שלושה מצתים וקופסת גפרורים אחת

בדרכי להשקת האנתולוגיה 'מלכה עירומה' הבחנתי שבטעות אני נושא על עצמי שלושה מצתים וקופסת גפרורים אחת וחשבתי שיהיה מי שיאמר שהקפתי עצמי ב'חומת אש' אבל האמת היא שהגעתי לשם בעיקר עם מעט דעות קדומות, לב פתוח ובעיקר רצון להקשיב

Print Friendly

בית ביאליק מציין את יום האישה בהשקת האנתולוגיה 'מלכה עירומה'- שירת מחאה חברתית נשית – בעריכת דורית ויסמן. הוצאת הקיבוץ המאוחד ובתמיכת הקרן החדשה לישראל ומפעל הפיס.

בערב ההשקה שהתקיים באולם המופעים של בית ביאליק, (חייב אני לומר, שאולם זה משרה עלי דכדוך מסוים משום הספרטניות העירומה שלו) הקריאו מספר משוררות משיריהן שהתפרסמו באנתולוגיה, חלקן מוכרות יותר חלקן פחות, בחירתן ללא ספק מייצגת היטב את סדר היום הציבורי איליו כיוונה העורכת, דורית ויסמן.

בין המשוררות שהשתתפו בערב: אגי משעול, רחל חלפי, ענת לוין, ענת זכריה, נועם פרתום וריתא עודה.

ריתא עודה, צילום: נטע אלונים

ללא ספק נשמעו בערב זה לא מעט שירים מרגשים, מעוררי מחשבה וטעונים, טקסטים חשופים ואותנטיים. אך לא ניתן לבחון ערב זה על פי השירים בלבד, מפני שהשירים כרוכים אלו באלו באמירה חד משמעית ובעיני אף חד מיימדית ברמה מסוימת, אליה אתייחס מיד.

המעטפת הקושרת יותר מאשר עוטפת את השירים המפורסמים באנתולוגיה 'מלכה עירומה' באה לידי ביטוי על ידי ד"ר רוני הלפרן, ראש התכנית ללימודי מגדר במכללת בית ברל, הן במאמר שכתבה בספר והן בדבריה בערב ההשקה. בפתיחת דבריה ד"ר הלפרן, מציעה לקהל המאזינים ולקוראים, להבין את שירי האנתולוגיה כחלק מעיקרון תמטי, על זמני וחסר הבחנה בין סוגי טקסטים שונים האוצר בתוכו כתיבה בשפה נשית מובהקת  במבנה פטריארכלי. ואף שאני רוצה לעשות כך, אני מתקשה – ראשית כי אני תוהה ביני לביני כמה מהמשוררות היושבות באולם הזה יכולות להישיר מבט ולומר בכנות מלאה שיש להגדיר את שירתן באופן זה. שנית, דווקא השירים המופלאים ביותר שהוקראו בערב היו אלה שמתוך החוויה הכי פרטית שלהן הוגדרה חוויה אוניברסלית וכלל לא מגדרית. הדוגמה הכי חדה בערב הזה באה מאגי משעול, שטרם הקריאה את השיר: דיוקן עצמי עם נוף בתצלום בזק, העירה שאינה יודעת מה המחאה בו. השיר הפותח במילים: התחת הזה שנגלה לי במפתיע/ במראה מול מראה/ בחדר של מלון/ בעיר זרה- בהעדר כל אחר/ מלבדי- / הוא כנראה שלי…עמוד 52, תחת אסופת שירים הנקראת שמנטוזה, עוסק בפער שבין שינוי הגוף לשינוי התודעה הופך להיות מצומצם תחת ההגדרה של ד"ר הלפרן.

ד"ר הלפרן מתארת את השירה, בדיוק רב, כמחזיקה בתוכה פוטנציאל של מחאה ומרד, בכך שהיא מאתגרת את תפישת המציאות שלנו באמצעות השפה הפואטית החותרת תחת השימוש השגור והקונצנזואלי. אך מיד מציבה לעמדה הנשגבת הזו אמירה הסותרת אותה, הקוראת לנשים היוצרות והמשוררות להיות נאמנות לפוטנציאל הפוליטי של השירה.

ד"ר רוני הלפרן, צילום: נטע אלונים

בעיני הדבר דומה לאותם בוקרים במערב הפרוע שלכדו ובייתו את סוסי הפרא, לכידתם של סוסי הפרא, נעיצת הפרסות ברגליהם והרכבת האוכפים על גבם בהכרח הוציאה מהם את רוח החופש , אני בטוח שהם היו נאמנים ללוכדם אך לא נותר בהם ולא שמץ מהפרא.

כך גם השירה היא פרא מעצם טבעה, על מנת לשמר את היותה מרדנית ומחאתית מעצם טיבה, אי אפשר לכבול אות לדבר או לבקש ממנה נאמנות לתמה זו או אחרת, שהרי אז היא מאבדת את עצם היותה בעלת יכול לקרוא תיגר על המציאות הקיימת.

***

 גל ברזילי

עוֹד יֵשׁ סוּסֵי פֶּרֶא

הַנֶּאֱבָקִים עַל פִּרְאוּתָם

כְּשֶׁהֵם דּוֹהֲרִים בָּרְחוֹבוֹת בֵּינֵינוּ

בְּחִפּוּשׂ נוֹאָשׁ אַחַר שְׂדוֹת הַתִּלְתָּן

מִשְׁתַּנֶּה קַו הַמִּתְאָר שֶׁל צוּרָתָם

וְאֵין אִישׁ רוֹאֶה וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ וְאֵין אִישׁ מֵקִיץ

וּמַה מּוּזָר

אַף מֵטִיל אֵימָה

שֶׁבָּהּ בְּשָׁעָה

שֶׁאָנוּ קוֹשְׁרִים כִּתְרֵי שִׁירָה לְאַחֲרִית מַרְאִיתָם

אָנוּ כּוֹתְשִׁים עַד לְזָרָא

אֶת שְׂדוֹת הַתִּלְתָּן

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, טורים, ספרות, רשמים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שלושה מצתים וקופסת גפרורים אחת

  1. מאת דורית ויסמן‏:

    שלום גל
    פעמיים קראתי את הכתבה שלך על האנתולוגיה "מלכה עירומה" ולא הצלחתי להבין מה המיקוד שלה. ניחוש שלי: לא קראת את האנתולוגיה. וזה בסדר. אתה כותב רשמים מהערב. אך לטעמי כתבתך מבלבלת, היא נוטעת את הרושם שאתה כן כותב על האנתולוגיה הזו. ולא היא. אתה מתייחס בעיקר – וכמעט בלבד – לדבריה של ד"ר רוני הלפרן מעל לבמה ואף מגדיר אותם כ"מעטפת הקושרת יותר מאשר עוטפת את השירים המפורסמים באנתולוגיה 'מלכה עירומה'". עם כל הכבוד לדבריה של רוני הלפרן באותו ערב, אתם אני מסכימה, וגם עם אחרית הדבר המקצועית שלה המסיימת את האנתולוגיה, הרי שהאנתולוגיה היא הרבה הרבה הרבה יותר מזה. יש לקרוא את השירים – 193 שירים שנכתבו ע"י 103 משוררות, משוררים וזמרות-יוצרות, על מנת להתרשם. ואם לא, מן הראוי לפחות לציין זאת. בברכת חג חירות שמח. דורית ויסמן, עורכת האנתולוגיה.