אני מודאגת מאוד מביטול "חזקת הגיל הרך"

הבעיה הגדולה היא שרק נשים חלשות, או מה שקרוי "בן הזוג החלש", הן אלו שנמצאות במצב סחיט לגבי הילדים במקרים כאלה. מאת עו"ד אורית דרור הראל

אני מודאגת מאוד מביטול "חזקת הגיל הרך"

הבעיה הגדולה היא שרק נשים חלשות, או מה שקרוי "בן הזוג החלש", הן אלו שנמצאות במצב סחיט לגבי הילדים במקרים כאלה. מאת עו"ד אורית דרור הראל

ישנם ללא ספק אבות נפלאים, שהשתתפו בגידול הילדים מיומם הראשון, אך הם עדיין מיעוט. והבעיה הגדולה היא שרק נשים חלשות, או מה שקרוי "בן הזוג החלש", הן אלו שנמצאות במצב סחיט לגבי הילדים במקרים כאלה. בעקבות קבלת המלצות ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך 

מאת עו"ד אורית דרור הראל

עו"ד אורית דרור הראל

שנתי נודדת. אני תוהה אם המגדר שלי הוא זה שמכוון את דעתי בעניין המלצות לגבי ביטול "חזקת הגיל הרך", או שמא היום-יום שאני רואה בעבודתי כעורכת דין מן המניין בתחום דיני משפחה. אני מייצגת בכבוד ובהערכה גברים ונשים. איני מנהלת קרבות אבודים וטפלים, אך אני מנהלת קרבות איתנים על כל מה שאני חושבת שראוי ונכון. 15 שנה אני עורכת דין בתחום, ומשנה לשנה דאגתי גוברת. מדוע?

מהי חזקת הגיל הרך? חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע בסעיף 25 שאם יש מחלוקת בין הורים בדבר החזקת הילד, ההעדפה היא שילדים עד גיל שש יגורו עם אִמם אם "אין נסיבות המצדיקות אחרת".

אישה שתגיד לה כי תיקח ממנה את הילדים והיא לא תהיה משמורנית – קורסת. גבר שתאמר לו שהוא צריך לשלם 5,000 שקל מזונות – קורס. מקומם? מקומם בהחלט, וגם סטיגמטי. עם זאת, זו האמת לאמיתה ב-80 אחוז מהמקרים.

נכון, ישנם ללא ספק אבות נפלאים, מדהימים, כאלו שהשתתפו בגידול הילדים מיומם הראשון. יש שנשאו בנטל אף כבד יותר מהאישה שהייתה לצדם. בהחלט יש אבות כאלה, אני מעריכה אותם מאוד והופכת עולמות עבורם. אך הם עדיין מיעוט.

אין שוויוניות, יש שיתוף פעולה

של מי הילד הזה? (צילום: Ambro / FreeDigitalPhotos.net)

לרוב הגברים הם עדיין אלה שמפרנסים, מוציאים את הילדים ומפזרים למוסדות החינוך ומשכיבים בלילות, ואולי מגיעים פעם בשבוע להוציא את הילדים בשעה ארבע אחר הצהריים. אבל אין ביום-יום שוויוניות, כמו שגם בחיים בכל רכיב ורכיב אין שוויוניות. יש שיתוף פעולה.

כאשר משפחה נשברת, השבר בחיים הוא אכן גדול, וכולל הרבה רסיסים, כעסים, מחלוקות ונושאים שצריך לפתור. אנו מגלים את עולם "דיני המשפחה". למרבה הצער, העולם המשפטי הזה הוא מעוות.

העולם המשפטי הזה, שבו שופט בישראל או שלושה דיינים בבית הדין הרבני אמורים להחליט עבורנו החלטות לגבי הילדים שלנו, ולפסוק איזה הורה יגדל את הילדים כך וכך ימים או שעות, הוא קשה מנשוא.

אם לא די בסוגיה הרגשית הקשה, נוסף לכך "מרוץ הסמכויות". הווה אומר, אם יש שבר במשפחה ואתה או את –  חילונים, מלומדים, נורמטיבים – תגיעו לייעוץ אצל עורך דין בתחום, הוא יגלה לכם שאתם צריכים להחליט ומהר אם אתם רוצים שבעניין הילדים ידון בית הדין הרבני (שפוסק לפי דין תורה בעיקר) או בית המשפט למשפחה (בית משפט אזרחי) – ויש להגיש תביעה לערכאה שבחרתם ראשונים. תרוצו ראשונים – זו הערכאה שתדון בילדיכם.

בגדתם? עלולה להיות לכך משמעות גם לעניין קביעת ההורה המשמורן

קשה מנשוא. כמו כן יש לזכור שבבית הדין הרבני ישנה סוגיית כשירותה של האישה או כשירותו של הבעל. אם בגדתם  – עלולה להיות לכך משמעות גם לעניין קביעת ההורה המשמורן. מקומם? בהחלט. במה פשעו הילדים?

כמו כן, תגלו לתדהמתכם שאפילו בשנת 2012 אין לכם זכות להתגרש בלי "עילת גירושין". כלומר, אתם חייבים להוכיח מרידה או בגידה, אלימות או התעללות כדי שבית דין דתי בישראל יחייב את הצד השני בגירושים אם הוא אינו מעוניין להתגרש, מטעמים טקטיים כאלו או אחרים. מקומם? בהחלט.

כאשר יש שתי ערכאות שיפוט, יש שתי תפישות עולם שיכולות להכריע בסכסוך: חילונית ודתית, יש עורכי דין בתווך (שלא כולם עוכרי דין), יש גם אין-ספור משחקים, מניפולציות, תרגילים, וכולם כשרים. שלא נדבר כלל על עינוי הדין שנגרם מדיונים שמתקיים פעם בכמה חודשים – וההורים והילדים בתווך במצוקה. מקומם? בהחלט.

בתוך כל אי-השוויון הזה, שאותו פירטתי על קצה המזלג בלבד, באה ועדת שניט ודנה בסוגיה האם לבטל את "חזקת הגיל הרך". שש שנים ישבה הוועדה עם טובי המומחים במדינה. שופטים, עורכי דין, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדות סוציאליות, ארגוני נשים, ארגוני גברים – ועשתה את עבודתה ביסודיות. המלצותיה המתוקנות הוגשו כדו"ח משלים לכנסת בתשעה בנובמבר. השורה התחתונה היא שהוועדה לא הגיעה להכרעות מוסכמות על כולם, ועל כן אין המלצות חד-משמעיות. כולם מסכימים שצריך לשנות מינוחים.

הוועדה גורסת שאין עוד לדבר במינוחים של "משמורן"  ו"הסדרי ראייה למי שאינו משמורן", אלא לעבור למינוח מכבד יותר הקרוי "אחריות הורית משותפת" ולחלק את זמני השהות של הילדים עם ההורים. מטרת הוועדה להכניס שוויוניות בעולם לא-שוויוני מתחילתו ועד סופו.

שש השנים בהן ישבה הוועדה על המלצותיה יצרו אי-ודאות גדולה יותר אצל עורכי הדין, אצל השופטים ואצל ההורים. כאשר אין המלצות מוסכמות – עדיין חלה חזקת הגיל הרך בהתאם לחוק הקיים, שלא שוּנה. אך רבים כבר עברו למינוח של "אחריות הורית משותפת" ללא אסמכתה חוקית

האם יש שוויון בפסיקת מזונות? לא. בייחוד הגברים יסכימו כאן.

האם יש שוויון בחלוקת הרכוש? לא.

האם יש שוויון בבית הדין הרבני בין גברים לנשים? לא.

האם יש זכות שוויונית להתגרש במדינתנו? לא.

האם יש ערכאה אחת פוסקת או כלל אחד ברור מהי זכות אב או אם בישראל? לא.

שש השנים שבהן גיבשה הוועדה את המלצותיה יצרו אי-ודאות גדולה יותר אצל עורכי הדין, אצל השופטים ואצל ההורים. כאשר אין המלצות מוסכמות – עדיין חלה חזקת הגיל הרך בהתאם לחוק הקיים, שלא שוּנה. אך רבים כבר עברו למינוח של "אחריות הורית משותפת" ללא אסמכתה חוקית. ובכך יש שגגה והוספת בלבול על בלבול.

הבעיה היא שרק נשים חלשות, או מה שקרוי "בן הזוג החלש", הן אלו שנמצאות במצב סחיט לגבי הילדים. הניסיון מלמד שאישה המפחדת באמת כי בעלה "ייקח את הילדים" (האיום השגור)  תסכים למשל להסתפק בדמי מזונות נמוכים מאוד כדי להימנע ממלחמה, או תוותר על ממון לשם כך ולמען הגט. מטרת חזקת הגיל הרך הייתה למנוע מלחמות מיותרות על ילדים כה רכים. וממילא כאשר אותם 20 אחוז מהאבות היו שם ותמכו, זכותם גם על פי חוק להיות משמורנים או משמורנים משותפים.

למען ההבהרה, איני תומכת באופן מובהק בנשים או בגברים. אני תומכת בצמצום המשחק הקיים היום, אני תומכת בהפסקת העינוי שבפניו עומדים כיום הורים שמתגרשים. כאשר הכוח היום נתון בידיהם של עורכי הדין שצריכים לתמרן בין הערכאות ולשחק במינוחים ובהגדרות – הילדים הם המשלמים מחיר קשה מנשוא. פופוליזם? זו האמת.

כתבות אחרונות באתר

ישנם ללא ספק אבות נפלאים, שהשתתפו בגידול הילדים מיומם הראשון, אך הם עדיין מיעוט. והבעיה הגדולה היא שרק נשים חלשות, או מה שקרוי "בן הזוג החלש", הן אלו שנמצאות במצב סחיט לגבי הילדים במקרים כאלה. בעקבות קבלת המלצות ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך 

מאת עו"ד אורית דרור הראל

עו"ד אורית דרור הראל

שנתי נודדת. אני תוהה אם המגדר שלי הוא זה שמכוון את דעתי בעניין המלצות לגבי ביטול "חזקת הגיל הרך", או שמא היום-יום שאני רואה בעבודתי כעורכת דין מן המניין בתחום דיני משפחה. אני מייצגת בכבוד ובהערכה גברים ונשים. איני מנהלת קרבות אבודים וטפלים, אך אני מנהלת קרבות איתנים על כל מה שאני חושבת שראוי ונכון. 15 שנה אני עורכת דין בתחום, ומשנה לשנה דאגתי גוברת. מדוע?

מהי חזקת הגיל הרך? חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע בסעיף 25 שאם יש מחלוקת בין הורים בדבר החזקת הילד, ההעדפה היא שילדים עד גיל שש יגורו עם אִמם אם "אין נסיבות המצדיקות אחרת".

אישה שתגיד לה כי תיקח ממנה את הילדים והיא לא תהיה משמורנית – קורסת. גבר שתאמר לו שהוא צריך לשלם 5,000 שקל מזונות – קורס. מקומם? מקומם בהחלט, וגם סטיגמטי. עם זאת, זו האמת לאמיתה ב-80 אחוז מהמקרים.

נכון, ישנם ללא ספק אבות נפלאים, מדהימים, כאלו שהשתתפו בגידול הילדים מיומם הראשון. יש שנשאו בנטל אף כבד יותר מהאישה שהייתה לצדם. בהחלט יש אבות כאלה, אני מעריכה אותם מאוד והופכת עולמות עבורם. אך הם עדיין מיעוט.

אין שוויוניות, יש שיתוף פעולה

של מי הילד הזה? (צילום: Ambro / FreeDigitalPhotos.net)

לרוב הגברים הם עדיין אלה שמפרנסים, מוציאים את הילדים ומפזרים למוסדות החינוך ומשכיבים בלילות, ואולי מגיעים פעם בשבוע להוציא את הילדים בשעה ארבע אחר הצהריים. אבל אין ביום-יום שוויוניות, כמו שגם בחיים בכל רכיב ורכיב אין שוויוניות. יש שיתוף פעולה.

כאשר משפחה נשברת, השבר בחיים הוא אכן גדול, וכולל הרבה רסיסים, כעסים, מחלוקות ונושאים שצריך לפתור. אנו מגלים את עולם "דיני המשפחה". למרבה הצער, העולם המשפטי הזה הוא מעוות.

העולם המשפטי הזה, שבו שופט בישראל או שלושה דיינים בבית הדין הרבני אמורים להחליט עבורנו החלטות לגבי הילדים שלנו, ולפסוק איזה הורה יגדל את הילדים כך וכך ימים או שעות, הוא קשה מנשוא.

אם לא די בסוגיה הרגשית הקשה, נוסף לכך "מרוץ הסמכויות". הווה אומר, אם יש שבר במשפחה ואתה או את –  חילונים, מלומדים, נורמטיבים – תגיעו לייעוץ אצל עורך דין בתחום, הוא יגלה לכם שאתם צריכים להחליט ומהר אם אתם רוצים שבעניין הילדים ידון בית הדין הרבני (שפוסק לפי דין תורה בעיקר) או בית המשפט למשפחה (בית משפט אזרחי) – ויש להגיש תביעה לערכאה שבחרתם ראשונים. תרוצו ראשונים – זו הערכאה שתדון בילדיכם.

בגדתם? עלולה להיות לכך משמעות גם לעניין קביעת ההורה המשמורן

קשה מנשוא. כמו כן יש לזכור שבבית הדין הרבני ישנה סוגיית כשירותה של האישה או כשירותו של הבעל. אם בגדתם  – עלולה להיות לכך משמעות גם לעניין קביעת ההורה המשמורן. מקומם? בהחלט. במה פשעו הילדים?

כמו כן, תגלו לתדהמתכם שאפילו בשנת 2012 אין לכם זכות להתגרש בלי "עילת גירושין". כלומר, אתם חייבים להוכיח מרידה או בגידה, אלימות או התעללות כדי שבית דין דתי בישראל יחייב את הצד השני בגירושים אם הוא אינו מעוניין להתגרש, מטעמים טקטיים כאלו או אחרים. מקומם? בהחלט.

כאשר יש שתי ערכאות שיפוט, יש שתי תפישות עולם שיכולות להכריע בסכסוך: חילונית ודתית, יש עורכי דין בתווך (שלא כולם עוכרי דין), יש גם אין-ספור משחקים, מניפולציות, תרגילים, וכולם כשרים. שלא נדבר כלל על עינוי הדין שנגרם מדיונים שמתקיים פעם בכמה חודשים – וההורים והילדים בתווך במצוקה. מקומם? בהחלט.

בתוך כל אי-השוויון הזה, שאותו פירטתי על קצה המזלג בלבד, באה ועדת שניט ודנה בסוגיה האם לבטל את "חזקת הגיל הרך". שש שנים ישבה הוועדה עם טובי המומחים במדינה. שופטים, עורכי דין, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדות סוציאליות, ארגוני נשים, ארגוני גברים – ועשתה את עבודתה ביסודיות. המלצותיה המתוקנות הוגשו כדו"ח משלים לכנסת בתשעה בנובמבר. השורה התחתונה היא שהוועדה לא הגיעה להכרעות מוסכמות על כולם, ועל כן אין המלצות חד-משמעיות. כולם מסכימים שצריך לשנות מינוחים.

הוועדה גורסת שאין עוד לדבר במינוחים של "משמורן"  ו"הסדרי ראייה למי שאינו משמורן", אלא לעבור למינוח מכבד יותר הקרוי "אחריות הורית משותפת" ולחלק את זמני השהות של הילדים עם ההורים. מטרת הוועדה להכניס שוויוניות בעולם לא-שוויוני מתחילתו ועד סופו.

שש השנים בהן ישבה הוועדה על המלצותיה יצרו אי-ודאות גדולה יותר אצל עורכי הדין, אצל השופטים ואצל ההורים. כאשר אין המלצות מוסכמות – עדיין חלה חזקת הגיל הרך בהתאם לחוק הקיים, שלא שוּנה. אך רבים כבר עברו למינוח של "אחריות הורית משותפת" ללא אסמכתה חוקית

האם יש שוויון בפסיקת מזונות? לא. בייחוד הגברים יסכימו כאן.

האם יש שוויון בחלוקת הרכוש? לא.

האם יש שוויון בבית הדין הרבני בין גברים לנשים? לא.

האם יש זכות שוויונית להתגרש במדינתנו? לא.

האם יש ערכאה אחת פוסקת או כלל אחד ברור מהי זכות אב או אם בישראל? לא.

שש השנים שבהן גיבשה הוועדה את המלצותיה יצרו אי-ודאות גדולה יותר אצל עורכי הדין, אצל השופטים ואצל ההורים. כאשר אין המלצות מוסכמות – עדיין חלה חזקת הגיל הרך בהתאם לחוק הקיים, שלא שוּנה. אך רבים כבר עברו למינוח של "אחריות הורית משותפת" ללא אסמכתה חוקית. ובכך יש שגגה והוספת בלבול על בלבול.

הבעיה היא שרק נשים חלשות, או מה שקרוי "בן הזוג החלש", הן אלו שנמצאות במצב סחיט לגבי הילדים. הניסיון מלמד שאישה המפחדת באמת כי בעלה "ייקח את הילדים" (האיום השגור)  תסכים למשל להסתפק בדמי מזונות נמוכים מאוד כדי להימנע ממלחמה, או תוותר על ממון לשם כך ולמען הגט. מטרת חזקת הגיל הרך הייתה למנוע מלחמות מיותרות על ילדים כה רכים. וממילא כאשר אותם 20 אחוז מהאבות היו שם ותמכו, זכותם גם על פי חוק להיות משמורנים או משמורנים משותפים.

למען ההבהרה, איני תומכת באופן מובהק בנשים או בגברים. אני תומכת בצמצום המשחק הקיים היום, אני תומכת בהפסקת העינוי שבפניו עומדים כיום הורים שמתגרשים. כאשר הכוח היום נתון בידיהם של עורכי הדין שצריכים לתמרן בין הערכאות ולשחק במינוחים ובהגדרות – הילדים הם המשלמים מחיר קשה מנשוא. פופוליזם? זו האמת.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן