנצח".

אחר כך "התנצל" אלי ישי מן התנצלות, שמוטב ולא הייתה באה לעולם. ברוח הבדיחה – ללכת עם ולהרגיש בלי – ביקש כבוד השר סליחה מהמשפחות השכולות, אבל המשיך לטעון שדבריו סולפו – למרות שהוא תועד וצולם אומר את הדברים הללו.

אלי ישי: "אלוהים לא שעה לצה"ל". צילמה - ציפי מנשה

לא מן הנמנע כי דבריו המצמררים של אלי ישי, תרמו להחלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לדחות את הדיון שעמד להתקיים ביום ראשון, בסוגיית "חוק טל". יש אולי שמץ של תקווה, כי אלי ישי, ב"הפוך על הפוך", טירפד את הארכת תוקף החוק בעוד חמש שנים. כי אם היו עוד שרים, שעדיין התלבטו האם להאריך את החוק הזה – אין ספק שלפחות חלקם, השתכנעו סופית מדברי השר ישי, להתנגד להצעה.

אלי ישי ומפלגתו ש"ס, ביחד עם "יהדות התורה", הגנו בחירוף נפש, במשך עשרות שנים על מסורת האפליה בין דם לדם. האבסורד – שעל פיו צעירים חרדיים, ש"תורתם אומנותם", "נהרגו (רק) באוהלה של תורה" – השתרש עמוק בחברה הישראלית. ורק האימהות החילוניות והדתיות-לאומיות המשיכו לבכות את בני זוגן ואת בניהן בבתי הקברות הצבאיים.

אבל, בעניין הזה קשה לבוא בטענות רק אל המפלגות החרדיות. כל עילת קיומן היא ביצור מעמדן הסקטוריאלי והשגת הטבות לציבור שאותו הן מייצגות. מי שאשם בכך, לא פחות – ואולי אף יותר – הם הפוליטיקאים החילוניים.

בעבור נזיד העדשים הפוליטי, של ההישרדות בשלטון בכל מחיר – הקריבו הפוליטיקאים האלה את ערכי השוויון בין אדם לאדם, ובין דם לדם. גם בג"ץ תרם את חלקו כאשר התחמק מהכרעה אמיצה והחמיץ את ההזדמנות להפסיק את האפליה בין דם לדם. במקום לפסוק בסוגיה, קורעת ככל שתהיה – גילגל בית המשפט הגבוה לצדק את תפוח האדמה הלוהט, בחזרה לחיקם של הפוליטיקאים. כך נולד בחטא "חוק טל". בתוך כך, האתוס של צה"ל והרצון להתגייס ולשרת בצבא – נשחקו עד דק גם בקרב שכבה הולכת וגדלה של צעירים חילוניים. הבושה להשתמט מצה"ל – אבדה. להיפך, בחוגים מסויימים הפכה ההשתמטות לעוד סיבה לחגיגה.

חייל צה"ל. אפליה בין דם לדם. צילם: רפי מיכאלי

אמר לי פעם מי שאמר: "מי שזורע השתמטות חרדים – קוצר סרבנות שמאלנים". זה היה מזמן. עכשיו מסתבר שלא רק השמאלנים משתמטים. הסרבנות פשתה גם בימין הכי לאומי – כאשר בחלק מהישיבות הועברה לאחרונה עצומה, שבה איימו התלמידים להשתמט, אם יכריחו אותם לשמוע שירת נשים.

ואם בהשתמטות אידאולוגית אין די – אלפים רבים, בלי בושה, הולכים לקב"ן. גם זה הפך לסוג של נורמה חברתית. ניסח זאת מזמן, אחד מחברי: "הפוטר משירות בצו הקב"ה – ישחרר מצה"ל בצו הקב"ן". הוא אמר את זה מזמן – ולא ידע אז, עד כמה הוא צודק.

בימים שבהם צה"ל הפך לצבא חצי העם וקציני מילואים מוחקים את עברם הצבאי המפואר, כדי שלא יפוטרו מעבודתם – דרושה ממשלה שתחזיר לשירות הצבאי (או, לפחות, האזרחי) את כבודו. צעד קטן עשתה השבוע הכנסת כאשר אישרה סופית את הכפלת מענקי השחרור מצה"ל ומהשירות האזרחי. מליאת הכנסת אישרה גם איסור להפלות אנשי מילואים, בבואם ללשכות תעסוקה. אבל אין די בכך. לממשלה צריכה להיות אמירה ברורה מאוד של שוויון בנשיאה בנטל – ולצורך זה צריך "חוק טל" לעבור מן העולם. אברכי המשי צריכים לתת את חלקם למדינה. ואם לא בשירות צבאי, אז לפחות בשירות אזרחי מלא, של שלוש שנים, בלי "שטיקים" וטריקים. כמוהם, גם סרבני השמאל והימין, ותחמני הקב"ן למיניהם.

ועד שזה יקרה, עצה למלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) ולאנשי המילואים המקבלים הביתה את הצווים: אל תסרבו. אבל – ברוח המחאה החברתית – אל תשתקו. שקט הוא רפש וחייבים להתקומם נגד העוולה החברתית הזאת. משקיבלתם צו גיוס או צו מילואים הוסיפו עליהם, בצד חתימתכם, הערה בנוסח: 'אני מתייצב למלא את חובתי, אבל אם הממשלה תמשיך בדרך זו איני יודע מה אעשה', 'אני מתייצב אבל מוחה על אי גיוס החרדים'. אם חמישה צווים כאלה יוחזרו ליחידה – הם לא יעשו רושם על איש. אבל אם הצבא יקבל עשרת אלפים צווים כאלה בחזרה, כל המערכת תתחיל לרעוד.

לחיילים אסור לסרב פקודה, כל עוד היא חוקית. אבל מותר להם להביע דעות, כאשר הם נשאלים. בכל פעם שאתה מתבקש למלא שאלון הערכה, מוטיבציה או שביעות רצון – אל תשכח לכתוב שאי השוויון בנטל פוגע במוטיבציה לשרת, מפחית את הסיכוי שלך לרצות להיות קצין או לחתום קבע ומגדיל את רצונך להיות רק 'ראש קטן'. אפשר לומר זאת גם בתדרוכי המח"ט, עם תחילת שירות המילואים.

אולי משהו מזה יחלחל בכל זאת אל הממשלה הזאת, או הממשלה שאחריה. אולי ברגע האחרון יתגלה המנהיג שיעצור את ההתדרדרות.

2 Comments

  1. נירית
    28 בינואר 2012 @ 11:48

    יש לנו נטייה לאסוף כוחות ולפרוק מתח אחרי אירוע אחד. כאן אסור שזה יקרה. הנושא הזה צריך לבעור בעצמותנו עד שנגיע ליעד. והיעד הוא ביטול חוק טל. להגיע מחר למחות ולהגיע לכל הפעילויות בדרך בין אם הפגנות, החתמת עצומות ,מכתבים לחבריח כנסת.לא להרפות. ניתן להכנס לאתר של פורום לשוויון בנטל ולקבל מידע הן של מיילים של חברי כנסת והן פעילויות בהן ניתן לעזר ולהשפיע.
    המאבק לשוויון בנטל השירות אינו מתפקידם הבלעדי של החיילים בסדיר או במילואים. זה תפקידם של כל אזרחי ישראל שאיכפת להם מהחברה הישראלית. אל לנו לתת למיעוט לחלוב את הרב אם בשירות,אם בתקציבים ואם בנטל העבודה. המשימה היא על הכתפיים של המילואימניקים, ההורים של חיילי הסדיר, סטודנטים ויתר האזרחים. כולנו נפגעים באותה מידה. הממשלה חייבת להבין שלא עוד גם אם זה נכון גם לממשלות קודמות. זאת הזדמנות בלתי חוזרת. מר נתניהו מזגזג וצריך לנצל את המומנטום. פעמיים בטל דיון בנושא בישיבת ממשלה והעביר את הדיון לכנסת. זאת השעה ואסור להחמיץ אותה.
    תודה

    • sabres
      28 בינואר 2012 @ 18:30

      לצערי במדינתנו היקרה אין ברירה וצריך להאבק בכל הכוח. לא נקבל שום דבר בחינם גם אם מדובר בדבר הכי בסיסי – שוויון בדם ובהשקעת הזמן הנדרש לשירות בצבא ובמילואים. אותו דבר אגב לגבי יישום חוק החינוך השוויוני, למודי הליבה וכו'. ולכן, יותר ויותר אנשים צריכים להודיע לכנסת שאם לא יהיה שוויון בגיוס, ללא שום הנחות לא באורך הגיוס ולא בצורתו, לא יתגייסו ו /או ישרתו במילואים. את האנרכיה יצרו הפוליטיקאים בעצמם.

חסד גדול עשה עימנו ערוץ 10, כאשר חשף את דברי ההבל, שאמר שר הפנים אלי ישי, בהשוותו את הישגי מלחמת ששת הימים למחדלי מלחמת לבנון השנייה.

