הסנקציות על איראן: האמנם אינן יעילות?

האם ניתן לקבוע כי הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן נכשלו כישלון חרוץ? האם ניתן להסתמך על דבריהם של בכירי הכלכלה האיראנית כאינדיקציה לאי-יעילותן של הסנקציות? ואולי בחינה מדוקדקת של הנתונים והעובדות כפי שמתפרסמים באיראן תיתן תמונת מציאות שונה לחלוטין של השפעת הסנקציות על איראן? תשובה לחיים דוכובני

Print Friendly

במאמרו "הסנקציות על איראן: האם הן עובדות?", דן חיים דוכובני ביעילותן של הסנקציות הכלכליות שהוטלו על-ידי הקהילה הבינלאומית נגד איראן. סוגיה זו הינה בעלת חשיבות רבה ואין ספק, שקריאת התיגר מצד המחבר על יעילותן של הסנקציות היא מעניינת וראויה לבחינה מעמיקה. דוכובני טוען במאמרו, כי הסנקציות הכלכליות החריפו אמנם את משבר האינפלציה והאבטלה באיראן אך לא פגעו בענפי יצוא עיקריים של המדינה. לחיזוק טענתו מתבסס המחבר על שלוש עדויות מרכזיות: הצהרותיהם הפומביות של בכירי הכלכלה האיראנים, העליות המתמשכות בבורסה של טהראן וההתקדמות שחלה במימוש תוכנית ההפרטה הכלכלית.

העדויות שמביא המחבר במאמרו אינן מופרכות כלל וכלל. חוששני, עם זאת, כי הוא מייחס חשיבות רבה מדי לחלק מהצהרותיהם של בכירי הכלכלה האיראנית ונותן פרשנות שגויה להתפתחויות חיוביות לכאורה שבאות לידי ביטוי בכלכלת איראן בשנים האחרונות. דוכובני מתייחס, אמנם, בהסתייגות מסוימת להצהרתו של שר הנפט האיראני, רוסתם קאסמי, בנוגע להצלחת ארצו לבלום את השפעת הסנקציות על תעשיית הנפט האיראנית, אך דומני כי הצהרותיהם הפומביות והאופטימיות לעיתים של בכירי הכלכלה האיראנים מחייבות הסתייגות משמעותית הרבה יותר.

הסנקציות על איראן – עמוקות וחזקות יותר ממה שנדמה

הצהרותיהם של ראשי מדינות בנוגע למצבן הכלכלי ראויות תמיד להתייחסות ביקורתית והדבר נכון שבעתיים במדינה כמו איראן, שמנהיגיה משקיעים מאמצים ניכרים משיקולים הסברתיים ברורים להמעיט מחשיבות הסנקציות. מאמצים אלה ניכרים בעיקר בהצהרות המתפרסמות באמצעי התקשורת האיראנים בשפה האנגלית עליהם מתבסס דוכובני במאמרו. די בקריאה מדגמית של העיתונות היומית ואתרי החדשות האיראנים בפרסית (ולא רק אלה המזוהים עם האופוזיציה הרפורמיסטית) כדי להתרשם מהשלכותיהן החריפות של הסנקציות על כלכלת איראן בכל התחומים ולא רק ביחס לנתוני האינפלציה והאבטלה. המשבר הכלכלי החמור הפוקד את איראן הפך בחודשים האחרונים לנושא המרכזי המעסיק את התקשורת האיראנית. גם מבקרי הממשלה, התולים חלק מהאחריות למשבר זה בהתנהלותה הלקויה של ממשלת אחמדינז'אד, אינם מכחישים עוד כי המשבר הכלכלי הניכר, בין היתר, בקריסת ערך המטבע האיראני, בפשיטת רגל של מפעלים ובהלנת שכרם של פועלים, נובע במידה רבה מהשפעת הסנקציות הכלכליות.

טענתו של דוכובני לפיה: "הסנקציות הכלכליות לא פגעו בענפי יצוא עיקריים של המדינה" תמוהה באופן מיוחד ומופרכת לחלוטין. על-פי נתונים עדכניים, שפרסם לאחרונה המרכז למחקרים אסטרטגים של "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", כ-70 עד 80 אחוזים מהכנסות המט"ח של איראן מבוססות על נפט. שר הכלכלה האיראני, שמס א-דין חוסייני, שמשרדו מתגאה על-פי הנאמר במאמר בעליות המרשימות בבורסה של טהראן, הודה לאחרונה בעצמו שהכנסות ארצו מנפט ירדו במחצית כתוצאה מהסנקציות הכלכליות. כיצד ניתן, איפוא, לטעון שענפי היצוא העיקריים של איראן לא נפגעו? גם אם הפגיעה ביצוא הגז הינה פחותה מזו שנגרמה ליצוא הנפט (שהיה היעד המרכזי לסנקציות בשנה האחרונה) וגם אם איראן הצליחה למצוא תחליפים חלקיים לתוצרת הנפט שלה, ברור לחלוטין שאין בכך כדי לפצות על הפסדיה. הנשיא אחמדינז'אד עצמו, שהצהיר בעבר כי איראן יכולה להתקיים ללא הכנסות נפט כלל, הצהיר לאחרונה, שאיראן חייבת לצמצם את תלותה בהכנסות מנפט.

[related-posts title="מאמרי פרשנות נוספים מאת ד''ר רז צימט"]

העליות בבורסה של טהראן ותוכנית ההפרטה – אינדיקטורים לכלכלה איתנה?

דוכובני מתייחס, כאמור, לשתי התפתחויות חיוביות לכאורה, שעשויות להעיד על חוסנה של הכלכלה האיראנית: העליות בבורסה של טהראן ומימוש תוכנית ההפרטה הכלכלית. הבורסה של טהראן אכן מתאפיינת בשנתיים האחרונות בעליות חדות. גם כלכלנים איראנים אינם מתייחסים, עם זאת, לעליות אלה כעדות למצב כלכלי טוב. בדיווח נרחב, שהתפרסם בשנה שעברה ביומון הכלכלי "דוניא-י אקתצאד" (עולם הכלכלה), העריכו מספר כלכלנים, כי העליות בבורסה של טהראן משקפות "בועה" בשוק ההון האיראני. חלקם טענו, כי העליה הנמשכת בבורסה נובעת מחוסר הכדאיות להשקיע בערוצי השקעה אחרים לנוכח שיעור הריבית הבנקאית הנמוך (והלא ריאלי) יחסית לאינפלציה ועל רקע המיתון בשוק הדיור. כלכלנים אחרים הסבירו, כי מניותיהן של חברות רבות נסחרות בבורסה בשווי הגבוה באופן משמעותי מערכן הריאלי. הם הצביעו על כך, שמאחר שלא חל גידול במספר החברות הנסחרות בבורסה, גברה הדרישה למניותיהן של החברות הנסחרות כיום. משמעות הדבר היא שאלה נסחרות בשווי גבוה יותר משוויין האמיתי.

גם הטענה לפיה תוכנית ההפרטה הכלכלית מתקדמת היטב אינה משקפת את המציאות. ראשית, טענת המחבר לפיה "תהליך ההפרטה הואץ בשנים האחרונות על-ידי רפורמיסטים באיראן" אינה ברורה לנוכח העובדה, שהרפורמיסטים כבר אינם נמצאים בשלטון מאז שנת 2005, שבה נבחר הנשיא אחמדינז'אד לנשיאות. המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, אכן הביע תמיכה בתהליך ההפרטה במסגרת יישום סעיף 44 של החוקה, אך הצגת תהליך ההפרטה כמוצלח רחוקה מאוד מהמציאות כפי שזו משתקפת בדיווחי התקשורת האיראנית ובביקורת הנמתחת בעניין זה על הממשלה מצד פוליטיקאים וכלכלנים בכירים באיראן.

הטענה לפיה "תהליך ההפרטה נותן לכל אזרח איראני את ההזדמנות להיות בעלים בחברה שהופרטה" נכונה אולי ברמה התיאורטית אך בוודאי שלא ברמה המעשית. דוגמא טובה לכך באה לידי ביטוי בשנת 2009 בעת הפרטת 50 אחוזים (ועוד מניה אחת) ממניות חברת התקשורת האיראנית בבורסה של טהראן. מניות החברה הונפקו בספטמבר 2009 בתוך חצי שעה בלבד בשווי כולל של קרוב ל-8 מיליארד דולרים, אך מי שהשתלט למעשה בקלות על מניות החברה המופרטת היה תאגיד כלכלי בשם "תוסעה-י אעתימאד-י מובין" שכמה מחברותיו קשורות למשמרות המהפכה. חודשים ספורים לאחר מכן הודה יו"ר ארגון ההפרטה האיראני כי חל עיכוב בהנפקת מניותיהן של שתי ענקיות הרכב האיראניות בשל אי-בהירות בנוגע להתחייבותיהן הבינלאומיות.

העיתונות האיראנית מתחה במספר הזדמנויות בשנים האחרונות ביקורת חריפה סביב העיכובים הנמשכים ביישום מדיניות ההפרטה על-ידי הממשלה. מזכ"ל "מפלגת הקואליציה האסלאמית" השמרנית, מוחמד-נבי חבּיבּי, המקורב לחוגי הסוחרים באיראן, טען באפריל 2010 כי הממשלה לא השיגה עד כה אף הישג ביישום התהליך. גם בשנתיים וחצי שחלפו מאז לא הניבה מדיניות ההפרטה כל תוצאה משמעותית ועיקר הכלכלה האיראנית עדיין נשלטת על-ידי גורמים ממשלתיים או גורמים הקשורים למשטר. קשיי ההפרטה נובעים, לטענת מומחים שונים, מחולשת המגזר הפרטי וממדיניות מכוונת של ממשלת אחמדינז'אד המבקשת לקדם את תפישותיה הפופוליסטיות. קשיים אלה גורמים לכך שגם כאשר חברות ממשלתיות עומדות למכירה, הן נרכשות לעיתים קרובות על-ידי גורמים הקשורים במישרין או בעקיפין למשטר, כדוגמת ה"בוניאדים" (קרנות ממשלתיות השולטות בנתח ניכר מהפעילות הכלכלית במשק) או גורמים המקורבים למשמרות המהפכה.

הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן מחייבות, ללא ספק, בחינה ביקורתית ומעוררות שאלות חשובות שראויות להישאל. אחת השאלות המרכזיות קשורה ביעילותן ביחס ליעד המרכזי אליו הן מכוונות: שינוי מדיניות הגרעין של איראן. במקביל טוענים חלק ממבקרי מדיניות הסנקציות, כי יותר משהן פוגעות במשטר האיראני הן פוגעות ב"אזרח הפשוט" ובמעמד הביניים, שאמור לשמש סוכן מרכזי להובלת שינויים פוליטיים-ליברליים באיראן. לא ניתן, עם זאת, להתעלם מכך שהמשבר הכלכלי החמור בפניו ניצבת הרפובליקה האסלאמית בשנה האחרונה, ובמיוחד מאז הוטלו הסנקציות על מגזרי הנפט והבנקאות, נובע במידה רבה מהשפעתן. על כך אפילו באיראן כבר אין עוררין.

Print Friendly

על אודות רז צימט

ד"ר רז צימט הוא חוקר במרכז "אליאנס" ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום השבועי "זרקור לאיראן" המופץ מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מזרח תיכון, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.