"צה"ל נכשל במלחמת לבנון השנייה, כיוון שהחיילים לא התפללו ולא נשאו את עיניהם לאלוהים, כמו במלחמת ששת הימים", אמר האסטרטג הדגול אלי ישי. "בורא עולם הוכיח לנו שרק אם היינו נושאים פנינו אליו – יכולנו לנצח. היות וכעת הסתמכנו על כוחנו בלבד, אלוהים לא שעה לצה"ל ולכן לא הצלחנו לנצח".

אחר כך "התנצל" אלי ישי מן התנצלות, שמוטב ולא הייתה באה לעולם. ברוח הבדיחה – ללכת עם ולהרגיש בלי – ביקש כבוד השר סליחה מהמשפחות השכולות, אבל המשיך לטעון שדבריו סולפו – למרות שהוא תועד וצולם אומר את הדברים הללו.

אלי ישי: "אלוהים לא שעה לצה"ל". צילמה - ציפי מנשה

לא מן הנמנע כי דבריו המצמררים של אלי ישי, תרמו להחלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לדחות את הדיון שעמד להתקיים ביום ראשון, בסוגיית "חוק טל". יש אולי שמץ של תקווה, כי אלי ישי, ב"הפוך על הפוך", טירפד את הארכת תוקף החוק בעוד חמש שנים. כי אם היו עוד שרים, שעדיין התלבטו האם להאריך את החוק הזה – אין ספק שלפחות חלקם, השתכנעו סופית מדברי השר ישי, להתנגד להצעה.

אלי ישי ומפלגתו ש"ס, ביחד עם "יהדות התורה", הגנו בחירוף נפש, במשך עשרות שנים על מסורת האפליה בין דם לדם. האבסורד – שעל פיו צעירים חרדיים, ש"תורתם אומנותם", "נהרגו (רק) באוהלה של תורה" – השתרש עמוק בחברה הישראלית. ורק האימהות החילוניות והדתיות-לאומיות המשיכו לבכות את בני זוגן ואת בניהן בבתי הקברות הצבאיים.

אבל, בעניין הזה קשה לבוא בטענות רק אל המפלגות החרדיות. כל עילת קיומן היא ביצור מעמדן הסקטוריאלי והשגת הטבות לציבור שאותו הן מייצגות. מי שאשם בכך, לא פחות – ואולי אף יותר – הם הפוליטיקאים החילוניים.

בעבור נזיד העדשים הפוליטי, של ההישרדות בשלטון בכל מחיר – הקריבו הפוליטיקאים האלה את ערכי השוויון בין אדם לאדם, ובין דם לדם. גם בג"ץ תרם את חלקו כאשר התחמק מהכרעה אמיצה והחמיץ את ההזדמנות להפסיק את האפליה בין דם לדם. במקום לפסוק בסוגיה, קורעת ככל שתהיה – גילגל בית המשפט הגבוה לצדק את תפוח האדמה הלוהט, בחזרה לחיקם של הפוליטיקאים. כך נולד בחטא "חוק טל". בתוך כך, האתוס של צה"ל והרצון להתגייס ולשרת בצבא – נשחקו עד דק גם בקרב שכבה הולכת וגדלה של צעירים חילוניים. הבושה להשתמט מצה"ל – אבדה. להיפך, בחוגים מסויימים הפכה ההשתמטות לעוד סיבה לחגיגה.

חייל צה"ל. אפליה בין דם לדם. צילם: רפי מיכאלי

אמר לי פעם מי שאמר: "מי שזורע השתמטות חרדים – קוצר סרבנות שמאלנים". זה היה מזמן. עכשיו מסתבר שלא רק השמאלנים משתמטים. הסרבנות פשתה גם בימין הכי לאומי – כאשר בחלק מהישיבות הועברה לאחרונה עצומה, שבה איימו התלמידים להשתמט, אם יכריחו אותם לשמוע שירת נשים.

ואם בהשתמטות אידאולוגית אין די – אלפים רבים, בלי בושה, הולכים לקב"ן. גם זה הפך לסוג של נורמה חברתית. ניסח זאת מזמן, אחד מחברי: "הפוטר משירות בצו הקב"ה – ישחרר מצה"ל בצו הקב"ן". הוא אמר את זה מזמן – ולא ידע אז, עד כמה הוא צודק.

בימים שבהם צה"ל הפך לצבא חצי העם וקציני מילואים מוחקים את עברם הצבאי המפואר, כדי שלא יפוטרו מעבודתם – דרושה ממשלה שתחזיר לשירות הצבאי (או, לפחות, האזרחי) את כבודו. צעד קטן עשתה השבוע הכנסת כאשר אישרה סופית את הכפלת מענקי השחרור מצה"ל ומהשירות האזרחי. מליאת הכנסת אישרה גם איסור להפלות אנשי מילואים, בבואם ללשכות תעסוקה. אבל אין די בכך. לממשלה צריכה להיות אמירה ברורה מאוד של שוויון בנשיאה בנטל – ולצורך זה צריך "חוק טל" לעבור מן העולם. אברכי המשי צריכים לתת את חלקם למדינה. ואם לא בשירות צבאי, אז לפחות בשירות אזרחי מלא, של שלוש שנים, בלי "שטיקים" וטריקים. כמוהם, גם סרבני השמאל והימין, ותחמני הקב"ן למיניהם.

ועד שזה יקרה, עצה למלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) ולאנשי המילואים המקבלים הביתה את הצווים: אל תסרבו. אבל – ברוח המחאה החברתית – אל תשתקו. שקט הוא רפש וחייבים להתקומם נגד העוולה החברתית הזאת. משקיבלתם צו גיוס או צו מילואים הוסיפו עליהם, בצד חתימתכם, הערה בנוסח: 'אני מתייצב למלא את חובתי, אבל אם הממשלה תמשיך בדרך זו איני יודע מה אעשה', 'אני מתייצב אבל מוחה על אי גיוס החרדים'. אם חמישה צווים כאלה יוחזרו ליחידה – הם לא יעשו רושם על איש. אבל אם הצבא יקבל עשרת אלפים צווים כאלה בחזרה, כל המערכת תתחיל לרעוד.

לחיילים אסור לסרב פקודה, כל עוד היא חוקית. אבל מותר להם להביע דעות, כאשר הם נשאלים. בכל פעם שאתה מתבקש למלא שאלון הערכה, מוטיבציה או שביעות רצון – אל תשכח לכתוב שאי השוויון בנטל פוגע במוטיבציה לשרת, מפחית את הסיכוי שלך לרצות להיות קצין או לחתום קבע ומגדיל את רצונך להיות רק 'ראש קטן'. אפשר לומר זאת גם בתדרוכי המח"ט, עם תחילת שירות המילואים.

אולי משהו מזה יחלחל בכל זאת אל הממשלה הזאת, או הממשלה שאחריה. אולי ברגע האחרון יתגלה המנהיג שיעצור את ההתדרדרות.

2 Comments

  1. נירית
    28 בינואר 2012 @ 11:48

    יש לנו נטייה לאסוף כוחות ולפרוק מתח אחרי אירוע אחד. כאן אסור שזה יקרה. הנושא הזה צריך לבעור בעצמותנו עד שנגיע ליעד. והיעד הוא ביטול חוק טל. להגיע מחר למחות ולהגיע לכל הפעילויות בדרך בין אם הפגנות, החתמת עצומות ,מכתבים לחבריח כנסת.לא להרפות. ניתן להכנס לאתר של פורום לשוויון בנטל ולקבל מידע הן של מיילים של חברי כנסת והן פעילויות בהן ניתן לעזר ולהשפיע.
    המאבק לשוויון בנטל השירות אינו מתפקידם הבלעדי של החיילים בסדיר או במילואים. זה תפקידם של כל אזרחי ישראל שאיכפת להם מהחברה הישראלית. אל לנו לתת למיעוט לחלוב את הרב אם בשירות,אם בתקציבים ואם בנטל העבודה. המשימה היא על הכתפיים של המילואימניקים, ההורים של חיילי הסדיר, סטודנטים ויתר האזרחים. כולנו נפגעים באותה מידה. הממשלה חייבת להבין שלא עוד גם אם זה נכון גם לממשלות קודמות. זאת הזדמנות בלתי חוזרת. מר נתניהו מזגזג וצריך לנצל את המומנטום. פעמיים בטל דיון בנושא בישיבת ממשלה והעביר את הדיון לכנסת. זאת השעה ואסור להחמיץ אותה.
    תודה

    • sabres
      28 בינואר 2012 @ 18:30

      לצערי במדינתנו היקרה אין ברירה וצריך להאבק בכל הכוח. לא נקבל שום דבר בחינם גם אם מדובר בדבר הכי בסיסי – שוויון בדם ובהשקעת הזמן הנדרש לשירות בצבא ובמילואים. אותו דבר אגב לגבי יישום חוק החינוך השוויוני, למודי הליבה וכו'. ולכן, יותר ויותר אנשים צריכים להודיע לכנסת שאם לא יהיה שוויון בגיוס, ללא שום הנחות לא באורך הגיוס ולא בצורתו, לא יתגייסו ו /או ישרתו במילואים. את האנרכיה יצרו הפוליטיקאים בעצמם.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן